1
קֻפָּה. סל.
2
אִם הָיָה חָכָם אוֹ זָקֵן מְכֻבָּד... אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן. כך דרשו חכמים מהמילים “והתעלמת מהם“ שלפעמים מתעלם מהאבדה (בבלי בבא מציעא ל,א וראה הלכות כלאיים י,כט; וראה הלכות רוצח ושמירת הנפש יג,ג-ד דין דומה לגבי מצוות פריקה וטעינה).
3
בַּשָּׂדֶה. שאין שם הרבה בני אדם, ומוחל על כבודו.
4
מְצָאָן בַּשָּׂדֶה חַיָּב לְהַחֲזִירָן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים. גם אם הם בעיר
5
(. והטעם מפורש לקמן הי“ד).