פרוזבול המוקדם כשר. בגמ' מפ' טעמא דמוקדם ומאוחר:
שטרי חוב המוקדמין פסולין. כגון שהקדים הזמן ביום הכתיבה כיצד כגון שכתבוהו באחד באייר ובתוך השטר הקדימו וכתבו בו באחד בניסן:
פסולין. דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין ובגמ' פליגי אמוראי אי פסולין לגמרי ואפילו מזמן שני לא גבי והכי איתא בגמ' דילן פ' איזהו נשך ויש מוקדם אחר דלא מיירי ביה מתני' דנכתב בא' בניסן ובא' בניסן כתבו בו ולא לוה עד תשרי דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין דמניסן ועד תשרי דהא פליגי פ"ק דב"מ רב אסי ואביי כדאיתא התם. ורש"י ז"ל סובר בפ' איזהו נשך דר' יוחנן וריש לקיש דפליגי הכא והתם סברי דקדימה דמתני' דהקדימו למלוה אבל לא הקדימו הזמן ביום הכתיבה דליכא אלא חדא דס"ל לרבנו ז"ל דכי פליגי היינו במשעבדי אבל לא בבני חרי דבהנהו לא שייך לא זמן ראשון ולא זמן שני:
והמאוחרין כשרין. שכתבו בתוך השטר בא' באייר והיה הסופר עומד בא' בניסן כשר דמרעי ליה לשטרא דמוחל לו שעבוד של חדש שעבר ובפ' גט פשוט איפליגו אי אפי' בשטרי מקח וממכר נמי כשר כדאיתא התם:
א' לוה מחמשה כותבין פרוזבול לכאו"א. דחמשה נוגשין אית ליה:
חמשה לווין מן א' אין צריך לכתוב אלא פרוזבול אחד. כגון מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי על פלוני ופלוני וכו' שאגבנו כ"ז שארצה:
אלא על הקרקע. אם יש קרקע ללוה דלא תקינו אלא בזמן שהחוב על הקרקע כשאר רוב שטרות שהן גובין מן הקרקע דהויא מילתא דשכיחא כדאמרינן בכמה דוכתי דבמלתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא ואע"פ שאינו שוה כל החוב כדקתני ואזיל מזכהו בתוך שדהו כ"ש כדאמרן בפ' כל הגט דאפילו מלא מחט גובה מלא קירדום וכעובדא דקטינא דאביי דפ' מי שהיה נשוי דגרסינן התם ההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי ושכיב ושביק קטינא דארעא שוה חמשין ואתא בעל חוב וטרפה אתו יתמי יהיבו ליה חמשין וסלקוהו הדר אתא וטרפה וכו'. ור"י מסיפונטי ז"ל פי' כיון דאית ליה קרקע חשיבי כל מטלטלין דאית ליה קנויין אגב קרקע ולא קרינן ביה לא יגוש אבל כי לית ליה קרקע לא קני להו דהא לא משך וקרינא ביה לא יגוש ועיקר:
ואם אין לו. שאין קרקע ללוה ויש למלוה:
מזכהו. המלוה קרקע כ"ש בתוך שדהו:
היתה לו שדה ממושכנת בעיר. בין שמשכנוה לו בין שמשכנה הוא לאחר:
על נכסי אשתו. כגון נכסי מלוג שלה שאין לבעל בהן אלא פירות:
על נכסי אפטרופין. כגון אם לוה האפטרופוס לצורך היתומים ואין ליתומים קרקע ויש לו לאפטרופוס כותבין פרוזבול על הלואה שלהם לסמך קרקע שלו:
כוורת דבורים. בגמ' מפ' אי מחוברת לקרקע קאמר או אפילו מונחת ביתדות:
הרי היא כקרקע. לכל דבר להיות נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ולקנות על גבה מטלטלין:
ולכתוב עליה פרוזבול. כאילו היא קרקע כדתנן לעיל אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע:
ואינה מקבלת טומאה. במקומה דכיון דחשיבא קרקע יצאה מתורת כלי וגם הדבש שבתוכה אינו מקבל טומאה דבטל לגבי כוורת ודוקא במקומה אבל אם נטלה משם מקבל הדבש טומאה כמ"ד בפ' המוכר הספינה דלא בעי מחשבה:
והרודה ממנה. כשהיא במקומה:
חייב חטאת. דהיינו מקום גידולו של דבש וחייב כתולש מן הקרקע:
אינה כקרקע. דלא בטל תורת כלי מינה:
המחזיר חוב בשביעית. שהיה חייב לו ועברה עליו שביעית והחזירו ולא שהחזירו בשביעית עצמה דא"כ לא היה צריך לומר משמט דהא קיי"ל דשביעית אינה משמטת אלא בסופה כדאיתא לעיל וכן פירש"י ז"ל בפ' השולח:
אומר לו. צריך המלוה שיאמר לו משמט אני:
ואם אמר לו. הלוה:
אעפ"כ. אני רוצה להחזירו לך:
שנאמר וזה דבר השמטה. צריך לומר לו דבור של שמטה ובדבור א' סגי:
שנא' וזה דבר הרוצח. אין לך אלא דבור א' והכי תניא בתוספתא דמכות לא יאמר הדבר וישנה שנא' וזה דבר הרוצח: