חתיכה של פיגול. שנשחט חוץ לזמנו דאית בה כרת ואפילו לכהנים בין דקדשים קלים בין קדשי קדשים:
ושל נותר. ויש בו כרת ואפילו לכהנים:
ושל קדשים. בגמ' פליגי בה אמוראי מאי איסורא דהאי חתיכה איכא מ"ד דשל קדש קדשים היא כגון של חטאת ואשם דיש בה לזרים איסור עשה דכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה ודרשינן בכהנים ולא ישראל ודרשי' בפ' הלוקין דאית בהו לאו לזרים כדילפי' התם מיתורא דבקרך וצאנך. ואיכא מ"ד דבקדשים קלין ולפני זריקה ונתבשלו עם החתיכות דחולין ואין בכל א' מן השנויין שיעור לאסור דחתיכות וסמך על בבא דלעיל ולא פי' ובהצטרפות שנים אין ק' בחולין לבטלן:
אסור לזרים ומותר לכהנים. דלגבי זרים כולהו אסורים להם דאע"ג דמתבטל כרת דפיגול ונותר סוף סוף לא פקע שם קדשים מיניה כדמוכחא ההיא דפ' אמרו לו דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות וכו' וה"ה לפיגול ויש בהן איסור טומאה ואיסור זרות כדאמרינן בגמ' הילכך לכהנים דוקא שרו ולא לזרים ואפילו טהורים ולכהנים טהורים ולא טמאים. ומיירי דיש בחתיכות חולין צ"ט ובחתיכה א' מאלו יש ק' והכא כו"ע מודו דל"ג ר"ש מתיר לזרים ולכהנים כדמפ' טעמא ר' יוחנן בגמ' דאע"ג דלית ליה לר"ש צירוף באיסורין כדלעיל הכא שאני דכולן קרויין שם קדש עליהן ומצטרפין. וריש לקיש סבר דבמחלוקת שנויה ומתני' רבנן היא:
בשר קדשי קדשים. טהור אסור לזרים ואפילו לטהורים בלאו כדלעיל וקדשים קלין מותר לזרים טהורים ואסור לטמאים ומשנתבשלו עם בשר תאוה דהיינו בשר חולין ויש בחתיכות חולין צ"ט ועם חתיכה אחת המותרת יש שיעור לבטל האחרת האסורה לזרים ומ"מ מצטרפין שתיהן לאסור כל החתיכות לטמאים והכא מודי ר"ש:
ומותר לטהורים. ואפילו הם זרים כדפרישית: