1
וְכֵן אִם מָצָא שְׁטָר שֶׁזְּמַנּוֹ בּוֹ בַּיּוֹם. שנכתב באותו יום שנמצא.
2
וְהָיָה מְקֻיָּם וְהַחַיָּב מוֹדֶה יַחֲזִיר. במקרה זה לא חוששים לקנוניה מכיוון שלא סביר שאדם יפרע ביום שלווה, ומסתבר שהחוב בתוקף.
3
וְאִם אֵינוֹ מְקֻיָּם לֹא יַחֲזִיר שֶׁמָּא כָּתַב לִלְווֹת וַעֲדַיִן לֹא לָוָה. לעתים הלווה מכין מראש שטרי חוב אף על פי שעדיין לא לווה, וכששטר נמצא ואינו מקוים ייתכן מאוד שאינו מקוים משום שעדיין לא נעשתה ההלוואה. וגם אם הלווה מודה שלווה אין מחזירים במקרה זה שחוששים שלא באמת לווה, אלא מתכנן ללוות אחר כך, ורק אז יחול השעבוד, ונמצא שהשטר מוקדם, ויוכל לטרוף שלא כדין מלקוחות שקנו קרקע מהלווה בין התאריך הכתוב בשטר לבין הזמן שבו באמת התבצעה ההלוואה (ראה סמ“ע ס“ק כב, וראה גם נתה“מ).