התרומה. תרומה גדולה תרי ממאה של ודאי דאילו בדמאי ליכא דעמי הארץ לא נחשדו בה:
ותרומת מעשר של ודאי ותרומת מעשר של דמאי. בגמ' מפ' דמתני' ר"מ היא דקסבר עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה: ועולין בא' ומאה. בגמ' אסמכוה לה אקראי דתרומה עולה באחד ומאה וכולהו הנהו מיקרו תרומה כמו שאפרש לקמן. ובמתני' בפרקין מפ' דכי בעינן מאה היינו כי נפלה התרומה במינה אבל שלא במינו כיון דליכא טעמא אפילו ליכא מאה של היתר שרי:
מצטרפין זה עם זה. כגון קב מתרומה גדולה וקב מתרומת מעשר ודאי וקב מתרומת מעשר דמאי וקב מחלה וקביים מבכורים מצטרפין לסאה ואם נפלו לפחות מק' סאין חולין נדמעו ואסרום. ומפ' בגמ' דהכא ובגמ' דמעילה פ' קדשי מזבח דטעמא הוא משום דכולהו איקרו תרומה דתניא תרומת ידיך אלו הבכורים ואינך לא צריכא. ופירש"י ז"ל כלומר הנך לא צריכא קרא לאיתויי דמצטרפין זה עם זה דהא מקרו תרומה ע"כ. והך מילתא איצטרכו למימר משום דקיי"ל כר' יהושע דאמר התם דשני שמות לא מצטרפי ור"ש דמתני' ס"ל כוותיה דשני שמות אין מצטרפין ומשום הכי מהדר תלמודא לפרושי לן דטעמא דהכא משום דהוי שם אחד דתיקו כר' שמעון אבל לר' מאיר לא צריך דאיהו דריש לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ומשו"ה כי קתני דערלה וכלאי הכרם מצטרפין אמרינן דר"מ הוא דלא מפליג בין שני שמות לשם אחד והך רישא לא נצרכה אלא לר"ש דקאי כר' יהושע דאע"ג דפליג בסיפא מודי ברישא ומצטרפין דקתני היינו בין ללקות עליהן בכזית ולחייב קרן וחומש לאוכל מכולם שוה פרוטה בשגגה. והגירסא הנכונה בין לאסור והיינו כדפרשינן קב מתרומה גדולה וקב מתרומת מעשר וכו'. ובין ליתן טעם דאם נפל לקדרה שמבשלין בה תבואה כגון דייסא כזית מכולן בעינן מאה של היתר לבטלן ולא תימא כיון שיש מאה לכל חד לחודיה אין מצטרפין:
וצריך להרים. ולתת לכהן כנגד אותו שיעור שנפל ובגמ' מפ' טעמא:
עולין בא' ומאתים. בגמ' אסמכינן לה אקראי:
ומצטרפין זה עם זה. מפ' בגמ' דר"מ היא ובין ללקות בין ליתן טעם. וטעמא דר"מ מדכיילינהו לכולהו איסורי בחד שמא דלא תאכל כל תועבה וכדפרישנא:
ואין צריך להרים. בגמ' מפ' מאי שנא רישא ומ"ש סיפא:
ר' שמעון אומר אין מצטרפין. דס"ל כר' יהושע דשני שמות לא מצטרפין וערלה שם אחד וכלאי הכרם שם אחד וכיון דאיכא מאתים דהתירא לגבי ערלה או לגבי כלאי הכרם אע"ג דליכא מאתים לגבי שניהם בטלו והא דקאמר ר"ש אין מצטרפין דמשמע דבלאו צירוף ליכא לא שום מלקות ולא שום איסור היינו כי אישתני איסורא מברייתיה כגון כוס יין מגפן ערלה ומגפן של כלאי הכרם ובין שניהם היה רביעית אז אינו לוקה או אינו מדמע כיון דליכא שיעורא לגבי כל איסור לחודיה ואף ליתן טעם נמי כגון אם נפלו לקדרה לא בעינן מאתים רביעיות אלא בק' רביעיות סגי דהא איכא מאתים לגבי כל איסור לחודיה אבל אי לא אישתני איסורא מברייתיה כגון שיאכל פרי פרידה של ענבים מערלה ופרידה של ענבים מכלאי הכרם כברייתן לוקה שתים על זה לעצמו ועל זה לעצמו דאשכחן דסבר ר"ש כל שהוא למכות וחטה כברייתה לקי בפ"ג דשבועות והשתא לא פליגי סוגיא דמעילה וסוגיא דע"ז והשתא פליג ר"ש ארבנן בתרתי חדא דכשאכל ענבה מזה וענבה מזה לר"מ בעינן משניהם כזית ובכזית לקי ולרבנן אפילו איכא כזית פטור דשני שמות נינהו ולר' שמעון לוקה שתים ואפילו ליכא כזית כיון דבריה היא. ואם שתה רביעית יין משניהם לר"מ מצטרפין אע"ג דשני שמות הן ולר"ש פטור דשני שמות הן ואין מצטרפין. ובזה יתיישב סוגיא דפ' השוכר דע"ז וסוגיא דפ' קדשי מזבח שפיר. ואין צריך לפלפולו של ר"ת ז"ל:
מצטרפין בנותן טעם. דמיני מתיקה הן דיהבי טעמא בקדרה בעינן מאתים כנגד כולן:
אבל לא לאסור. כדתני סיפא התרומה מעלה את הערלה וכו' דסוף מילתא דר' אליעזר היא: