ומצאו נטוע פטור. מן הערלה מפ' טעמא בגמ' דכתיב כי תבאו ונטעתם פרט לכשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ ומסיים ליה בת"כ יכול שאני מוציא את שנטעו גוים משבאו לארץ ת"ל כל עץ מכאן אמרו נטעו גוים אע"פ שלא כבשו ישראל חייב:
הנוטע לרבים חייב. כגון שנטעו ברה"י והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלים:
חייב. דכתיב ונטעתם מ"מ קרי ביה ונטעתם כלומר ונטעתם להם ואפילו שיהא נוטע לרבים הכי מפ' לה הכא ובגמ' דילן פ' כל שעה (פסחים כג.) מפ' מ"ט דת"ק דכתיב ונטעתם ליחיד משמע לרבים לא משמע כ' רחמנא לכם להביא את הנוטע לרבים:
ור' יהודה. סבר ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים לכם בין ליחיד בין רבים משמע ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט:
הנוטע ברה"ר. מפ' בגמ' שגזל קרקע דרה"ר ונטעו לדידיה וחייב וכ"ש דבהא פליג ר' יהודה כדמוכח בגמ' דאפילו רשב"א דמודי אמתני' דנוטע לרבים חייב אפ"ה פליג בנוטע ברה"ר כ"ש דר' יהודה דאפילו בנוטע לרבים נמי פטר דבהא פשיטא דלא חשוב יאוש כמו דידיה כמו שאפ' ותמהני מדברי רבינו שמשון ז"ל:
והנכרי שנטע. דרבי רחמנא כל עץ מ"מ:
והגזלן שנטע. שגזל קרקע דיחיד ונטע בו דלא תימא לכם כתיב דלכם אתא לרבות הנטוע לרבים:
והנוטע בספינה. אע"פ שאינה נקובה ואפילו היה של חרס דאין עומד בפני שרשי אילן כדאיתא בגמ':
והעולה מאליו. ואוקימנא לעיל והוא שהעלה במקום ישוב: