תורה אור: משלי ו, כג.
ריח ניחוחי נחת רוח לפני: במדבר כח, ב. ספרי שם.
לא בגבורת הסוס . . רוצה ה' את יראיו: תהלים קמז, י-יא.
זכר חסדו ואמונתו: תהלים צח, ג.
עפמ"ש במ"א בפי' הזהר: ראה בארוכה בביאורי הזהר להצ"צ כרך ב ע' תריב ואילך.
בד"ה כי אברהם לא ידענו: תו"א צג, ג.
באגה"ק קרוב לסופו: בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנז, א). [כ].
ד"ה בר"מ פ' נשא: והוא באגה"ק (סי' כו). [כ].
ע"פ ואלה שמות בנ"י: תו"א מט, ד.
בד"ה משה ידבר: תו"א סז, ד.
בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.
בד"ה להבין הטעם כו' ובענין וייצר: תו"א ד, א-ג.
מלכות פה תושבע"פ קרינן לה: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').
באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי: סי' כ דף קלא, א. וראה לעיל פ' אמור לד, ג.
כשמן הטוב: תהלים קלג, ב.
וכמ"ש (לקמן) בד"ה בהעלותך: וכ"ה בבוך 1101 תרפו, א גוכתי"ק הצ"צ. וראה לעיל ב, ד.
בד"ה בהעלותך: לעיל שם ל, ג.
ומ"ש ב"פ הזקן זקן: ראה גם יהל אור ע' תקה בשם מד"ר פ' ויקרא ספ"ג.
וכמ"ש במ"א בפ' תרומה סד"ה הנה כתיב: תו"א פא, א.
בלקו"ת בתלים: להאריז"ל. ראה לעיל א, ד.
על כן עלמות אהבוך: שה"ש א, ג.
דאורייתא וקוב"ה כולא חד: ראה הערת כ"ק אדמו"ר בס' המאמרים ה'ש"ת ע' 66.
המאור שבה מחזירו למוטב: פתיחתא לאיכה רבתי בתחילתה. וראה תו"א צא, א.
ריש פיתחא דאיכ"ר כגי' הירושלמי [פ"א, ה"ז] בחגיגה בכת"י, יעו"ש. [כ].
סד"ה בהעלותך: לעיל בהעלותך ל, ד.
ושמן ימינו יקרא: משלי כו, טז.
בפ' בחקתי (ד"ה מבואר בע"ח): לעיל בחקותי מז, ג.
בד"ה וארשתיך לי: לעיל במדבר ח, ב.
ושמן צף ע"ג יין ובגמרא פ"ק דשבת: נתבאר בארוכה באמרי בינה שער הק"ש פ' נד ובמ"מ לשם.
כמ"ש בזהר פ' צו דל"ד ע"א: מובא לעיל בפ' בהעלותך לב, ג ”דשמן שריא בגו חכמה עילאה דכולא".
לעולם ישלש אדם תלמודו: קידושין ל, א. ע"ז יט, ב. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב, ה"א. ראה לעיל פ' ויקרא ה, ג ואילך. ביאוה"ז לאדה"א ב, ד. ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תרכ. לקו"ש ח"ל ע' 173 ואילך ובהערות לשם.
משיג ותופס . . חכמתו ית': ראה תניא פרק ה. ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק שם.
והנה לימוד הזהר וכהאריז"ל: ראה לעיל ויקרא ה, ג.
ואף שבהלכות ת"ת: לאדה"ז פ"ב ה"א.
וה"ז כעין לימוד המקרא . . בלימוד הזהר וע"ח: בלקו"ש ח"ל ע' 173 בהערה 43 מבאר ”שאפשר להיות ג"כ לימוד פנימיות התורה ע"ד לימוד הלכות פסוקות שבמשנה ותלמוד — שליש במשנה".
ומתורץ בזה מ"ש הר"ן: ראה לעיל ויקרא ה, ג.
באגה"ק קרוב לסופו: בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנו, ב). [כ].
השיג: בקו"א שם ”משיג".
מצוה רבה: וכ"ה בקו"א שם, אבל לעיל ויקרא ה ”רמה" וראה בהערות ותיקונים לכ"ק אדמו"ר לקו"א, ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק לשם.
וידעת היום: דברים ד, לט.
דע את אלקי אביך: דה"א כח, ט.
ע"פ כי קרוב אליך: לעיל נצבים מו, א.
לריח שמניך: מאמר זה נאמר בשבת פ' כי תצא שנת תקס"ג — ראה רשימת המאמרים בסה"מ תקס"ג ח"ב (מס' 131).
הנחת כ"ק אדהאמ"צ ממאמר זה נמצא בס' מאמרי אדה"ז — על נ"ך ע' יח, ובע' נ.
המאמר עם הגהות אחרות במאמרי אדה"א נ"ך ע' רב ומיוסד על מאמר זה.
לריח שמניך טובים: שה"ש א, ג.
אל תקרי עלמות אלא עולמות: ע"ז לה, ב. זח"ג עא, ב.
כי בועליך עושיך: ישעי' נד, ה.
מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב.
יש עוד גיהנם מקודם הנק' נהר דינור: ענין זה ליתא במאמרי אדה"ז ובאוה"ת. וראה בתו"ח פ' וישלח דף קצז, ב [בהוצאה חדשה] ההפרש בין גיהנם לנהר דינור ”נהר דינור שטובלים בו הנשמות שיבוררו וילובנו מאש זרה (ולא כגיהנם שהוא אש השורף ומכלה כו')".
נהר דינור דנגיד ונפיק: דניאל ז, י. בארוכה במאמרי אדה"א שם.
ירידה זו צורך עליה: ראה גם לעיל פ' דברים א, א.
יפה שעה אחת בתשובה: אבות ד, יז.
כל חיי עוה"ב: במאמרי אדה"א מדייק לשון ”חיי עוה"ב" לשון רבים. וע"ז מתרץ ג"ע התחתון וימות המשיח.
ג"ע התחתון וימות המשיח כו': במאמרי אדה"ז ע' יח ובאוה"ת ע' מה: ”ג"ע התחתון ג"ע העליון וימות המשיח". אבל באוה"ת ע' נ: ”ג"ע עליון ותחתון וימות המשיח ותחה"מ שנק' עוה"ב" — וראה באוה"ת הגהה לכאן. וראה בד"ה אתה הראת תשמ"ו (סה"מ מלוקט ח"א ע תס) שההפרש בין ג"ע לתחה"מ, ג"ע בא ע"י אתעדל"ת ועבודת האדם, משא"כ בנוגע לתחיית המתים תנן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ע"ש. וראה סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תכא. אין כל אדם זוכה לג"ע.
הוא רק זיו השכינה: באוה"ת כתב הצ"צ: ”הדבר צריך ביאור כי מאחר שתחה"מ וגם אפילו כל הנא"י אינן אלא בחי' זיו כו' א"כ מה שע"י תומע"ט בעוה"ז נכלל בעצמותו ומהותו ית' מתי יהי' גילוי זה . . הן אמת במ"א כ' שגם בעוה"ז ממש שייך זה רק שאינו כדרך קיבול שכר . . ע"כ צ"ל דמש"כ . . אינו אלא בבחי' זיו היינו בבחי' חיות המאיר בעולמות בדרך שרש ועצם קצבת האור הנמשך להעולמות" ע"ש בארוכה.
ביו"ד נברא עוה"ב: מנחות כט, ב.
במאמר אחד יכול להבראות: אבות ה, א.
בראשית נמי מאמר: ר"ה לב, א.
בכל חמשים אלף יובלות: וכ"ה לעיל פ' נשא כ, ד. פ' ואתחנן ז, ג.
החשבון של נ' אלפים יבולות מובא בספר ש"ך על התורה (— שפתי כהן להרה"ק מרדכי הכהן מגורי האריז"ל) בתחילת פ' בהר על הפסוק שש שנים תזרע שדך שית אלפי שנין, שש שנים תזמור כרמך רמז על שיתא אלפי שמיטין ואספת את תבואתה תבואת ה' שאחר שיתא אלפי שמיטות יהיו בני העוה"ב שתפעול הבינה שהם חמשים אלף יובלות שכולם מנוחה ע"ש.
בענין נ' אלפים יובלות ראה סה"מ תקס"ב ע' רכז עם הגהות באוה"ת פ' קרח ע' תרסח ואילך. ובמאמרי אדה"א נ"ך ע' רד. יהל אור ע' תקנה דשם כ' ”וי"ל שזהו המרומז ג"כ בפי' כל עולמים כל דהיינו חמשים אלף יובלות . . וענין חמשים אלף יובלות י"ל עפמ"ש בע"ח שער י"ד בענין נש"ב שבא"א הם בבחי' חשבון גדול ע"כ מזה נמשך חשבון אלפים" ע"ש.
דע מאין באת: אבות ג, א. ראה גם לעיל פ' במדבר ב, א. באוה"ת שה"ש ע' נב מבאר שהוא האין שממנו תמצא החכמה עילאה שמשם שרש הנשמה.
והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.
ברחמים גדולים אקבצך: ישעי' נד, ז.
בד"ה להבין פי' הפסוק מי אל כמוך: לעיל פ' נצבים סא, א.