1
הָיוּ הָאִילָנוֹת. כשהקדיש את האילנות.
2
הֲרֵי זֶה הִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע. משום שפיזור זה ראוי לשדה אילן (ראה הלכות שמיטה ג,ב), מובן כי דעתו הייתה לאילנות ולקרקע שגדלים בה. ועליו לפדות את האילנות לפי שוויים ואת הקרקע לפי חשבון ערכי שדות (כדלעיל הט"ו).
3
וְאֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. אילנות קטנים שבין האילנות הגדולים.
4
כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּיוֹתֵר מִבֵּית סְאָה אוֹ בְּפָחוֹת. ואין זה הפיזור הראוי לשדה אילנות, ולכן אין הקרקע כלולה בהקדשת האילנות.
5
אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן זֶה אַחַר זֶה. אף שהיו שלושה בתוך בית סאה, משום שהקדיש כל אחד בנפרד לא הוקדשה הקרקע עמו.