מתלמידי ידידי התורני המושלם סופר מהיר מוה' אברל נ"ש יום א' ט"ו אייר תקנ"ג לפ"ק.
שאלה אחת אנכי שואל בטובו הגדול וגדולה הוא אלי ושאילת הראשונים היא על אמירת הפיוטים והסליחות בתפלה שעלו כלם קמשונים עמקי שפה וכבדי לשון כאשר כבר האריך בזה הרב ר' אברהם ן' עזרא בבאורו לקהלת על פסוק שמור רגלך וגו' אל תבהל פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלדים וגו' ושופך בוז על הקליר בדמות ארבע פנים א' רוב פיוטים חידות ומשלים ב' מעורבבים בלשון התלמוד ג' לשון הקדוש אשר בידו כעיר פרוצה אין חומה ד' המה מלאים מדרשות ואגדות ופער פיו לבלי חוק בלעג הרבה גם על יתר הפיוטים עד שסיים וכתב והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה ויהיו דבריו מעטים יעייש"ה והלא הוגד מראש שרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל השתבח והתפאר מאד את הרב החכם ר"א ן' עזרא וכל חבוריו כמבואר באגרת הרמב"ם גם אני שמעתי הרבה מדור הזה דור דעה הבקיאי' בשפת לשון עברי ובצחות המליצה מלעיבים בפיוטים ומתעתעים במיסדי סליחות ע"כ יורינו מורי ויאמר לי מסלול האמת ושכרו הרבה מאד ע"כ שאלתך בקצרה.
אמת אגיד קשה עלי מאד להשי' בענינים האלה מתערובו' טעמים ותערובות גופים בדור טהור בעיניו אשר כל אחד בונה במה לעצמו ומקריב עליו איש אשר ידבנו לבו ונב שפתים לדידהו לא הוי מום ומקטיר כל שאר וכל דבש המתוק לפיו ומרורת פתנים בקרבו ובכל חוצות הו חכמים בעיניהם אבל לעשות רצונך חפצתי ואשיב לך דעתי העני' בלב ים התלמוד עפ"י מושכלות הראשונות הכתובת על הלוחות הראשונות על רעיוני כי דברים האלה וכאלה לא לטמא ולא לטהר לא לאיסור ולא להיתר לא לחיוב ולא לפטור שצריך עיון היטיב הדק רק מה שהוא על זכרוני ורחש לבי הנה שפתי לא אכלא ולשוני עט סופר מהיר.
אתה תלמידי האהוב וחביב עלי דע לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך את המלגלג אני כועס כי מי שיש לו עינים לראות ואזנים לשמוע עיניו תראינה ובלבבו יבין שכל דברי הקליר מלאים זיו החכמה ומפיקים נוגה התבונה וברוח פיו אגדות ומדרשות סתומות ומפורשות את הכל יפה עשה בעתו עת לדבר ועת לחשות ומה שכל דבריו מלאים אגדות וחוד חידות הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו ערבים עליו דברי דודים רבותינו בעלי האגדה והתעטף באורם הגדול כשלמה ועשה מליצות משובצות זהב סביב והבהיק מזיום והדרם שיהיו כלם כדאים להשתמש באור הגדול וכבר כתב רבינו הטור בא"ח סימן ס"ח שנוהגין בכל המקומות לומר קרוב"ץ (אלא שהב"י שם כ' זה הי' בזמנו אבל בזה"ז אין נוהגין כן) וגם הראשונים אשר תקנו היו גדולי עולם כמו רבי אלעזר הקליר וחביריו עכ"ל ומה שדברי הקליר ז"ל מלאים דרשות ואגדות הן הן תהלותיו כי הנה שיר היחוד אשר המה שירי תפארת היקרי' ומסולאים בפז ופניני המליצות ערערו בם גדולי חקרי לבב כמבואר בלבוש ע"ש מהרש"ל ועיין בשו"ת הרמ"א וי"א בעבור שהשירים האלה מיוסדים עפ"י מקרא בלתי דרשות וקבלות חז"ל זולת שיר הכבוד אנעים זמירות יען כבר עמד על ימין צדקו של המחבר הנ"ל הגאון מו"ה יעב"ץ ז"ל בעמודי שמים ומראה מקומות רבות שדבריו הוטבעו על אדני אמת מרבותינו בעלי האגדה ומבאר שהמחבר הזה הוא רבינו שמואל החסיד שים עיניך עליו.
וראשון תחולה אודיעך מי הוא זה ר' אלעזר הקליר ומי אלה אשר יגעו להבין כל דבריו המה חכמים וסופרים רבותינו רש"י ובעלי תוס' ויתר גדולי ישראל ואראה לך לדוגמא גם מיתר מחברי פיוטים ואתה תחזה שהאנשים השלימים האלה לא חברו דבריהם לשבחם ולפארם לא בחרו בתפארת בני אדם ותהלות עם לא התבונן להראות מליצות משפה ולחוץ ולפנים אין אף כי כל דבריהם בנוים בנוי ויופי מליצה לפני יראי ה' מביני מדע ומשכילים בתורת ה' ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך אז תשכיל ואז תבין אם האנשים האלה הבוזים את דבריהם אנשי ערכם המה או ההבדל ביניהם כהבדל בין קדש לחול ובין אור לחשך.
א ר' אלעזר הקליר מקרית ספר ראש המדברים בכ"מ בפיוטים והוא תנא אלדי לפמ"ש תוס' במס' חגיגה די ג' ע"א והעתיקם הרא"ש ס"פ אין עומדין ויתר הראשונים והוא ר' אלעזר ב"ר שמעון והוא נזכר בתלמוד הקדוש פעמים רבות וגם רבינו הקדוש ר' יהודה הנשיא מזכירו בשלשה מקומות במשניות ביצה פ"ד משנה ח' חמורה פ"ז משנה ד' נגעים פי"ב משנה ג' ורבינו הגדול הרמב"ם בסוף הקדמתו לפי משניות בסוף פרק יו"ד שם כתב שאינו נזכר ר"א בר' שמעון רק בתמורה בלבד ותימה שלא שם עינו הבדולח על ביצה ונגעים וכבר התעורר על זה בעל סה"ד והנה הרב בעל חות יאיר בשו"ת חוט השני סימ' כ' הרבה להשיב על הרמב"ם שם באותו מקום הרבה השגות ונפלאתי שלא שת לבו גם לזאת עיין שם הרבה בקיאות נפלאות והנה שם בביצה משמע שהוא ר"א ב"ר שמעון בר יוחאי עיי"ש דף ל"ג ע"א וכ"מ בתמורה דף כ"ד ע"א וסתם ר' שמעון הוא ר' שמעון בן יוחאי בכ"מ וא"כ אי אפשר לומר כמ"ש בעל מעדני י"ט ר"פ אין עומדין סי' כ"א שאבי אביו הי' נקרא קליר ומפורסם בדורו יותר מאביו וא"צ ראי' לסתור מהג"מיינ פ"ז מה"ל תפלה ועיין אות ו'.
ב מעלת וגדולת צדקת ר"א בר' שמעון שיסד הפייט מפורסם מאד בתלמוד עד שרבינו הקדוש שלח לדבר באשתו נהי דבתורה גדול ממני אבל במעשים טובים מי גדול ממני ואמרו כלהו שני יסורי דר"א בר"ש לא שכיב אינש בלא זימנא והיו קורן אותו ארי בן ארי ועיין באגדות הפועלים בארוכה.
ג ואפי' אם נאמר על צד הלחץ שר"א בר' שמעון שיסד הפייט אינו ר"א בר"ש בן יוחאי הנזכר גם במשניות והי' אחר דורו של ר' והיו נכד הקלירי כמו שעלה על דעת המעדני מלך עכ"ז תנא הי' כמבואר בתוס' והרא"ש על שם הפסיקתא ועכ"פ נראה שהי' קודם רבה בר נחמני שחבר מדרש רבות כי אית' שם פ' אמור בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון כד דמיך ר"א בר"ש הי' דורו קורא עליו מי זאת עולה וגו' מהו מכל אבקת רוכל אלא דהוה קרויי ותנויי ופייטן ודרשן ובמדרש חזית הגירסא קרויי ותנויי וקרוביי ופייטויי והשמיט דרשן והוסיף קרוביי וראיתי בערוך ערך קרב שהוא לשון דרשן ומתוס' והרא"ש משמע שהוא לשון קרוב"ץ ופיוט.
ד ראיתי בס' יוחסין י"א שהי' ר"א בן ערך עיי"ש וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א סי' תס"ט שכתב והקליר אומרי' עליו שהוא ר' אלעזר בן ערך שאמרו עליו שהוא תנויי והוא קרויי והוא פטויי עיי"ש יען לא מצאתי בשום מקום שאמרו עליו שהי' פייטני (אם לא שהי' הגירסא לפני הרשב"א כד דמיך ר"א בן ערך) זולת דרשן כדאמרו ז"ל חגיגה שאמר עליו ריב"ז רבו יש נאה דורש כו' אתה נאה דורש ונאה מקיים, אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך ונלע"ד קצת זכר לדבר כדעת הרשב"א וי"א שבספר יוחסין שהי' הפייטן הקליר ר"א בן ערך כי הנה בעל שבולי לקט כ' שמעתי מא"מ ששמע מרבותיו גאוני לותיר (ודע אתה תלמידי שי' דגאוני לותיר הם רבותיו של רש"י רבינו אלעזר הגדול ורבינו שמעון הגדול כו' כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ט) שכשפייוט ר' אליעזר וחיות אשר הנה מרובעות ליהטה אש סביבותיו ומביאו בעל אלי' רבה סי' קי"ב עי"ש והפיוט הזה הוא על המרכב' שראה יחזקאל, וכבר אמרו באגדות אין דורשין כשדרש ר' אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים כו' והבין זה.
ה ראיתי למורינו הגאון האמתי נ"ע בס' צל"ח על מס' ברכות וז"ל ואפי' אם הקליר אינו ר"א בר"ש עכ"פ כיון שהי' בזמן שמקדשים עפ"י הראי' (כמ"ש תוס' והרא"ש) לא הי' אחר אביי ורבא שבימיהם פסקו מלקדש עפ"י ראי' כמבואר בהרמב"ם פ"ד מהל' קדוש החודש כו' ואיך אמר הקליר אאנין תשע מאות ועוד אלא ודאי שזה המספר הוסיף אחד מהאחרונים בזמנו עיין עוד שם ועיין אות ז'.
ו שם קליר כ' הערוך שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר ע"כ נקרא ר"א הקליר שאכל עוגה שהי' כתוב בה קמיעא ונתפקח, ובעל מעדני י"ט כ' וז"ל דאביו ר' שמעון ואבי אביו נקרא קליר והי' יותר מפורסם וגדול בדורו מאביו ולכן חתם עצמו בפיוטיו ע"ש אבי אביו שהי' מפורס' וגדול בדורו והיינו שחתם בריבי קליר וכך היא ג"כ לשון הקליר בה"א היחוס ע"ש ראש המשפחה כך נראה לי אלא שראיתי בהגמיי"נ כו' עכ"ל עיין אות א' ולענ"ד נראה שחתם עצמו בריבי הקליר שקרא לאביו קליר ע"ש אוצר ומצינו לשון אוצר במ"ר פ' בראשית שאמר אנטונינס לרבי וכי יש קלרין של מלך חסר כלום ופי' בעל מ"כ לשון אוצר וקרא ר"א לאביב ר' שמעון ע"ד שאמרו על ר"ע רבו של אביו במס' גיטין דף ס"ז ע"א אוצר בלום ועיין שם רש"י ותוס' ור' שמעון אמר לתלמידיו מדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע ומלת קליר ע"ש אוצר מצינו פעמים רבות ברבות והיינו טעמא שחתם עצמו אלעזר ברבי ותימה איך יחתם א"ע בריבי הא רש"י ז"ל פי' כמה פעמים על בריבי גדול הדור ועיין במעדני י"ט אמנם לפי מה שבארתי על אביו קאמר ועיין.
ז יען ראיתי בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ג בסוף ד"ה הנה וז"ל לולי דבריהם הי' נ"ל שהי' ר"א הקליר א' מן הגאוני' (סביב זמן רבינו סעדי' גאון שכ' ספר האמונות והדעות בשנת תרל"ג לאלף החמישי כאשר ראיתי שם) ואביו נקרא קליר בשם עצם והי' מעיר קרית ספר ומאחר שלא נודע לנו עיר אחת אחר החורבן שנקראת בא"י קרית ספר י"ל דפי' קרית ספר היינו הלכות כדאמרינן במס' תמורה דף ט"ז ע"א ופירשי' לשם על קרית ספר דיהושע ושופטים שלכדה עתניאל יוע"ש ועל אביו ואבותיו ובני משפחתו הרבנים המובהקי' כתב כן עכ"ל הנה לדבריו יסד שפיר ר"א הקינה אאנין תשע מאות ועוד וממש החשבון מצומצם צא וחשוב דוק ותשכח ועיין או' ה' אמנם דברי מורינו הגאון נ"ע נכוני' ואמוני' עפ"י תוס' והרא"ש שהי' בזמן שהי' מקדשים עפ"י הראי' וזה הי' קודם אביי ורבא וכל חתימת תלמיד בבלי לא הי' ת' שנים אחר החורבן כמבואר בהקדמת הרמב"ם לספרו משנ' תורה ואיך יתאונן אדם חי קודם אביי ורבא אאנין תשע מאות ועוד ע"כ צ"ל האחרונים הוסיפו משלהם ועל שלו הוסיפו (והנה כעת בסדרי לדפוס מצאתי ראיתי שהרבני החכם השלם מוה' וואלף היידנהיים נר"ו אשר אזן וחקר ותקן הרבה זכה וזיכה את הרבים במחזורים אשר נדפסו ע"י סיעת מרחמוהי בשנת תקס"ג בק"ק רעדלהיים עמד ג"כ על החקירה לידע להודיע היחוס והזמן מר"א הקליר ועלה בהסכמה לפניו שהי' אחר רב האי גאון אבל לא הרגיש שבזמן ההוא לא נמצאת עיר בא"י הנקראת קרית ספר ואלו ידע או ראה שכוון בדעתו לדעת הגאון בעל זכרון יוסף הי' שמח ואף כי שנים מתנבאין בסיגנון אחד עכ"ז הדבר קשה עלי מאד להמציא דבר נגד רבותינו בעלי תוס' והרשב"א והרא"ש ויתר הראשונים וכל הקושית והטענו' אשר טען כבוד החכם המדקדק החוקר הגדול מו"ה וואלף הנזכר שמה יש ליישבן כי הן הן גופי טענות אשר טענו כנגד ספר הזוהר וכי"ב כמה ספרי קדמונים מדרשות אשר חברו תנאים ואמוראים עיין בספר אמונת חכמי' פרק כ"ה כ"ו כ"ו ועיין עוד אות ל"ה) גם לא מצאתי וראיתי מעולם שם עצם איש הנקרא קליר אף בשמות האנשים לענין גיטין אספו ולקטן כל השמות יחדו כמו בסדר השמות הנדפס אצל בית שמואל ובס' שמות להרב מהר"מ בן חביב ולחכם חגיז וביש"ש גיטין לא זכרו אחד ששמו הי' קליר לכן אני נבוך מאד בסברת בעל זכ"י נגד כל הראשונים אמנם נסתפקתי אם אף בימי תנאים ואמוראי' הי' עושי' השירי מלשון עברי בחרוזי' שקורין ריי"ם כמשפטי האמות איש ללשונו ועיין בכוזרי א' מאמר שני מסי' ע' ואילך ועמ"ש דון יצחק אברבנאל בשירת דבורה ועמ"ש ר"ע מן האדומים בסוף ספר מ"ע ועיין בהערה לשירת הים מן השלם המפורסים מוה' שלמה מד"ו רבתי בבאורו לבאר המתורגמן החכם השולם מוהר"מ ועוד חזון למועד אי"ה כי כמדומה כל מה שהי' ברוח הקודש לא היה על דרך זה אבל יתר חכמים וסופרים גם המה נהגו בחרוזים כאלה.
ח וראי' גדולה וחזקה מכל הראיות הנזכרות שמעתי מפי החכם השלם הרבני המופלג מה"ו משה נר"ו בלאמ"ו הגאון המפורסם המנוח מוהר"מ פישלס זצללה"ה דע"כ הי' ר"א הקליר עכ"פ אחר ר' אבהו וסיעתו כי כן יסד בקדושה במוסף של ר"ה בזה החודש תקוע שלשים כמו שלשים כו' ופי' המפרש ג"פ קשר"ק קש"ק קר"ק וזה ע"כ אחרי שנסתפק לנו אם התרועה גנוח גנח או ילולי יליל או אם שניהם כאחד אבל קודם לכן ע"פ התורה לא הי' תוקעין אלא תר"ת ג"פ ועיין סוגיא דר"ה דף ל"ד ע"א ויש לדחות לפמ"ש השל"ה ועמודי שמים עפ"י דרך אמת מזוהר ומובא בעטרת זקנים להלכות תפילין סי' ל"ד ועיין אמונת חכמים פ' כ"ה למ"ד שאז מסיני נצטוו גם על ספקות שלהם ואינו מחוור בעיני אמנם מצאתי גם ראי' זו איננה מכרחת כי ראיתי דבר נאה שכתב החוקר הגדול הנבון מו"ה וואלף הנזכר למעלה חן הוצק שם בפיוט וז"ל בזה חודש כו' ויש גורסי' בכל חודש שתי הגירסות נכונות ולא כמו שפי' המפרש כי שלשים תקיעות הם ג"פ קשר"ק קש"ק קר"ק שהרי אין זה מדינא כו' אמנם כוונת הפייטן מבוארת עפ"י משנה ה' פרק ה' דסוכה שאמרו אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ובכל יום היו שם כ"א ג' לפתיחת שערים ט' לתמיד ש"ש וט' לתמיד של בה"ע ובמוספין הי' מוסיפין עוד ט' הרי שלשים בכל חודש גם בר"ה כי לענין התקיעות הוקשו כל הקדשים זה לזה כדאית' במס' סוכה דף נ"ה ע"א (ועיין אות ל"ה).
ט ויהי' איך שיהי' כלם שפה אחת ודברים אחדים שהי' מגדולי הראשוני' וכל הקדושים עמו כי קדוש ונורא שמו והנה האר"י ז"ל לא הי' אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקליר שנתקנו ע"ד אמת והעתיקו המג"א בא"ח סי' ס"ח, ומה לי להביא ראי' מדברי האחרונים מהאר"י ותלמידיו הא כל הראשונים קדושי עליון רש"י ותוספת והרמב"ן והרשב"א חבבו בחבה יתירה חבת הקודש כל דבור ודבור שיצא מפיו כאשר אראה לך דוגמא לקמן אי"ה מאות י"א ואלך.
יו"ד ומה גם שהחכם ר' אברהם ן' עזרא נודע לרבים וגם רבותינו בעלי תוס' מביאי' דבר משמו במס' ר"ה דף י"ג ע"א ד"ה דאקריבו ובמס' קדושין דף ל"ז ע"ב ד"ה ממחרת הפסח והרמב"ם ז"ל משבחו ומהללו באגרת אחת (עד שכמעט קשה להאמין שכוון הרמב"ם ז"ל על חבורי ר' אברהם ן' עזרא המצויים עתה בידינו) עכ"ז הפריז על המדה לדבר תועה על איש האלדים קדוש התנא ר' אלעזר הקליר יען כבר שקיל אברהם למטרפסי' ונענש בידוע תדע דברי רבינו הגדול והקדוש הרמב"ן ז"ל על דברי ר' אברהם ן' עזרא במה שמלעיג על הפיוטים ותמה על רז"ל בפ' ויגש בענין מה דאז"ל בכללן אתה מוצא ל"ג ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב וכ' הרמב"ן ז"ל שצריך לענות על דבריו פן יהי' חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו וכתב שם זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בענין פנחס וזולתו במקומות הרבה כו' הבט נא שמה ותראה נפלאות בתורת ה' וכיוצא בהן רבות שגלה הרמב"ן ז"ל חרפת החכם הזה לעיני כל ועיין בפ' נח מצדיק את הרשע נמרוד ואמר שבנה מזבח והעלה חיות לשם ה' ועיין פ' תולדות שהצדיק את עשו הרשע שבזה הבכורה שיצחק אביו הי' עני כל הרואה בוז יבוזו לו ומה מאד נשתבש והקיל באיסור כרת רחמנא ליצלן בחלב חולין ועיין בהרמב"ן פ' צו את אהרן ובביאור החכם ר"ה וויזל שם גם הרב הגדול והנורא מהרש"ל חבר חבור השגות על ראב"ע מפי' התורה כך ראיתי במחברת שם הגדולים באות שי"ן סי' ל"ב גם בהקדמתו ליש"ש על מס' ב"ק כ' וז"ל ושרי לי' מארי' להרמב"ם ז"ל א"כ הוא מה שנמצא באגרת הרמב"ם שכתב לבנו וגזר עליו ללמוד ספרי ראב"ע אשר לא הי' בעל תלמודא ורוב בנינו ופרושו דרך תכונה והטבעי וקבלת חיצונות והתריס בכמה מקומות נגד חכמי התורה והתלמוד או מבלי השגחה או מבלי ידיעה וכבודו במקומו מונח כי חכם גדול הי' ואין משיבין את הארי כי אין הולכין אחר פרושיו לא לחיוב ולא לפטור לא לאיסור ולא להיתר כי עשה כמה פעמים נגד הלכה אפי' נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי התלמוד בלי מספר והאריך עוד וגם בהקדמתו ליש"ש על חולין כ' עליו מה שהוא מה"ת כ' שהיא מדרבנן ומה שהוא מדרבנן עשה לד"ת והאיסור עשה היתר והיתר איסור כו' גם שם האריך עיי"ש ובכל זאת חלילה לנו ולבנינו עד עולם לזלזל אחד המחברים או לדבר בגנות חבוריהם בשביל דברי ריבות אשר ערכו זה לעומת זה (וגם רבינו מהרש"ל שם פתח בגנות וסיים בשבח כמ"ש למעלה גם כ' שם ואמת שמעתי אומרים על הראב"ע שכך הי' מכריז ומודיע לרבים שאינו רוצה לישא פנים אלא לפרש עד מקום אשר שכלו יגיע לולי הקבלה כאשר רימז במקצת מקומות בפי' התורה לולי הקבלה הייתי אומר הבט נא שמה כי קשה עלי להעתיק כל דבריו) וכי לא נקבל בשמחה את רבינו הגדול הרי"ף בעבור שהשיג עליו הרז"ה וכי לא נקבל באהבה את רבינו הגדול הרמב"ם בעבור שהשיג עליו הראב"ד וכי"ב לעג הרבה מאד מאד עד היום הזה, דרך כלל על לעג וקלס האויל יתקלס ונבון בל יתעלס, כי הבזיון וכלימה אינו עושה מאומה בזאת יתהלל הכסיל בכבוד המדומה אשר להבל דמה קלון חברו זה הודו וזה הדרו זו תורתו וזה שכרו באופן שדברי בוז שחוק והתל מראב"ע אינם עושים רושם אצל בעלי המדע ואנשי השם ואינם מזיחים דברי אמת מעיקרם ושרשם.
י"א בא וראה כמה חביבים הפיוטים בעיני רבותינו הקדושים הראשונים עד שממש כל דבריהם שגורים בפיהם ובלשונם כאשר אראה לך כמה מקומות אשר על ההשקפה הראשונה כתובים הנה רש"י ז"ל בפי' התורה כ' על פסוק ויזכר אלדים את רחל זכר לה שמסרה סימנים לאחותה ושהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים והוא שיסד הפייט (והוא ביוצר לר"ה המתחיל אבן חוג) בהאדמון כבט שלא חלק צבה לקחתה לו נתבהלה ופי' הרא"ם עשו כשהביט שלא התפלל יעקב בעד' חשק לקחתה והיא נתבהלה והמפרש הפייט כתב שלא חלה שלא ילדה והוא יותר נכון לענ"ד כי חלה מענין תפלה הוא מקושר לעלם עם מלת פנים כמ"ש המדקדקי' הגם כי הפייטנים אינם זהירים כ"כ בזה (כמו בתפלת נעילה גש לחלותך כו' והוא קצת חרף וגדף ואני הגהתי במחזור שלי גש לחלות פניך כנער כו') ועיין בשרשי שפת אמת בשרש חלה עכ"ז נראין דברי המפרש וכן נראה משמעות חבור דברי רש"י יחדו וכן מורה הניקוד דאם הוא מענין תפלה צ"ל חלה (והראית' הדברים לידידי התורני הנבון המדקדק מוה' ליב ייטלש נר"ו וכתב אלי וז"ל על דבריו המוזהבים בענין חלה צדקו אמריו שענן תפל' משרש זה הוא תמיד בבנין פ' והניקוד צ"ל חלה בדגש הלמ"ד לא חלה שהוא מב"ה וטעמו חולי ומכאוב אך את זאת ארמוז שגם בבנין פיעל מצאנו פעם אחת בתנ"ך שיעודו לשון חולי אשר חלה וגו' אך את זה לא יעיד נגד דבריו ולא יסכי' עמו והוא אך להראות הרחבת לשוננו הקדושה עכ"ל) עוד שם ופללה רבים בעד התוחלה ופי' המפרש התפללה תפלות רבות בעד התקוה הנה על שהתפללה רחל מבואר ברבה פ' ויצא ובירושלמי פ' הרואה גם בעל העקדה כ' ויזכור אלדים את רחל וישמע וגו' עם שקולות תחנוניה וצעקותיה לא הרעישו אמות הסיפים להזכירה לפניו הוא יתעלה מעצמו זכר אותה ונוסח תפלתה הנה היא כתובה על ספר ישר.
ומ"ש שם עובר להיות בבטן אחות כו' סילוף דינה ביהוסף להנחות טבע ביוצר העביר כו' ראיתי במהרש"א חי"א במס' נדה דף ל"א ע"ב ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים כו' ויש להקשות דהא דינה זכר הי' ונהפכה לנקבה כדאיתא פרק הרואה וא"כ עיקר וצורתה זכר הי' ולא הזריע תחלה ונהפכה לנקבה כו' והרא"מ תירץ בדחוקי' ובשם פענח רזי שמעתי לתרץ הא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה דהשתא אתי שפיר עיקר יצירתה של דינה נקבה עכ"ד וכן מוכיחין דברי הפייט ביוצר של ר"ה עובר להיות בבטן אחות כו' סילוף דינה ביהוסף כו' עכ"ל וכן נראה מהתרגום אשר בשם יב"ע יכונה על התורה ושמע קדם ה' צלותא דלאה ואיתחלפו עוברייא במעיהון והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה עיי"ש ואפשר שזה בכלל הך שנוייא דמשני הש"ס במס' ברכות דף ס' ע"א אין מזכירי' מעשה נסים והוא כר' יהודה בן פזי במ"ר אף היושבת על המשבר יכול להשתנות הה"ד הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל וכן הוא במדרש ילמדנו והיינו שסיים הפייט ביוצר העביר כו' ועיין ירושלמי פ' הרואה.
י"ב עיין תוס' במס' חגיגה דף י"ג ע"א בד"ה רגלי חיות מביאים דברי הקליר כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ישרה לכסא שבחנם מחק המפרש הוי"ו של וחמש עשרה אשר לפי דעתו גם רגלי החיות ממספר ט"ו פעמי' ת"ק והמה הוכיחו במישור מירושלמי פ' הרואה שמלבד רגלי החיות יש ט"ו פעמי' ת"ק ז' רקעים וז' אוירים דהיינו עם האויר בין שמים לארץ ואויר שבין רקיע לרגלי החיות ועיין במהרש"א חי"א וגם ממקומו שם בגמרא מוכרע שיש אויר בין רגלי החיות לרקיע השביעי ועיין שלשה פנים יפות בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ג ועיין בס' זית רענן לבעל מג"א בריש יחזקאל ועיין אות הסמוך ונרא'.
י"ג מה שיסד הקליר ביוצר בפיוט המתחיל אזור באותתיו וכסאו תלה למעלה כתב המפרש לשון הגביה כמו גבוה ותלול עכ"ל א"כ הוא יתכן לומר וכסאו תלל או התליל כמו שיסדו במערבית ליל ראשון של פסח כמנהג בני אשכנז וחרבותיה אתליל אלא הפירוש פשוט כמו התולה ארץ על בלימה ואמרו ז"ל בחגיגה דף י"ג ע"א ואמר רב אתא בר יעקב עוד רקיע אחת יש למעלה מראשי החיות וכתיב ממעל לרקיע דמות כסא ואפי' בין רקיע שע"ג ראשי החית יש אור גדול מדכתיב מעל לרקיע ולא כתיב על רקיע כמו שפירשי' בחומש ובין המים אשר מעל רקיע על רקיע לא נאמר אלא מעל רקיע לפי שהן תלוין באויר דרך כלל כלם תלוים ועומדים במאמרו י"ת ועיין שו"ת זכ"י שם והדבר מפורש בפרקי דר"א פ"ד וכסאו גבוה ותלוי למעלה באויר (וכעת שנדפסו המחזורי' מהחכם השלם החוקר הנזכר וראיתי גם הוא לא הניח הפשוט) מה שיסד הקליר בוחיות אשר הנה מרובעות כו' הן מוספי חודש עשתי עשרה עיין מ"ש תוס' במס' ר"ה דף ח' ע"ב ד"ה שהחודש.
י"ד במס' ר"ה דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה כמאן מצלינן כו' ומה שיסד ר' אלעזר הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א בתשרי נברא ובשל פסח יסד כר' יהושע אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלדים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראו' ולא נברא עד ניסן כו' עיי"ש ועיין בס' יערות דבש דרוש א' ד"ה ובזו.
ט"ו בדה"י ב' כ"ב י"א בפסוק ותקח יהושבעת בת המלך את יואש וגומר ותתן אותו ואת מניקתו בחדר המטות פירש"י בעליית בית קדשי קדשים והוא שיסד הקליר יום ראשון של ר"ה בזכרונות אם פץ להמטות נפץ חדר המטות לכפור יזכור כו' עיין שם.
ט"ז על פיוט זכרונות ליום השני של ר"ה המתחיל אפחד במעשי אות כ' כי הם בזרוע עדיך לא בא כתבו תוס' במס' ברכות דף י"ז ע"ב שיש למחוק מלת לא ויש להגיה כי הם בזרוע עדיך בא עפ"י מה דאמר שם כל העולם כלו נזונין בצדקה והן נזונין בזרוע עייש"ה יען המפרש הפייט הרגיש קצת וכתב כי הם עצמם בזרוע עדיך לא בא ומ"ד שם כל העולם כלו נזונין בזכותן והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין כו' עיי"ש רשי' ויש אתי עוד מקום ליישב עפ"י הסדר המפרש שם ואין להאריך עכ"פ אין לשנות נוסחה הישנה.
י"ז על ארבע פייסות שיסד הפייט במוסף יום כפורים כתב בעל המאור ב"פ דיומא וז"ל והוי יודע כי בעלי הקרוב"ץ שהכניסי בפיוטיהן עבודת היום כפורים ארבע פייסות טעו כלם במשנתינו ולא הבינו כי בפייסות החשובים במשנתינו לשאר ימות השנה הם כו' וכת' עליו הרמב"ן בספר מלחמות ה' וז"ל אמר הכותב גם בעיני יפלא אבל אף בסדר עבודה הבבלי אשר מימי רבותינו כתוב בו פייסות וכן בדברי פייט הראשון ר' אלעזר ב"ר קליר ובקרובות הגאונים וחכמי הישיבות ורבני ספרד האחרונים זכר כלם לברכה ואפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה החכמה ואין לזרים אתו ונתתי לבי לדרוש ולתור כו' ובקשתי משם ומצאתי ועיין בהרמב"ם פ"ד מה"ל עיה"כ הל' א' ובלח"מ ועיין תוס' י"ט פ"ב משנה ב' דיומא ועיין תוס' במס' זבחים דף פ"ו ע"א ד"ה משום אמנם בסליחה למוסף המתחלת איך אשא ראש יסד המחבר והלכות תמיד לא אחר ובטלו פייסות בצום המובחר וזהו כדעת המאור ודעתי וכן ראיתי בסדר העבודה מיוסי בן יוסי כ"ג שהשמיט הפייסות בי"כ וכן הוא בסדר הספרדים המתחיל אתה כוננתה ושלא לומר דברי' הסותרי' זה את זה יאות לבטלה סליחה זו מקמי הפיוט כי כבר העידו הרז"ה והרמב"ן יחדו שנהגו מאבותינו ורבותנו לומר בסדר עבודת י"כ ארבע פייסות ועיין מג"א א"ח סי' תרכ"א ס"ק ד'.
י"ח הבית יוסף בא"ח שם כ' וז"ל וכן נהגו העולם לקרות סדר עבודת כהן גדול לביה"כ ויש פייטונים שסדרו אותה בענין פייט ויש כמה מיני סדרים והסדר פשוט לקרות בני ספרד הוא סדר אתה כוננתה שיסד יוסי בן יוסי כהן גדול (כ"כ הריטב"א ז"ל בפרק הוציאו לו בשם בעל העיטור) ויש בו כמה דברים שאינן כהלכה ואין לתמוה עליו שהרי כתבו תוס' בפ"ק דיומא גבי טבילה בזמנה (דף ח' ע"א ד"ה דכ"ע) מה שעשה רבינו אליהו הזקן באזהרות שלו טבילה בזמנה ועל ד' גדילים יתד על אזנך תכסה הגדולים מנהגם הי' שלא היו מקפידים לכתוב כהלכתא כמו שיסד על סתם נסקלין דנתם ונתחייב תסקלוהו ויאמר המלך תלוהו היינו כר"א פ' נגמר הדין כל הנסקלין נתלין ודלא כרבנן דאמרי אין נתלה אלא מגדף ועובר ע"א עיין אות מ"ז.
י"ט אגב אודיעך דבר מה (הגם שאין תכלית תשובה זאת לתקן הטעיות או לברר איזה נוסחה נכוחה אשר רוח חכמים הימנה נוחה או חלילה לשנות דבר מנוסחות האשכנזים לספרדים כ"א כוונת תשובה זו לידע ולהודיע מה מאד נפלאת אהבת הקדושים אשר בארץ החיים ואיך היו נחמדים וערבים עליהם דברי הפייטנים הקדמונים אלא אחרי שאני קאי בהאי ענינא אימא מלתא) הנה כך נוסחת כה"ג ביה"כ במחזורים כמנהג אשכנז ופולין וכך היתה תפלתו של כה"ג ביה"כ כבצאתו מבית ק"ק כו' יה"ר מלפניך כו' שנה נבואה בגזרה טובה לבית מקדשינו כו' שנה שתוליכנו קוממיות לארצינו כו' שנה שתעלנו שמחים לארצינו כו' כאן ישאלו התינוקות אפשר שבית המקדש הי' קיים וישראל היו שרויין על אדמתן וכהן הגדול הי' עומד ומתפלל שתוליכנו לארצנו ותטענו בגבולנו וידעתי שיש לדחות אחרי שנתרחקנו מעל אדמתינו הוסיפו על של אבותם דברים כאלה ואין הדברים נראין אחרי שפתח וכך היתה תפלתו של כה"ג ככה עיכובא משמע והעתקתי בגליון מחזור שלי נסח הספרדים בזה וכך היתה תפלתו של כה"ג בצאתו בשלום מן הקודש יה"ר מלפניך כו' שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכ"מ שהם אם שחונה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם בלבד בעת שהעולם צריך לו ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה ושיתנו עצי השדה את תנובתם ולא יעדו עביד שולטן מדבית יהודה ובכן כמו ששמעת תפלת כה"ג בהיכל כמו כן מפינו תשמע ותושיע ויה"ר מלפניך ה' אלדינו כו' שתהא שנה זו הבאם עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכ"מ שהם שנת אוסם שנת ברכה וראיתי בתוס' ישנים במס' יומא דף נ"ג ע"ב בשם הירושלמי שכהן גדול הי' מסיים בתפלתו ולא יגביהו בני ישראל שררה זה על זה והרמב"ם בה"ל עבודת יה"כ לא העתיקו ועיין עוד שם בתוס'.
כ עיין רש"י בספר יחזקאל מ"ב כ' שמביא דברי הקליר מיו' השני של סוכות דוד ינטה קו כו' ועייש"ה ועיין אות הסמוך ונראה.
כ"א רש"י במס' יומא דף ס"ז ע"א ד"ה שבעה ומחצה ריס לכל מין מביא דברי ר' אלעזר הקליר בפייט ארחץ בנקיון כפות (והוא ביוצר ליום השני שם ומה שנרשם במחזורים דפוס פראג שנת תקיז"ל על הפיוט המתחיל אמנם שם המחבר שלמה חתום לבסוף טעות כנראה מדברי רש"י פה גם לא נמצא שם חתום שלמה) ברוחב ע"ה מיל חריצותיה גבול כל שבט ושבט כך יעלו בנפוצותיה והוא כברייתא דספרי פ' האזינו שמצינו שם מדות חלוקת א"י לעתיד לבוא רוחב גבול כל שבט ושבט שבעים וחמשה מיל והם אלף קנים שבסוף ספר יחזקאל עיי"ש והנה מדברי תוס' חגיגה דף י"ג ע"א ומהרש"א ס"פ אין עומדין משמע שהי' ר"א הקליר מא"י מקרית ספר ובימיו הי' מקדשי' עפ"י ראי' ולא תקון שום קרוב"ץ ליום השני ומדברי רש"י פה נראה שיסד גם ליום השני וכן נראה מדברי רש"י אשר הבאתי באות הקדום ובאות הסמוך אי"ה ומחוורתא כמ"ש מורנו הגאון נ"ע בספרי צל"ח שהקליר יסד שני פיוטים ליום ראשון של סוכות דהיינו אקחה פרי עץ הדר שחתום בו הקליר ופיוט אלים כהשעין אב שחתם בו ג"כ הקליר אלא לפי שהפיוט אקחה כל יסודו על ארבע' מינים שבלולב והפייט אלים כהשעין אב עקרו למצות סוכה ולכן יסד שני פיוטים שאם חל ראשון בימי בג"ה ויש מצות ארבע' מינים בו ביום יאמרו הפיוט אקחה פרי עץ הדר ואם חל יום ראשון בשבת יסד פיוט אלים כהשעין אב שהוא מיוסד על מצות סוכה ואנו שעושין שני י"ט קבעו מייסדי המנהגים שניהם אחד ליום ראשון ואחד ליום שני עכ"ד פי חכם חן ושפתים ישק (ועיין לקמן אות מ"ו) אלא שתמה שם על מהר"א טירנא ושארי מייסדי מנהגים ועל הלבוש שלא תקנו בשני ימים של סוכות שאם חל יום ראשון בשבת להפך הסדר ולומר קדושת של יום שני בראשון שהוא מיוסד על הסוכה וקדוש' יום ראשון בשני שהוא מיוסד על ארבע' מינים והניח הדבר בתימה עייש"ה ולענ"ד נראה ליישב הנה מ"ו הגאון נ"ע חשב בדעתו הרמה אלים כהשעין אב הוא התחלת הפיוט אשר יסד ר' אלעזר הקליר כמפורש בלשונו שם (בעבור שנרשם שם במחזורים אלעזר ב"ר קליר) והוא אינו מדבר אלא מארבעה מינים שבלולב ובזה יפה דבר ובזמנו דבר אבל אינו כן לענ"ד אלא מארחץ בנקיו' כפות עד סוף הקדושה יסד ר' אלעזר הקליר כנראה מדברי רש"י הנ"ל וא"כ מה יועילו חכמים מייסדי מנהגים בתקנתן אם חל יום ראשון בשבת להפך הסדר ולומר מקדושת יום השני ארחץ בנקיון הא הפייט הזה ג"כ מדבר מארבעה מיני' ודוחק לומר כשחל בשבת אז לדלג לגמרי כל הפייט הראשון המתחיל ארחץ ולהתחיל אח"כ זהו דוחק גם לא יהי' הפייט לומר באבות כשאר ימים גם אין על זכרוני בשום מקום שיסדו להפך הסדר ולדלג פיוט אחד לגמרי בשני ימים שלא לאומרו כלל אם לא שכל הסדר נדחה לגמרי ואז הדבר תלה במנהג פוזנא ושארי קהלות ועיין מ"ש המג"א בא"ח סי' תפ"ט וסי' תרמ"ב גם אחרי דלא פסיק ר' אלעזר הקליר אף אנן לא פסקינן וברור.
כ"ב שם ביוצר ליום השני של סוכות במחזות המצוחצחות בתשע מחזות כו' מובא בפירש"י יחזקאל מ"ג ג' ועיין שם, מפיוט מעריב של ש"ת עצרת חג האוסף כו' הוכיח הט"ז בא"ח סי' תרס"ח שי"ל שמיני עצרת חג הזה ואודיעך שאני בגליון ש"ע שלי בהגהות רמ"א שם ואנו נוהגין שאין אומרי' חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג כו' עכ"ל כתבתי ואף דמצינו בלשון חכמים גם על ש"ע שם חג עכ"ז אין נראה לענ"ד להמציא לומר חג דלא עדיפא לשון חכמי' ממה דאמר דוד ע"ה בכסה ליום חגנו ואמרו ז"ל איזה חג כו' זה ר"ה ואפ"ה מעולם לא שמענו לומר חג הזכרון ובזה נסתרו כל ראיות האחרונים נגד הרמ"א.
כ"ג עיין בתוס' במס' ע"א דף י"ז ע"א מביאים הפייט משבת חנוכה יקדו בהבהבי עלק שהגיהנם נקרא בשם עלק כמו לעלוקה שתי בנות שדרשו רבותינו ז"ל שם על הגיהנם ועיין שם בתוס'.
כ"ד שם בפיוט ממואסת כל עץ הדקיר כו' מובא ברש"י יחזקאל כ"א י"ח ועיין עוד שם.
כ"ה דברי הקליר פ' שקלים רשום מבטן להפקד במשמרת הקודש מובא במפרש על דברי הימים א' כ"ה ג' אשר בשם רש"י יכונה ואינו כן אלא הפירוש הזה נראה הוא מתלמידי רב סעדי' גאון כנראה קצת מדברי תוס' במס' יומא דף ט' סוף ע"א ועיי"ש.
כ"ו שם ביוצר עוצם המון חוגג שוטף כנהר כו' מובא ברש"י על ספר תהלים מ"ב ה'.
כ"ז שם בפיוט והפרת תקפו כנגד שני הנהרות עיין מ"ש תוס' בזה במס' בכורות דף נ"ה ע"ב בד"ה הוא פרת עפ"י מדרש ועיין שם שם ורבע מוכן לרבוע כוס ישועות כו' עיין בתוס' במס' פסחי' דף ק"ט ע"א ד"ה רביעית של תורה עד סוף הדבור.
כ"ח שם בפיוט גיא וכל עפרה בצרדה הכילו הוכיחו תוס' ישנים במס' יומא דף י"ט ע"ב ובתוס' מנחות דף ל"ה ע"ב שאצבע צרדה היינו האמצעי שהיא אצבע ארוכה ולא כפירש"י שם צרה של אגודל והיינו אצבע הסמוך לגודל דהרי כתב הקליר גיא וכל עפרה בצרדה הכילו פי' משום דכתיב וכל בשליש עפר ארץ והיינו אצבע האמצעי שהוא שלישי וכן נרא' ממדרש ילמדנו ומהערוך ומה דאמרו שמכין לפניו באצבע צרדה כו' ועייש"ה ובתוס' י"ט פ"א משנה ז' במס' יומא ועיין אות הסמוך.
כ"ט שם בפיוט הקליר נמצאת דת כמדותיה רחבה וארכה אלפים וארבע מאות בעולם מאריכה האריכו בזה תוס' במס' עירובין דף כ"א ע"א גם שם פלפלו איזהו נקראת אצבע צרדה ועיין אות הקדום.
ל בפייט לפרשת זכור המתחיל בלשון אשר זכרת בזאת ידעת כי יש לך לזכור אבל תשוח עלי נפשי עד שתזכור הובא בפירש"י על מגלת איכה בפסוק זכור.
ל"א שם בפייט המתחיל זכור כסות ולשון שנה כו' מובא בתוס' במס' ראש השנה דף ג' ע"א בד"ה וישמע ועיי"ש.
ל"ב מתלמידי רב סעדי' גאון הנקרא לענ"ד בשם רש"י על דברי הימים ב' כ' א' מביא דברי הקליר שם זכור עריץ בעמונים נחבא כו' ומבאר דבריו שא נא עיניך עליו.
ל"ג שם בפיוט הקדושה ושרפי הקודש המעולים כתלמיד לרב יהיו שואלים מה פעל אל אלים עיין דברים של טעם ודעת קדושי' במהרש"א חי"א פרק גיד הנשה באגדה שלחני כי עלה השחר.
ל"ד בפיוט הקליר לפרשת פרה מן הדם טחול דם כו' שנויים רבים נאמרו שם נגד מה שאז"ל במס' חולין דף ק"ט ע"ב וכנגד כותית לא כתב הפייט מאומה והרגישו בזה בעלי התוספות שם וכתבו את הכל יפה עשה עפ"י הירושלמי עיי"ש.
ל"ה שם בפייט המת בבית אינו מטמא יצא ממנו אות מטמא זה לשון הפסיקתא לפרשת אשה כי תזריע וטמאה שבעת ימים היא טמאה ואין הולד טמא וזה שאמר ר' אלעזר הקליר המת בבית הבית טהור יצא מן הבית הוא טהור והבית טמא עכ"ל עיין שם במפרש וזהו קצת ראי' לשטת תוס' והרא"ש שהבאתי באות זי"ן ולא כקצת חכמים שהבאתי שמה ולזה הערני א' מאהבי התורני המופלג מוה' יודא קלינבערג נר"ו אמנם לענ"ד נראה מ"ש זה שאמר ר' אלעזר הקליר אינו מלשון הפסיקתא אלא דבר זה הוסיף רבינו טובי' ברבינו אליעזר אשר אסף הפסיקתא זוטרתא והוא הי' בשנת ארבעת אלפים תת"ן בימי הרב אלפסי ז"ל ומצאתי בספר מאור עיני' מאמר שני חלק רביע מאמרי בינה פרק י"ט מביא כמה ראיות שר"ט בר"א ז"ל הוסיף כמה דברים בפסיקת' רבתי וזוטרתי עיי"ש.
ל"ו שם בקליר אין להרהר ולומר על מה נחקקה שכלם נתנו בנשיקה כתבו תוספות במס' ע"א דף ל"ה ע"א דף ל"ה ע"א בד"ה מאי שנא לשון משיקין עליהם את הפה ועיין שם ועיין אות הסמוך.
ל"ז מה שכתב בפיוט פ' החדש להנתן דת חדשה וכיוצא בזה נמצא איזה פעמים בפייט עפ"י מדרש ילקוט הוא ע"ד שכתב רש"י ז"ל בשיר הקדש קדשים ישקני מנשיקות פיהו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פא"פ ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשועי ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו עכ"ל והבין זה (ובזה י"ל לשון הפייט באות שלפני זה בין תבין) אבל חלילה וחלילה לאיש הישראלי להרהר ולומר שתהי' דת חדשה כי כמו שלא יחליף אל כן לא ימיר דתו ואנשי כנסת הגדולה יסדו ודבריו חיים וקימים נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים כו' כמבואר בארוכה בקונטרס אהבת דוד אשר דפסתי בק"ק פראג שנת טמאי"ם לנפ"ש הוא הי' תקס"ל לעומת כלבים רעים מאמיני הפגר התוגר שבתי צבי מודח ועקוב פראנק תפח עצמותם עיי"ש.
ל"ח שם בפיוט פץ בעשו' לאמרו בעבות צליחת ירדן בו להתוו' כו' בארתי עפ"י מ"ש הט"ז בא"ח סי' ת"ל עיין שם דוק ותשכח.
ל"ט שם בקליר בסלוק הקדושה המתחיל הוא נקרא ראש וראשון הגירסא ויתכסה מהם שבועים שבעה ורש"י ז"ל בפירושו על דניאל ח' י"ד וי"ב י"ב מביא דברי הקליר אלו וגרס שבועים וששה וכן מוכח החשבון שם שים עיניך עליו ותחזינה מישרים. מ מה שכתב הפייט לשבת הגדול סכיני דאשתמש בהון לארוחין אם אפשר לעשותן חדשי' הם משובחין מבואר בו פי' בגמרא במס' פסחים דף למ"ד ע"ב במה דאמר רבינא לרב אשי הני סכיני דפסחא כו' ועיין ט"ז בא"ח סי' תנ"א ס"ק ה' ובמ"א שם סק"ו.
מ"א שם פחר קדרות כו' וקערות מותרת כי שקיל מדורא עלייהו לאנחא מובא בתוספות במס' ע"א דף ע"ד ע"ב ד"ה דרש ופליגי עלי' ואמרו אין הלכה כך אלא צריך להגעילן בכלי ראשון כו'.
מ"ב גם סוף דברי הפייט שם בחמישי הלל הגדול ישתנס מובאים בתוספות במס' פסחים דף קי"ז ע"ב ד"ה רביעו ודחו שם דבריו ועיין שם.
מ"ג מ"ש הפייט ביוצר יום ראשון של פסח טוטפת כלילו כתבו תוס' במסכת ברכות דף וי"ו ע"א ביאור עפ"י מה דאז"ל שם דתפילין דמרי עלמא כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עיי"ש ועיין בעטרת ראש על מס' ברכות שם.
מ"ד שם בפייט טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים מובא בפי' רש"י בחומש בפסוק ועשית קרשים למשכן בפרשת תרומה ועיין שם.
מ"ה במערבית ליל שני של פסח אור יום הנף מובא בתוס' במס' ברכות דף י"א ע"א בד"ה אחת ארוכה, ליל שמורים שאומרי' בלילי הפסח בבהכ"נ בתפלת ערבית הם לרשיז"ל המפרש עכ"ל הרשב"ש בתשובה סי' תנ"ו.
מ"ו בפיוט יום השני של פסח משכו ושחטו אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו וכתבו תוס' במס' מגלה דף כ"ה ע"א ד"ה מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והן אינם אלא גזרות קשה להר"ר אלחנן על מה שיסד הקליר בקדושת שאנו אומרי' ביום השני של פסח צדקו או"ב כו' דמשמע שר"ל שהקב"ה חס על או"ב והוא אינו אלא גזרה עכ"ל אף כאן אנו צריכי' לדברי רבינו הגאון נ"ע עיין אות כ"א שלא תהיה סתירה לדברי תוס' במס' חגיגה שהקליר לא יסד רק ליום אחד ועיניך רואות לפמ"ש תוס' פה שיסד גם ליום השני של פסח אלא כדאמרן הקליר חקר ותקן הרבה פיוטים וכלם ליום ראשון ואנו שעושין שני ימים ויסדו מייסדי המנהגים לאומרם בשני ימים וכן משמעות מתק לשונם של רבותינו בעלי תוס' על מה שיסד הקליר בקדושתא שאנו אומרי' ביום השני כו' דקדקו לומר שאנו אומרים ליום השני דבר זה חשבתי זה רבות בשנים ואשתכח בסבא קדישא כוותי בספר ברכי יוסף בא"ח סי' קי"ב גם שם ביורה דעה סי' ט"ז אות ב' ראיתי דבר נאה ומתקבל לבאר דברי הפייט הזה וליישב קושית הר"ר אלחנן וז"ל שמעתי מחד מרבנן שפירש כמ"ש תוס' ר"פ או"ב דהוה ס"ד שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עתה דפסח ודחי לאו דאו"ב כו' עיי"ש וזהו כוונת הקליר אשר יסד צאן לפסח משכו ושחטו צדקו או"ב ביום אחד בל תשחטו כלומר דהגם אשר אנכי מצוה לשחוט ק"פ צדקו ושמרו או"ב בל תשחטו ולא תסברו דמשום מ"ע דפסח היכא דאי אפשר דחי ללאו או"ב ובהכי ל"ק קושי' תוס' וא"ש מאי שאיטי' או"ב התם ונכון ואח"ז רב כמדומה שראיתי פי' הנזכר בספר אחד מרבינו אשכנז. זולת של יום השביעי ואחרון של פסח שירות אלה לשון שירה מיוסדי' כי תשועתם כיולדה כו' ביארו בתוס' בפסחי' דף קט"ז ע"ב בד"ה ואמר ע"פ המכילת עיי"ש.
מ"ז במוסף יום ראשון של שבועות על פיוט המתחיל אתה הנחלת אשר מונה שמה תרי"ג מצות כתוב למעלה וז"ל שם המחבר רבינו אליהו הזקן סדר כל תרי"ג מצות וסדרם שלא כסדר מפני שהי' בבית האסורים ולא הי' בידו ספרים וכתבם כפי מה שעלו על זכרונו עכ"ל הן אמת שכתבו תוס' במס' יומא דף ע"א ובמס' נדה דף למ"ד ע"א שרבינו אליהו הזקן ז"ל כתב אזהרות והמה שלא כהלכתן כי בעלי הפיוט לא דקדקו כ"כ לכתוב כהלכתן (ועיין מ"ש אות ח"י וראיתי לבעל תוס' י"ט פ"ג דמכות משנה ב' שכ' וז"ל הטמא שאכל את הקדש כו' מכאן ולהלן לא יכולתי לעמוד על סדרן של הלאוין למה סדרן התנא על זה הסדר שלא ככתוב ומצאנו כיוצא בזה לבעלי הפיוט באזהרות שיסדו לחג השבועות שלא שמרו שום סדר קדימה ואיחור כו') אבל המעיין בתוספות שם בחרוזים אשר העתיקו מאזהרות שלו ויראה שאין זה הפייט אשר לפנינו מנהג פולין המתחיל אתה הנחלת וכן נראה בתוס' במס' סוכה דף מ"ט ע"א סוף ד"ה שכל המשבח ועיין שו"ת מהרש"ל ס"ס כ"ט ותראה שאזהרות אתה הנחלת לא יסד רבינו אליהו הזקן.
מ"ח בפיוט האהבה בפ' שלח המשולשל יהי' נפשל מפורש בתוספות במסכת מנחות דף מ"א ע"ב בד"ה בש"א ועיין שם.
מ"ט כמה סליחות מובאות בתוס' כמו הסליחה מיום השני של עשרת ימי התשובה המתחלת תוחלת ישראל מדרס הגז נץ אפרוחי' קרוצי' עמ"ש תוס' במס' חולין ר"פ אלו טרפות.
נ' סליחה לתענית אסתר המתחלת אדם בקום עלינו איש איש בשלוש אמות מובאה בתוספות במס' חגיגה דף י"א ע"א ועיין שם.
נ"א ואף קינה אחת המתחלת איכה אלי כו' כלה המוני ללכת ארם נהרים למען לא תעבור חרב כל שהוא באפרי' לא שמע לחוזה וישוב אחורים כי נגזרה הגזרה מצרים במצרים נראה מהמפרש דברי הימים אשר בשם רש"י יכונה שחברה וגם יסדה הקלירי ועיין שם ב' ל"ה כ"ב.
נ"ב וכי"ב הרבה פיוטים שמובאים ברש"י ותוס' ולא ידעתי מקומם לפי השעה או שאינם עפ"י מנהגנו כמו במס' ביצה דף ל"ג ע"א במתני' אין מוציאין את האור כו' ולא מן המים פירש"י כך ראיתי בפיוט יוצר שיסד אחד מגאוני לומברדיאה ובחגיגה דף י"ב ע"א בתוס' ד"ה מסוף עולם כו' זה הים שליש עולמו כו', ובמס' ר"ה דף י"א בתוס' ד"ה אלא דקאי בחג עיי"ש, ובמס' חולין דף ס' ע"א בתוס' ד"ה פסוק זה מט"ט שנהפך לאש מבשר ואומר שר המשרת נער נקרא הוא מט"ט הנכבד והנורא, ועיין תוס' במס' זבחים דף פ"ו ע"ב מביאים דברי הפייט הוקמו מחצות אפר לבערה בפייס דשן הבערה עיי"ש בד"ה משום, מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי הוא בפירש"י על מגלת איכה א' ו', בפירש"י על זכרי ה' י"א מביא דברי הקליר רביעית היא שמינית עפ"י מה דאז"ל במדרש תהלים שארבע מלכיות שנשתעבדו בישראל כפולות הי' עיי"ש קרוב"ץ של שבת חנוכה המתחיל מנשה את אפרים כו' מובא במפרש אשר בשם רש"י יכונה על דה"י א' כ"ח י"ט.
נ"ג ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ש סי' רמ"ו שטרח ליישב הפייט מפ' החודש ומקיר קרקר ומשוח שיחם ומבאר עפ"י מדרש שבמצרים היו נוהגים כשמת להם בכור הי' חוקקי' צורתו בקירו' הבית וכשמתו הבכורות אותם שבקירות ג"כ נפלו ונשתברו גם שהיו חקוקי' קרקרם ושברם מלשון מקרקר קיר ומשוח מקבר סיחה אותם ע"י עכברים מלשון לסיחותי עפרה ממנה שהוא לשון סחיבה וגרירה בארץ עיין עוד שם.
נ"ד ומה שיסדו רבותינו בעלי הפייט פיוטיהם בלשון שאין רוב בני אדם מבינים הטיבו אשר דברו כמבואר בטוב טעם ודעת בשו"ת שער אפרים סי' י"ג והוא ע"ד מ"ש במס' גיטין דף ס' ע"ב בפלוגתא דר"א ור"י אם התורה רובא בכתב ומעוטא בע"פ כו' אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ועיי"ש בתוס' וכמו ששבחו חכמים ג"כ לאנשי בית אבטינס וחבריו עיי"ש דברים של טעם וטהורים אמרי נועם.
נ"ה והנה ראש המדקדקי' הוא רד"ק אשר חכמת הדקדוק הטיב הדק ואם אין קמח אין תורת דקדוק כלל וכל הבא אחריו אין לו צמח בלי יעשה קמח עיקר גם הוא חלק כבוד ויקר לרבותינו בעלי הפייט אף שנראה בקצת מקומות שהמה נגד כללי הדקדוק אשר בידינו והערני כבוד ידידי הרבני המשכיל מוהר"ל הנ"ל דברי רד"ק בשרש עתר האריך ליישב לשון הפייט תזכו לשנים רבות תענו ותעתרו וכתב שנהגו כן לפי שמצאנו בלשון מענה העונה והנענה כאחד כו' ואפשר כי על ענין זה נהגו כן בלשון עתירה אעפ"י שאינו נמצא כן למדו מזה כי ענינם קרוב והלשון קצר אצלנו וטוב הוא להרחיבו כדמיון הנמצא בפסוק אך לא נצא מדרך לשון הפסוק מכל כו' ושם תראה שמאהבת האמת סותר ע"מ לבנות דברי חכמים וחידותם כי ידע ערכם המה ישרים בלבותם ולא עלה על לבו לזלזל חכמי לב כדורשי לשון החדשים. בא וראה מי לנו גדול בדור קרויי ותנויי קרובי ופייטני ודרשן כרבינו יצחק הערמאה בעל העקדה הבט נא כמה כבוד ותפארת אשר חלק לרבותנו מייסדי הפייט עיין בשער נ"ח שכתב וז"ל היטיבו כל החכמים והחסידים הראשונים אנשי השם מעולם אשר יסדו פיוטים נפלאים וסדרו בהם שבחם ותהלות מגבורות הש"י ומעוצם פליאותיו.
נ"ו נשאל מאת הגאון בעל שאילת יעב"ץ בסי' ל"ד על מה שמוסיפים בני אשכנז בנוסח אלדים צוית וכתב שהקפיד' מצאה מקום כאשר מצאה בפיוטי היוצרות ואי אפשר לשנות מנהג הצבור באלה וכתב לפי שהמחבר גדול בישראל מחשובי הקדמונים רבינו אפרים ומוזכר כמה פעמים בתוספות ובודאי לא דבר רק דבר החכם דעדיף מנביא ומצוה להטריח עצמו על כיוצא בזה ועיין שם.
נ"ז. ומ"ש כמה פעמים דיני התורה עיין מ"ש הרב בעל ח"י בא"ח סי' תכ"ט סק"ב ליישב מנהגנו שאין דורשין שלשים יום קודם החג ולא בחג עצמו דסומכין על קריאת התורה ועל הפיוטים שיש בהם הרבה דינים והלכות ומנהגן של ישראל תורה היא עיין שם, ויש עוד כהנה וכהנה רבות מאד ברש"י ותוספות ויתר הראשונים והאחרונים אשר הי' על לשונם דברי הפיוטים ופירשו דבריהם בספריהם ובפרט במהרש"א חי"א ובחבורי זקני הגאון בעל עוללות אפרים ואנכי לא הבאתי זולת דברי גדולי הראשונים אשר המה על זכרוני במהירות בהעברה בעלמא והם הגבורים אשר מעולם אנשי השם.
נ"ח ועתה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות אם הראשונים בני האלדים בעלי האסופות רש"י ותוס' והרמב"ן והרשב"א ויתר גדולים וקדושים אשר בארץ החיים אהבו וחבבו דברי הפייטנים חבה יתירה נודעת להם שהיו בקיאים בהם וקבעו דבריהם כדרבנות וכמסמרות נטועים אנו כבני חמורים אין אתנו יודע עד מה איך להעלות על דעת בעבור דקדוקי עניות להעביר על דעת תורה ובשביל קנאת סופרי' שאינה תרבה חכמה להאביד דברי חכמי' וסופרים גם זה בכלל מה דאז"ל מיום שחרב בית חמדתנו שרו חכימיא למיהוי כספריא כו' לכן חלילה להעלות על דעת אחד מישראל לבטל אחד הפיוטים עיר ועיר מדינה ומדינה כמנהגן אשר חברו הגאונים הראשונים גדולי חקרי לב זכר כלם לברכה.
נ"ט הנה על מה שקבעו בין הברכות והתפלה כבר נשאל להרשב"א בארצות שיש מנהג לומר פיוטים לכבוד החתן או לכבוד ברית מילה קודם ברוך שאמר ולאחריו ובין יוצר ואהבה ובין אהבה וק"ש כו' והשיב כך המנהג בארצנו לחתונה וכן במועדי' והרמב"ם כתב שאין ראוי לעשות כן וכן ודאי יראה לי אלא שהמנהג הזה פשט ברוב מקומות וסומכין על מה שייסד הקליר פיוטים ליוצר ולאהבה ולזולת (מכאן סתירה לשו"ת חות יאיר סי' רל"ח שכתב וז"ל עכ"פ אין תלונה בהפסקה על פיוטי' הקלירי כי לא תקן רק תוך י"ח דחזרת הש"צ) והקליר אומרים עליו שהוא ר' אלעזר בן ערך שאמרו עליו שהוא תנויי והוא קרויי והוא פטויי והנח להם לישראל לנהג כמו שנהגו כמו שאמרו במגל' ובירושלמי צא ולמוד ממה שהצבור נהוג עיי"ש בתשובותיו סי' תס"ט ועיין ב"ח א"ח סי' ס"ח וז"ל ואחד הי' בזמנו שהתחיל לבטל מלומר קרוב"ץ בקהלו ולא הוציא שנתו וכ"כ שבולי לקט וז"ל אבל ר"ע רב כהן צדק ורב פלטוי וכל גאוני לותי"ר כתבו כלם לומר פיוטים ועיין שו"ת חות יאיר סי' רל"ח.
ס' כ"ז כתבתי דעתי לענין הפיוטים אשר חברו ויסדו הראשונים מני קד' חכמי חידות בלולים במדרשות ואגדות לשונם תדבר שירי ידידות בלשון תורה ובלשון חכמים ברוך שבחר בהם ובמשנתם אבל לערך ק"ן שנים שחברו לקוט תפלות ותחנות לקוטי בתר לקוטי והלכו בו נמושות ואין בהן מחשבת חכמה ודעת מביני' בלי תואר ובלי הדר ולשון עברי אשר בידיה' לשון עלגים כנשים זקנות בלעגי שפה ובלשון אחרת ושפת אמת נעדרת חשד תאר' משחור ושחרחורת והמחברים האלה הכו בסנורים אנשים עורים המון עם לא בינות בהזכרת שמות המלאכים והממונים וספירות בלי מה ומלאכי השרת אינם נזקקים ללשונם המשובשת כמו יה"ר שנדפסו בין התקיעות והתחנות אשר לתוקעים ומתפללים והעם הולכים בחשך ומתפללין אל המדות ולמלאכים אשר לילה' לבדו ראוי להתפלל אף לא ע"י אמצע התפלה במקו' קרבן. וכתיב זובח לאלדי' יחרם בלתי לה' ואמרו בספרי מי כה' אלדינו בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו ואמרו ז"ל המנותא דידן דאפי' בפרוונקא לא נקבלי' ואמרו בירושלמי ברכות בשר ודם אם באת לו צרה קורא לבן ביתו של פלטרין ואומר לו פלוני על פתח בחוץ אבל הקב"ה אינו כן אם באה צרה לאדם לא למיכאל ולא לגבריאל צוח אלא צוח לה' והוא עונה הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וז"ל הרמב"ם (בעיקר החמישי מי"ג עקרים פיו"ד ממס' סנהדרין) שהוא ית' הוא הראוי לעבדו כו' ולא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים כו' לפי שכלם המוטבעים על פעלתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו הש"י וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבה אליו אלא אליו בלבד יכונו המחשבות ויניחו כלם מה שזולתו כו' עייש"ה ועיין בס' ראש אמנה לאברבנאל ובס' עקרים מאמר שלישי פרק שמונה ולא נעלם מני דברי הב"י בטור א"ח סי' ק"א שכתב וז"ל והטעם שצורכי הצבור נשאלין בכל לשון משא"כ בצורכי היחיד מפני שהצבור א"צ מליץ לפני הקב"ה אבל היחיד צריך אליו כענין שנאמר אם יש מלאך מליץ כו' עכ"ל ויותר מפורש להדי' מצאתי ברש"י במס' סוטה דף ל"ג ע"א ד"ה יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת צבור לא צריפו להו דכתיו הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים עכ"ל ושל עשרה רבים נקראי' וכל בי עשרה שכינה שרי' וא"צ מלאך מליץ וכמ"ש רש"י במס' שבת דף י"ב ע"ב ד"ה דשכינה עמו ואין המתפלל צריך שיזדקק לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפני מן הפרגוד עכ"ל ואין כ"מ ולא עוד אלא שבתפלו' ותחנו' אשר התחדשו חדשים מקרוב מכמה רורות משנת תכ"ו ל' התערבו בכמה מקומות שמות התרפים והבעלים מכלב רע שבתי צבי המשומד התוגר שחוקא טמיא עפ"י קבלתו המטונפה המלאה קיא צואה וצואה רותחת יוצקת לתוך פיו של אותו הרשע ותלמידיו ותלמידי תלמידיו אתה אלדים הוריד' לבאר שחת ולא יחצו ימהם ותערובותיהן אוסרות במשהו ותערובות תערובותיהן דרך כלל יאות לבטל כל התחנו' ובקשות אלו וכיוצא בהן שנתחדשו מלקוטי האחרונים, ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי אחד הי' רצה לברך על אתרוג המהודר של רבינו הגאון האמתי נ"ע (כי הי' תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג המהודר בכל מיני הידור וכסף וזהב לא הי' נחשב בעיניו מאומ' אף שהאתרוג הי' בתכלית היוקר) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר יה"ר קודם נטילת לולב (הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי) כעס ורגז ואמר בקצף גדול האומר יה"ר אינו מניחו לברך על אתרוג שלו ולא הניחו לברך ועיין מ"ש רבינו בספרו נ"ב חלק א"ח סי' ל"ה דף כ' ע"ג ובחלק י"ד סי' צ"ג והרבה יש לי לדבר בענינים האלה וכאלה ומרוב טרדותי לא אוכל להאריך ועוד חזון למועד אשיב אליך אי"ה בלי נדר.
הכ"ד רבך ואוהבך הק' אלעזר פלעקלס.