הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. לאדם המוכר קרקע יש אחריות לפצות את הקונה על המכירה שבטלה, ונכסיו משועבדים לכך משעת המכירה. ולכן הקונה גובה את הקרן (הסכום ששילם על הקרקע) מנכסים שהיו שייכים למוכר (הגזלן) בשעת המכר, גם אם לאחר מכן נמכרו אותן הקרקעות לאחרים.
וּשְׁאָר הַשֶּׁבַח מִבְּנֵי חֹרִין. שאמנם הגזלן חייב לפצות את הקונה אף על מה שהשביח, אך הקונה אינו גובה את השבח אלא מנכסים שיש ביד הגזלן ולא מנכסיו שנמכרו, מפני תיקון העולם, הואיל ואין הסכום קצוב ולא יוכלו אנשים להיזהר מקניית קרקע המשועבדת לכך (וראה הלכות מלווה ולווה כא,א).
אֵינוֹ נוֹטֵל מִן הַגַּזְלָן אֶלָּא הַקֶּרֶן בִּלְבַד וכו‘. בנוסף להוצאה שנוטל מהנגזל.
בֵּין שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ אֵין לוֹ מִן הַהוֹצָאָה אֶלָּא כְּשִׁעוּר הַשֶּׁבַח. אף על פי שקנאה בתום לב, משום שגם אם הייתה נשארת אצלו היה לו רק את השבח.