1
בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר עֶשְׂרִים כְּלִי הָיוּ בְּבֵיתִי. אבל אינו יודע כמה לקח הגזלן.
2
חַיָּב לְהַחֲזִיר הָעֲשָׂרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע. לגבי אותם עשרה שאומר שלקח כדין הוא חייב שבועה כנגד העד אך אינו יכול להישבע, מפני שהוא מודה לדברי העד.
3
וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע עַל הַשְּׁאָר... מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן עַל הַגַּזְלָן טַעֲנַת וַדַּאי. שהרי אינו יודע בוודאות שהוא זה שלקחם, ואין נשבעים שבועת היסת על טענת שמא (הלכות טוען ונטען א,ז).