1
שְׂדֵה חֶרְמוֹ. שדה שזכה בה מן החרם.
2
וְהִקְדִּישָׁהּ לוֹקֵחַ. הקונה הקדיש את השדה.
3
כִּשְׂדֵה מִקְנָה. שחוזרת לבעלים הראשונים ביובל (כדלעיל ד,כו).
4
וְחוֹזֶרֶת לַכֹּהֵן שֶׁמְּכָרָהּ בַּיּוֹבֵל. מכיוון שזכה בה מן החרם, מוגדר כבעליה.
5
אֲבָל קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁל כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים אֵינָן מַחֲרִימִין אוֹתָן. בניגוד לאמור בהלכה הקודמת שיכול הכהן להחרים שדה חרם שזכה בה, אין הכהנים יכולים להחרים קרקעותיהם וכן הדין במיטלטלין שלהם (אבל בלשון הקודש יכולים להקדיש שדותיהם כדלעיל ד,כא – צפנת פענח ד,יט). ויש מפרשים שדין זה נוגע לחרמי כהנים בלבד, שאין הכהנים והלוויים מחרימים קרקעות ומיטלטלים שלהם לחרמי כהנים, אבל יכולים להחרימם חרמי גבוה (מנחת חינוך שנז, ערוה"ש מ,טז-יז, ליקו"ה ערכין כח,א).