אוכלין על המובקר וכו'. פי' הרמב"ם ז"ל היו לו ענבים של שביעית בתוך ביתו וכלו הענבים מן השדה מן הגנות והפרדסים שהן הפקר אע"פ שעדיין יש ענבים בגפנים שבתוך החצרות אינו אוכל מן הענבים שבבית מפני ענבים הללו שבחצר לפי שאינן מצויין לחיה ובגמ' מפ' דת"ק דמתני' ר"ש הוא:
אף על השמור. אוכלין שאלמלא שהן שמורים החיה יכולה לאכול מהן:
אוכלין על הטפיחים. בגמ' תני טפיחין שבעכו ור' יוסי הוא דתני לה ופי' בערוך שהן כלי חרס הבנויין בכותלים ומקננים בהן העופות ור' יוסי אזיל לטעמיה דאוכלין על השמור דר' יוסי הוא דתני לה כדאיתא בגמ':
טפיחים. לשון קדירות שחורות ומביאין בהם העופות תבואה וקטנית מלשון צפרים שקננו בטפיחים ובבורות דפ' אין צדין ובפ' אמר להם הממונה והטפיח מחזר על האורחים והרמב"ם ז"ל יש לו בזה פי' אחר:
דיפרא. פירש בערוך וכן הרמב"ם אילן שעושה פירות שתי פעמים בשנה והיו לו פירות של מין ההוא מן אילן שאינו עושה אלא פעם אחת ה"ז אוכל מהן כל זמן שפירות דיפרא פי' פירות שניות מצויות בשדה שהרי מאותו המין יש בשדה:
אבל לא על הסתווניות. אבל על הפירות שמתאחרין להתבשל עד הסתו אין אוכלין בשבילן מפני שדומין לפירות של שנה אחרת:
שבכרו. שהתחילו להתבשל:
עד שלא יכלה הקיץ. אבל בכרו אחר שכלו אין אוכלין עליהם דאז דומין לפירות שנה אחרת ובגמ' מפ' דאדיפרא הוא דקאי ר' יהודה ולאחמורי אתא: