שלש שלש אשפתות לבית סאה. וכל אשפה כשיעורה לכל בית סאה:
ויותר מכאן דברי ר"ש. ויותר מג' אשפתות אם ירצה עושה לבית סאה ובגמ' פריך תנינא חדא זימנא דר"ש שרי להוסיף גם על ג' אשפתות לבית סאה:
וחכמים אוסרין להוסיף עד שיעמיק ג'. עושה בשדה נקע עמוק ג' טפחים ומכניס זבלו שם כגל גדול שלא יהא יכול לזרוע שם לאחר שהעביר זבלו אא"כ ממלאו עפר:
או יגביה שלשה. יעשה גל של אבנים או של עצים גבוה ג' וישפכנו עליו:
עושה אדם את זבלו. פי' רבנו שמשון ז"ל דאותם ג' אשפתות לבית סאה אם בא להניחן במקום א' בשדה דהיינו שלשים משפלות במקום א' מותר ולא תימא כי היכי דאסרי רבנן יתר מג' אשפתות לבית סאה ה"נ במקום א' יתר מכשיעור ג' אשפתות ע"כ ולא ידענא מאי קמ"ל דכיון דמוסיפין על המשפלות א"כ במקום א' יכול ליתן כל מה שירצה לכך נ"ל לפ' האי עושה אדם את זבלו אוצר כי ההיא דפ"ק דפסחים העושה את ביתו אוצר ופירש"י ז"ל שהכניס שם תבואה או סחורה וה"נ עושה אדם את זבלו אוצר שעושה בית זבלו אוצר שיביאו לשם אחרים זבל שלהם ונותנין לו שכר ובאין בעלי השדות כשצריכין זבל ולוקחין ממנו והוי ליה הזבל סחורה אצלו וכן משמע מדברי רבינו יצחק כדברי:
ור"מ אוסר. אזיל לטעמיה דס"ל בברייתא אין מוסיפין לא על המשפלות ולא על האשפתות ומפ' בגמ' דהיינו ביתר מכשיעור דהיינו יותר משלשים משפלות:
היה לו דבר מועט. בגמ' מפרש אם בביתו או בשדה קודם שביעית מוסיף עליו בשביעית זבל והולך ואין צריך להעמיק ובהא מודה ר"מ לרבנן דכיון דאיכא זבל מעיקרא מוסיף ואפילו יתר משלשים משפלות:
ור' אלעזר בן עזריה אוסר. בגמ' מפ' היכי פליג אדר"מ כיון דאיכא זבל מעיקרא: