המתמד. שנתן מים בשמרים דהיינו בזוגין דאילו בחרצנים דכ"ע לא פליגי דלאו בר עשורי הוא הכי מפ' לה בפ' אלו עוברין:
ומצא כדי מדתו. מפ' רבא בפ' המוכר פירות דרבנן אפילו ברמא תלתא ואתי תלתא ופלגא נמי פליגי דסברי תלתא עייל תלתא נפיק פש ליה פלגא ופלגא בשיתא פלגי מיא לאו כלום הוא. והאי דקמפלגי בכדי מדתו להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בכדי מדתו נמי מחייב במעשר. והאי דמחייב ר' יהודה היינו מיניה וביה אבל לא ממקום אחר דהוי מן החיוב על הפיטור. ובגמ' מפרש אי בעי רבי יהודה החמיץ:
מצא יתר על כדי מדתו. סתמא היא ולא פליגי רבנן עליה והיינו לרבי יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו לר' יהודה בתלתא ופלגא ולרבנן ברמא תלתא ואתא ארבעה: והקשו התוספות פ"ק דחולין ובפר' המוכר פירות היכי פטרי רבנן ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא דהא אית ביה נותן טעם וטבל חמור יותר משאר איסורין שבתורה דאיסורין שבתורה אפילו במינן בנותן טעם וטבל במשהוא כדאיתא בפ' בתרא דע"ז. ותירצו דאינו אלא קיוהא בעלמא:
לפי חשבון. ואפילו מטבל ודאי דהוי כולו יין מעשרין דהאי נמי חמרא מזיגא הוא ומעשר לחמש סאין חצי קב ועשיריתו מיין. ולקמן ולעיל אמרינן דתרומה פטור דהתורם לבו על מה שבזוגין:
שלנו. שהנמלים לנו בהם:
הערימה החייבת. שנתמרחה ונגמרה המלאכה:
הרי אלו. החורין:
חייבין. במעשר והן טבל ואסור לאכול מהן עראי כדמפ' טעמא מתני':
שום בעל בכי. וכולהו דמתני' בגמ' מפ' להו ומני להו במתני' לפיטורא מן המעשרות ובשביעית. דנקחין אף מן החשוד על השביעית והני דרישא מפ' טעמא בתוספתא ומייתי לה במס' דמאי בפ"ב כגון אלו צרכו חכמים ליתן בהן סימן לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל וה"פ לפי שיש שומים ובצלים וגריסין ועדשים בא"י דהיינו לכל א' כיוצא בו הוצרכו ליתן סימן בפטורים הבאים לארץ דלא חייבו חכמים פירות ח"ל הבאים לארץ במעשר אלא אותן שדוגמתן בארץ אבל אלצרין ופיסטקין ואצטרובולין כולן אין גדלים בארץ כלל ולא הוצרכו ליתן בהן סימן דודאי כולהו מיני מח"ל הן: ר' מאיר ור' יוסי קיימי נמי אפטורין מן המעשרות ונקחין מכל אדם בשביעית:
אף הקוטנים. בגמ' אפרש:
פטורין מן המעשרות. אינהו גופייהו וכ"ש זרען וטעמא דמח"ל הן וכדפרישית:
זרע לוף העליון. בגמ' מפ' זרע הסילון של לוף כלומר זרע לוף השוטה שכן בלשון יון קורין לשוטה סילי אבל זרע לוף פיקח חייב והני דסיפא ממעטינן להו בריש מכילתין מקראי:
נקחין מכל אדם בשביעית. בגמ' משמע ואפילו מן החשוד:
אע"פ שאביהן תרומה. דאביהן גופיה הוה תרומה ונטען לזרע ותנן בריש פירקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גרנן והני אם עשאן תרומה ונטען בדיעבד לזרע הגידולין נאכלין לזרים ואע"ג דזורע תרומה אפי' בדיעבד תקון רבנן דגידולין תרומה כדתנן בתרומות בפרק הזורע והוא מי"ח דבר שאני הכא כיון דהני מעיקרן פטורין מתרומה ומעשר לא גזור בהו: