1
קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין עוֹשִׂין בּוֹ תְּמוּרָה. ואם המיר בהם אין הקדושה חלה על הבהמה המומרת (הלכות תמורה א,יב).
2
זוֹ חֲלִיפַת זוֹ אוֹ זוֹ תְּמוּרַת זוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם. שלשונות אלו הן לשונות תמורה.
3
הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. לשון זו יכולה לשמש לתמורה ויכולה לשמש לפדיון ופירושה תלוי בהקשר (ראה שם ב,ג), וכשהשתמש בלשון זו ביחס לקדשי בדק הבית, מכיוון שלא ממירים אותם, מפרשים אנו שכוונתו לפדיון.
4
אוֹ הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ. שאינה לשון תמורה אלא לשון פדיון (שם א,א).
5
וְיָצָאת הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה לְחֻלִּין. דווקא שנפל בבהמה זו מום, אבל אם לא נפל בה מום, אין קדשי בדק הבית תמימים יוצאים מידי מזבח לעולם (כדלעיל ה,ה).