1
מָשַׁךְ בְּמָנֶה. משך את ההקדש והתחייב לתת עבורו מאה דינרים.
2
עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם. עלה ערכו של ההקדש למאתיים.
3
וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ. לשון הפסוק הוא: "ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו" (ויקרא כז,יט), והציטוט כאן נמשך אחר לשון התוספתא ערכין ד,ד (לפי הנוסח בכתבי היד ובדפוס ראשון), ובדומה לכך בבבלי בכמה מקומות (כגון ברכות מז,ב, שבת קכח,א וראה תוס' שם ד"ה ונתן הכסף).
4
בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף הוּא שֶׁלּוֹ. ולכן לא נקנה לו על ידי המשיכה, ונמצא שהתייקר בעודו ברשות ההקדש.
5
לֹא יִהְיֶה כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִכֹּחַ הֶקְדֵּשׁ. והמושך מן ההדיוט קונה במשיכה קודם נתינת הדמים (הלכות מכירה ג,ד; וראה גם הלכות מכירה ט,ב).
6
וַהֲרֵי קָנָה בִּמְשִׁיכָה. ונמצא שהוזל ההקדש ברשות הפודה.