1
הכל מתטמאין בזיבה אפי' קטן בן יומו והגרים והעבדים וחרש ושוטה, ויראה לי שמביאים עליהן כפרה כדי להאכילם בקדשים וחטאתם נאכלת שהרי הן כקטן שאינו בן דעת. והוא תלמוד ערוך בנדרים ל"ו א', אלא מעתה הפריש חטאת חלב על חברו יביא שכן אדם מפריש חטאת חלב על אשתו שוטה ויעו"ש ל"ה ב', מחוסר כפורים א"צ דעת ומדפשיטא ליה בקטן שנאכל חטאתו מאי טעמא מספקא ליה בחרש ושוטה ובגמ' משמע דשוים הם, וכן הוא להדיא בירושלמי ריש פ"ח דפסחים ופ"ב דסוטה, שכן מפריש אדם על אשתו חרשת [וממ"ש שם וכאן סוטה קטנה אין את יכול דאמר ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון, מבואר מה שנסתפקו האחרונים אם חרשת שזינתה נאסרה לבעלה אם י"ל פתוי חרשת רצון הוא, עי' שו"ת מקום שמואל ובתשובות רע"א ז"ל ובס' פתחי תשובה על אהע"ז הביא להקת האחרונים בזה, וכולם לא זכרו במחילה מכבודם דברי הירושלמי הללו].