כדרכם של יושבי בית המדרש, גם אצל הרב שג"ר השתלבו מחזורי השמיטה במחזורי הלימוד בישיבה. החודשים הסמוכים לשנה השביעית הוקדשו לעיון בסוגיותיה, לימוד שכדרכו של הרב חרג מעבר לשאלות ההלכתיות המעשיות, וביקש לגעת ביסודות הנושא ובמשמעויות הטמונות בו.
ספר זה מבוסס על שני מחזורי הלימוד האחרונים של הרב שג"ר בענייני השמיטה. בזמן קיץ של שנת תשנ"ד, ערב השמיטה של שנת תשנ"ה, עסק הרב שג"ר בסוגיות השמיטה כשעמד בראש בית המדרש של 'בית מורשה', ובאותה תקופה לימד גם סדרת שיעורים בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. בזמן אלול של שנת תשס"א, בערבה של שמיטת תשס"ב, חזר הרב לסוגיות אלו בישיבת 'שיח יצחק'. בכ"ה בסיוון תשס"ז, סמוך לסיומו של מחזור השמיטות שלאחר מכן, הלך הרב לעולמו. לולא מחלתו, מן הסתם היה מקדיש את שיעוריו בחודשי הקיץ לסוגיות השמיטה, כפי שעשה במחזורים הקודמים. כעת, במלאת שבע שנים לפטירתו, אנו מוציאים לאור את שיעוריו בנושא לרגל שמיטת תשע"ה.
*
ספר זה הוא הראשון בסדרה בה עתידים לראות אור שיעורי הגמרא של הרב שג"ר. סדרה זו נועדה להציג פן מרכזי בדמותו של הרב, שהיה מגדולי הלמדנים בעולם הישיבות הדתי־לאומי וסלל דרך חדשה בלימוד הגמרא. בשל הקושי בעריכת כתביו בתחום זה התעכבה הוצאתם לאור, ואנו מקווים שכעת נוכל להשלים את החסר.
הרב עצמו ראה את לימוד הגמרא כעניין המרכזי של חייו. כך גם העיד על עצמו בריאיון שנערך עימו כחודש לפני פטירתו: 'בסופו של חשבון תמיד ראיתי בלימוד הגמרא את העיסוק העיקרי והמרכזי שלי. גם מבחינה חומרית, את רוב הזמן הקדשתי למעשה ללימוד ולהוראת הגמרא'. ואכן, בכל שנותיו כר"מ וכראש ישיבה היה עיקר עיסוקו של הרב בהוראת הגמרא, ורבים מתלמידיו התקרבו אליו בשל דרכו המיוחדת ב'עיון התלמודי'.
כדרכו של הרב שג"ר בתחומים אחרים, גם בלימוד הגמרא הוא לא הסתפק בצירוף קול נוסף לשיח הקיים, אלא שילב בלימוד את שפתו הייחודית, הן בתכנים והן בדרכי הלימוד. החידוש שטבע הרב שג"ר בלימוד הגמרא מתבטא בשילוב ייחודי בין למדנות ישיבתית קלאסית, מתודות וידע אקדמי מתחומי המחקר התלמודי ולימודי התרבות, וחיפוש אחר משמעות קיומית העולה מרובדי הדיון השונים. בשנים האחרונות נעשו שילובים דומים למוכרים ומקובלים בכמה מבתי המדרש; הרב שג"ר היה מפורצי הדרך בתחום זה, ודמותו מהווה השראה לרבים מההולכים בה. הספרים שיצאו לאור יביאו בעזרת ה' לידי ביטוי בצורה מקיפה ויסודית את התורה הלמדנית של הרב כפי שהתעצבה בשנים בהן לימד ב'בית מורשה' ובישיבת 'שיח יצחק'. אנו מקווים שגם בתחום מרכזי זה של עולם התורה יתקבלו חידושיו בקרב קהל הלומדים ויפתחו שערים חדשים בלימוד התורה.
*
בעריכת שיעורי הרב שג"ר בגמרא השתמשנו בשלושה סוגים של חומרי גלם: בקבצים שכתב הרב תוך כדי לימודו, בהקלטות השיעורים שלימד, ובמקרים בהם לא השתמרה ההקלטה – בסיכומים של תלמידים, במידה שהצלחנו להשיג כאלה.
נפתח בקבצים. הלימוד של הרב שג"ר היה מלווה תמיד בכתיבה, כתיבה שלא נועדה לפרסום אלא נשמרה במחברות, בקלסרים ובקובצי מחשב. אופיין של רשימות אלו משתנה לפי הזמן וההקשר – מסיכומים מקיפים של כל המקורות בהם עסק הרב ודיונים עליהם, ועד להערות קצרות ומחודדות שהקשרן לעתים אינו ברור. קובצי המחשב מהווים מעין לימוד בחברותא של הרב, שבו הוא מסכם ומנתח את המקורות, מעלה את השאלות השונות ומוסיף תובנות מתחומי ידע שונים – ממחקר תלמודי ועד הגות מודרנית, סוציולוגיה והיסטוריה. בעריכת ספרי הגמרא אנו משתמשים כמעט אך ורק בקובצי המחשב שנכתבו בתקופה שבה כיהן הרב כראש בית המדרש ב'בית מורשה' (תשנ"א–תשנ"ו) וכראש הישיבה בישיבת 'שיח יצחק' (תשנ"ז–תשס"ז), שכן בהם מתבטאת דרך לימודו המאוחרת והבשלה. על כל מסכת בה עסק הרב ישנם לפחות שני סבבים של קובצי מחשב, מוקדמים ומאוחרים; כאשר הרב שב ולימד מסכת מסוימת הוא ניסה לבחון מחדש את מהלכיו הלמדניים והפרשניים מהעבר. בדרך כלל התחברו המסקנות והתובנות שעלו בסבב הלימוד השני לאלו של הראשון, פיתחו אותן לכיוונים חדשים והוסיפו שפה ומושגים שהתחדשו בעולמו של הרב בשנים שחלפו; אך לעתים הבין הרב את המקורות באופן שונה בסבב השני, והוליך את הדיון בהם למקום אחר.
מכאן להקלטות של השיעורים (שאותן תמללה רעייתו של הרב, הרבנית מרים רוזנברג). שיעורים אלו משקפים בדרך כלל רק חלק קטן ממה שכתב הרב בקבצים, אך יתרונם בכך שהם מחדדים את הנקודות העיקריות בהן בחר להתמקד, וכן את המבנה ואת הטיעונים שבאמצעותם הציג אותן. לעתים קרובות הרב גם התנסח בשיעוריו בצורה מחודדת יותר מאשר בקבצים, והמחיש את דבריו בדוגמאות ובהפניות שונות. בנוסף לכך, הדיון שהתפתח בשיעור נטה להתרחב ולגלוש לנושאים נוספים, בעקבות הערות ושאלות של המשתתפים. בענייני השמיטה השתמרו בידינו הקלטות של רוב רובם של השיעורים, ולכן לא היה צורך להיעזר בסיכומים, אך יש מסכתות שמהשיעורים עליהן כלל לא השתמרו הקלטות.
בעבודת העריכה עמדה לנגד עינינו המטרה להוציא לאור ספר בהיר ומסודר, שיאפשר לקורא לפגוש את שיעורי הרב שג"ר בצורה נוחה ונגישה ככל הניתן; לא ספר 'חידושים' המיועד רק למי שלומד את המסכת בעיון, אלא ספר שכל אדם עם רקע תורני סביר יוכל לקרוא בו, גם אם תידרש לכך מידה מסוימת של מאמץ וריכוז. כדי לעשות זאת נדרשנו לצרף יחד את הטיוטות עם השיעורים ולערוך מתוכם פרקים סדורים שיש בהם נושא מרכזי וציר ברור. חלוקת הפרקים מבוססת על הנושאים העיקריים בהם עסק הרב; לעתים הוקדשו לנושאים אלו קבצים מוגדרים, ולעתים צירפנו יחד דיונים שהופיעו בקבצים שונים, שכל אחד מהם עוסק בנושא מכיוון אחר. בנוסף לכך, כיוון שלקבצים ולשיעורים בדרך כלל לא היה מבנה ברור, מבנה הפרקים בספר מבוסס על מה שנראה לנו כמהלך היסודי אותו ביקש הרב להציג, בתוספת סידור והרחבות שנועדו להבהירו. הניסוחים מבוססים במידת האפשר על לשונו של הרב, אך גם כאן נדרשנו להוסיף הרחבות וקישורים כדי להפוך את הדברים לסדורים ומובנים יותר. אנו מקווים שלמרות שינויים אלו נשמרו רוחו וטעמו של המקור.
בסופם של חלק מהפרקים מופיעות הערות סיום שצוינו באותיות עבריות, בהן מובאות הרחבות שלא השתלבו במהלך הדברים. הערות הבהרה והרחבה של העורך, וכן הפניות למקורות מרכזיים שהרב שג"ר לא התייחס אליהם, סומנו בראשי התיבות ה"ע. בנוסף לכך, השלמנו והוספנו מראי מקום למקורות שהרב הפנה אליהם,1ספרי התנ"ך על ניקודם, התלמודים ומדרשי חז"ל המובאים בספר לקוחים מפרוייקט השו"ת. ולתועלת המעוניינים להרחיב ולהעמיק בדברים הוספנו הפניות לדיונים רלוונטיים בחיבורי הרב שראו אור בעבר. כדרכנו, צירפנו בסוף הספר רשימה של כל ספרי הרב שראו אור עד כה, ועל פיה גם ההפניות לספרי הרב בהערות השוליים.
*
בשורות הבאות נסקור בקצרה את הנושאים בהם עוסק ספר זה, ולאחר מכן נתאר את המקורות עליהם הוא מבוסס.
כאמור, ספר זה מבוסס על שיעורי הגמרא שלימד הרב שג"ר. זהו לימוד מובנה ומסודר, המשקף את צורת הלימוד של הרב בשנים בהן נמסרו השיעורים, אך הוא אינו מבקש להקיף את נושא השמיטה על כל צדדיו. הספר מבטא את בחירת המקורות והנושאים של הרב בשיעוריו, שהושפעה מתחומי העניין והמשיכה שלו ושל תלמידיו וכן מאילוצי הזמן. מתוך הנושאים הרבים הקשורים לעולמה של השמיטה, הספר עוסק בכמה צירים מרכזיים שסביבם בנה הרב את שיעוריו. את אופיו של העיון בנושאים אלו הכתיבו המקורות עליהם התבסס – מן המקרא ועד חז"ל, מהראשונים ועד האחרונים, בהיקף ובסגנון המתאימים ללימוד גמרא בבית המדרש. לאלה צירפנו כאן גם שני שיעורים בחסידות שנמסרו בהזדמנויות אחרות, המצרפים לדיון בשמיטה צלילים וגוונים נוספים.
כאמור, זוהי הפעם הראשונה שבה מתפרסם מערך שלם של שיעורי גמרא של הרב שג"ר,2בספר אהבוך עד מוות, שיצא לאור בחייו של הרב שג"ר והתבסס על שיעוריו בסוגיית קידוש השם, בא לידי ביטוי רק חלק ממערך הלימוד שהוקדש לנושא. בימי חייו פרסם הרב מאמרים למדניים רבים, אותם ניתן למצוא ברשימה הביבליוגרפית של כתבי הרב, נהלך ברג"ש עמ' 376–383. גם הספר זאת בריתי מבטא פנים מסוימות בצורת הלימוד של הרב. לכן לצד סקירת הנושאים שבהם עוסקים פרקי הספר, נתאר בקצרה גם את מבנה הלימוד המתבטא בהם. יש להקדים ולומר שמדובר במערך שיעורים קצר יחסית, המותאם לחודשי הקיץ ולזמן אלול. בנוסף לכך, סוגיות הגמרא העוסקות בנושא השמיטה הן מעטות. ועם זאת, שיעורים אלו מייצגים בזעיר־אנפין את יסודות צורת הלימוד של הרב שג"ר, כפי שהוצגה גם בספרו 'בתורתו יהגה'.3בתורתו יהגה, עמ' 188–237. עיון נרחב בצורת הלימוד של הרב ניתן למצוא באחרית הדבר של הספר שכתב הרב יובל שרלו.
השלב הראשון בלימודו של הרב הוא העיון במקראות הנוגעים בנושא, עיון המתחקה אחר המושגים השונים העולים בהם ומשמעותם. מושגים אלו הם הצלילים היסודיים שילוו את הלימוד, והם שבים ועולים באופנים שונים בשלבים הבאים. שלב זה של הלימוד מתבטא בספר בפרק הראשון, פרשיות השמיטה: חסד, קדושה והשעיית הזמן, בו הרב שג"ר בוחן את היחס בין פרשיות התורה השונות העוסקות במערך אותו הוא מכנה 'חוקי השבע': שמיטת קרקעות, שמיטת כספים, היובל, שחרור העבדים ומעמד הקהל. באמצעות ההשוואה בין הפרשיות מבחין הרב שג"ר בעמדות השונות המאפיינות את יחסה של התורה לעולם החברתי והכלכלי, כפי שהן מתבטאות בתיאור של חוקי השבע: גמילות החסד לעומת הערעור על הסדרים החברתיים, השראת השכינה במלאכת האדם לעומת הפרישות וההסתלקות מהציביליזציה. דיון זה מוליך לבסוף לבחינת מקומה הייחודי של שמיטת הכספים במערך זה. כאמור, המושגים היסודיים העולים מקריאה זו – קדושה ותיקון חברתי, אוטופיה וריאליה – עומדים במרכזו של הדיון במהלך הפרקים הבאים.
השלב הבא בסדר הלימוד הוא העיון במדרשי ההלכה, במשנה ובתוספתא, שהרב שג"ר בוחן דרכם את האופן שבו חז"ל קראו את הפסוקים, ומצביע על הכיוון אליו הם מוליכים את הדיון. לימוד זה בדרך כלל מהווה הקדמה לשלב המרכזי של לימוד סוגיות הגמרא; אך בשל מיעוט הסוגיות בנושאים בהם עסק הרב, התפצל העיסוק במדרשי ההלכה לכמה כיוונים, המופיעים בספר בפרקים שונים.
הפרק השני, שמיטת כספים וחוקי השבע: מבנה, משמעות והלכה, ממשיך את הדיון במערכת היחסים שבין חוקי השבע ובמקומה של שמיטת כספים בתוכה, ומפתח את ההבחנות ואת המושגים שנידונו בפרק הראשון מתוך עיון במדרשי ההלכה, ובכמה מסוגיות הבבלי והירושלמי. בתוך כך הרב גם עומד על צורת החשיבה של חז"ל במדרשי ההלכה, ועל האופן שבו מיון ההלכות משקף את הגיונן הפנימי; על דרשותיו של רבי ועל זיקתן לתפיסתו בנוגע לקיום השמיטה; ועל שיטתו הייחודית של הרמב"ם לגבי תוקפן של השמיטות בזמן הזה. דיון אחרון זה משקף את דרכו של הרב להקדיש עיון מיוחד להלכות הרמב"ם, שמטרתו לבחון את האופן בו מארגן הרמב"ם את המקורות שלפניו ולעמוד על התפיסה המנחה אותו בכך. דיון דומה ברמב"ם בהקשר אחר נמצא בפרק הרביעי.
הפרק השלישי, מעגלי השמיטה והיובל: זיקות והבחנות, ניגש למדרשי ההלכה מכיוון אחר. פרק זה מרחיב את הדיון באחד הנושאים שעלו בפרק השני – היחס בין השמיטות והיובל. גם כאן נפתח הלימוד במדרשי ההלכה, המצביעים על אופיו המיוחד של היובל ועל מערכת היחסים המורכבת שבינו לבין מעגל השמיטות. בהמשך עובר הרב שג"ר לדון באופן שבו פירש ר' חיים מבריסק את המדרשים והסוגיות בנושא. דיון זה מבטא כיוון ייחודי נוסף בדרך הלימוד של הרב שג"ר: הענקת עומק ומשמעות להבחנות הפורמליות של השפה הלמדנית.4הרב ראה חשיבות רבה בקריאה כזו של ההבחנות הלמדניות, שכן היא מאפשרת להוליך את החדות והעוצמה של החשיבה הלמדנית אל מעבר לסגירות המאפיינת אותה. על כך ראו בתורתו יהגה, עמ' 206–207. דוגמא לקריאה ברוח זו בנושא הקידושין ניתן לראות שם בעמ' 240–246. כאן מפרש הרב שג"ר את ההבחנה של ר' חיים בין מצוות השמיטה והיובל, ורואה בה ביטוי לסוגי קדושה שונים – קדושה מטאפיזית הקבועה בעולם, לעומת קדושה המתבטאת בתיקון חברתי ממשי.
הפרק הרביעי, תקנת הפרוזבול ודרכה של התורה שבעל פה, ניגש לשמיטת הכספים מכיוון אחר. נקודת המוצא של הדיון כאן היא השאלות היסודיות שמעלה תקנת הפרוזבול של הלל – האם תקנה זו מבטלת את דין התורה של שמיטת הכספים, ואם כן, מניין הייתה להלל הסמכות לעשות זאת. הרב שג"ר בוחן במבט רוחבי שלוש גישות המשיבות כל אחת בדרכה על שאלות אלו, גישות אותן הוא מזהה בשלבים השונים של הדיון, מן התנאים והראשונים ועד האחרונים וחוקרי זמננו. העיון בגישות אלו ובמקורות עליהם הן מסתמכות מוביל גם לתפיסות שונות של האופן בו מתמודדת ההלכה עם מצבים משתנים – על בסיס תקדימים, באמצעות שימוש פיקטיבי בהלכה קיימת, או ביצירת תקנה חדשה. בסופו של הדיון מציע הרב שג"ר גישה משלו להבנת תקנתו של הלל וצורת החשיבה ההלכתית המתבטאת בה.
הפרק החמישי, שמיטת כספים בימי הראשונים: מנהג והלכה, עוסק בשלב נוסף בהשתלשלות הדיון על שמיטת הכספים – מעמדה בימי הראשונים, תקופה שבה בקהילות רבות היא לא נהגה כלל. הרב מתמקד כאן בדבריהם של ראשוני פרובנס, שניסו להצדיק את המנהג באופנים שונים ולמצוא לו תמיכה במקורות. דיון זה, הנראה במבט ראשון כניסיון מאולץ להגן על המנהג, חושף למעשה תהליך הדרגתי שמקורו כבר בתקנת הפרוזבול של הלל, תהליך שבו שמיטת כספים נתפסה יותר ויותר כמצווה שאינה שייכת לזמן הזה. בדיון זה בא לידי ביטוי אופייני מרכיב נוסף בצורת הלימוד של הרב שג"ר, המבקש לעמוד על האופן שבו הדיון ההלכתי מתווך בין ההקשר ההיסטורי לבין הפרשנות של המקורות.
הפרק השישי, היתר המכירה: קדושת הארץ, היחס לגוי, ואופיו של השיח ההלכתי, חותם את החלק הלמדני של הספר בדיון הפונה לכיוון אחר. במוקדו של פרק זה עומדת מחלוקת האחרונים על היתר המכירה, אשר מתוכה עוסק הרב שג"ר בתשובותיהם של הנצי"ב, הראי"ה קוק והחזון אי"ש. דיון זה ממשיך כמה מן הצירים היסודיים שעלו בפרקים הקודמים – תוקפה של השמיטה בזמן הזה, זיקתה לקדושת הארץ, וקיומה כזיכרון לעבר או כמצווה ממשית. אך עיקר עניינו של הרב שג"ר כאן אינו בדיון ההלכתי עצמו אלא בתפיסות המתבטאות בו, הנוגעות לדרכי הפסיקה ההלכתית בכלל, ולמשמעות של מצוות יישוב הארץ ושל איסור 'לא תחנם' בפרט.5לקריאה דומה של הרב בנושא אחר ראו: 'יום העצמאות – הלכה ואידיאולוגיה', ביום ההוא, עמ' 285–308. נקודת מבט זו מחלצת את הדיון על היתר המכירה מההקשר ההלכתי והחברתי המקומי שלו, ומוצאת בו ביטוי לתפיסות יסודיות יותר של פוסקים אלו.
לפרקים אלו מצטרפים כאן שני שיעורים בתחום המחשבה והחסידות, העוסקים בשמיטה מכיוון אחר. מהוויתור אל החירות: שיעור במי השילוח, עוסק במתח הקיומי שבין השמיטה והיובל, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתורה של רבי מרדכי יוסף מאיזביצא. בעקבות דבריו מצביע הרב שג"ר על הצורך להרפות כדי לזכות בעצמיות, לעבור שלב של הכנעה כדי להגיע לאותנטיות. מהלך זה בא לידי ביטוי הן במישור האישי והן במישור החברתי, סביב המתחים שבין שוויון וחירות, אותנטיות וגלובליזציה.
בפרק שמיטה, שתיקה ותורת ארץ ישראל: שיעור בשפת אמת, עומד הרב שג"ר על מהלך דומה בכמה מתורותיו של רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור. כאן מאופיינת האמונה כשתיקה, אותה מזהה השפת אמת עם עבודת השמיטה. שתיקה זו מובילה את האדם לדיבור יוצר המכונן את המציאות. תהליך זה מתקשר גם לאופייה המיוחד של תורת ארץ ישראל, שתפקידה לחבר את התורה המופשטת שניתנה בסיני למעגלים השונים של הקיום האנושי.
*
כאמור, פרקים אלו אינם מקיפים את נושא השמיטה מכל צדדיו; הם משקפים את החומרים שהשאיר אחריו הרב שג"ר בנושא. פרקי הספר מבוססים על שתי תיקיות של קובצי מחשב, אותם כתב הרב לקראת שני מחזורי לימוד בנושא השמיטה. הסבב הראשון נכתב מניסן עד סיוון תשנ"ד, והשני מאב עד אלול תשס"א. בסבב השני חזר הרב ועסק ברוב הנושאים שבהם עסק שבע שנים קודם לכן, תוך שהוא משלב בין כתיבה חדשה לבין מובאות מקובצי הסבב הקודם. בדרך כלל, הרב מפתח בסבב השני את קובצי הסבב הראשון תוך שימור מהלכיו הפרשניים, אך ישנם מקרים שבהם החליט ללכת בדרך שונה. דוגמא לכך ניתן לראות בפרק הרביעי, בו מובאות זו לצד זו אמירות שונות של הרב משני הסבבים. היו גם נושאים שהרב נגע בהם רק באחד מהסבבים: בהיתר המכירה הוא עסק רק בשנת תשנ"ד, ובעמדתם של ראשוני פרובנס לגבי שמיטת הכספים רק בשנת תשס"א. כאמור לעיל, בנוסף לקבצים אלו נעזרנו בהקלטות השיעורים שהעביר הרב כדי לחדד את הדברים ולבנות את המהלך הלמדני שלו בסוגיות השמיטה. אנו מודים לארכיון בית מורשה וארכיון ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים על שמסרו לידינו את הקלטות השיעורים.
עריכתם של השיעורים בחסידות המתפרסמים כאן הייתה קלה יותר – כאן היו בידינו רק הקלטות של שני השיעורים, ללא קבצים הקשורים אליהם. את השיעור על השפת אמת לימד הרב בשנת תשמ"ו, בישיבה הגבוהה 'מקור חיים'; השיעור על מי השילוח ניתן בישיבת 'שיח יצחק', ככל הנראה בקיץ של שנת תשס"א.6המעוניינים בכך יוכלו לעקוב אחר גלגולי הקריאה של הרב שג"ר בשנה זו במושגי השמיטה והיובל: החל בדרשת יום העצמאות תשס"א, שפורסמה בספר ביום ההוא בשם 'אבא אלוקים ואמא אדמה', דרך השיעור על תורתו של מי השילוח לפרשת בהר, שהתקיים ככל הנראה כמה שבועות לאחר מכן, וכלה בפרק הראשון בספר זה, המבוסס בחלקו על קובץ שנכתב בחודש אב תשס"א. בעריכתם של שיעורים אלו השתדלנו לשמור על הסגנון המקורי של הרב, שהייתה בו מידה רבה של חדות ועוצמה המוכרות לכל מי שנכח בשיעוריו לאורך השנים.
*
עבודת עריכה מעין זו דורשת שמירה על איזונים עדינים. בכך סייעה עינם החדה של כמה אנשים, וכאן המקום להזכירם ולהודות להם על עזרתם. הראשון שבהם הוא ד"ר עוזי פוקס, העורך האחראי של הספר, שליווה את המעבר מקובצי המקור ועד לגרסה הסופית. קריאתו היסודית והערותיו תרמו לדיוק בהעברת כוונתו ולשונו של הרב. אליו הצטרפו חברי המערכת, ד"ר זוהר מאור והרב אורי ליפשיץ, שקראו את כל הפרקים והעירו הערות פרטניות ויסודיות. בנוסף להם קראו חלק מפרקי הספר גם ד"ר דוד לנדס, הרב ד"ר יהודה ברנדס, הרב ירון קטן, ד"ר פנחס רוט, הרב דוד בס והרב ד"ר מעוז כהנא. תודה לכל המסייעים בעריכה, הקוראים והמגיבים, ובמיוחד ליו"ר הוועד הרב שמעון דייטש, שליווה מקרוב את עבודת העריכה של הספר לאורך כל הדרך, ודאג לפרטים הקטנים והגדולים.
תודה מיוחדת לרב יובל שרלו שכתב אחרית דבר לספר. עיונו המעמיק בדברי הרב שג"ר ונקודת המבט הייחודית שלו על הדברים מרחיבים את הדיון לאופקים חדשים.
תודה גם לשותפים הנוספים בעבודה על הספר: לעורכת הלשון בת־ציון שלומי ולמשה א' בר־לב שעמל על ההבאה לדפוס, על שעשו את עבודתם ביסודיות ובזריזות; לדוד ברוקנר על ההגהה; לניצן גאלדור שהכין את מפתח המקורות; וכן לסטודיו דוב אברמסון על העימוד ועיצוב הכריכה.
לבסוף, תודה לרבנית מרים רוזנברג ולחברי ועד הכתבים, על יוזמתם ותמיכתם המאפשרות את הוצאת כתבי הרב שג"ר לאור, ועל שזיכו אותי לקחת חלק במלאכה זו.
*
העבודה על ספר זה נעשתה במשך השנה השישית למניין השמיטה, במטרה לצרף גם אותו לשילוב בין מחזורי השמיטות ומחזורי הלימוד. אנו מקווים שבעקבות זאת תתקיים בו גם הבטחת התורה 'וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית' (ויקרא כ"ה, כא), וכי ספר זה ירווה את הצימאון לגילוי פנים נוספות בתורתו של הרב שג"ר, ויסלול דרך לחיבורים דומים שיבואו אחריו.
איתן אברמוביץ