המניח איסר. של חולין במקום מיוחד כדי שלא יוציאנו לצרכיו ובא לחלל עליו קדושת פירות מ"ש כגון שהיה בצפרי שנותנין עשרה תאנים לאיסר והפריש איסר ואוכל תאנים של מ"ש ולא הפריש כל התאנים בציפורי ואמר איסר זה לפדיון אלו דאי הפרישן הא אמרינן לעיל דאם הוקרו ואח"כ הוזלו כיון שפדה פדה אלא באוכל והולך מיירי ואכל ה' תאנים והלך לטבריא שנותנין עשרים תאנים לאיסר דהוי כשיעור פונדיון בציפורי והפונדיון שני איסרין הוא כדאיתא בגמ' וכיון דלא אכל אלא חמשה לא תפיס קדושת מ"ש באיסר כולו אלא בחציו וקמ"ל דשרי לאכול בטבריא עוד עשרה דשוין איסר בצפורי דהא חציו השני השתא הוא דנתפס:
המניח פונדיון. של חולין לחלל עליו קדושת פירות מ"ש ופונדיון חצי מעה הוי דהיינו שני איסרין:
ואכל עליו חציו. כגון בטבריא אכל עשרים תאנים דהיינו חציו והלך לציפורי דאין נותנין פירות בפונדיון אלא עשרים תאנים כמו שנותנים באיסר בטבריא:
והרי הוא יוצא באיסר. כלומר והרי כולו יוצא בשיעור איסר שאכל לא יאמר כיון ששוים פונדיון הרי אכלתי כולו ושוב אין לי רשות לאכול ואשמעינן דאוכל עליו עד פלג כשיעור מה ששוה איסר והיינו דאכתי מצי אכיל עשרה תאנים. וה"נ מיירי שלא התפיס קדושת המ' תאנים על הפונדיון ומשו"ה מצי אכיל והכי תניא בתוספתא זה הכלל עד שלא פדאו מה שהשביח השביח לפי חשבון ומה שפגם פגם לפי חשבון ומשפדהו מה שהשביח השביח לשני ומה שפגם פגם לשני:
המניח איסר של מ"ש. פי' רבנו שמשון ז"ל והעתיקו הרא"ש ז"ל וז"ל המניח איסר מיירי בחבר שראה ע"ה שחלל מ"ש על איסר ומסתמא כמו כן הפריש מעשר ראשון דאמרינן עלה בירושלמי דב"ה כר' אליעזר דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון הילכך כשראהו מחלל פירות מ"ש על איסר ועירבן עם פירותיו תלינן כמו כן הפריש הראשון ותרם עליו תרומת מעשר ממקום אחר ואח"כ עירבן נמצא בידו פירות מתוקנין שוין י"א איסרין:
וא' ממאה באיסר. פי' א' ממאה של כל איסר ואיסר של י"א דהיינו י"א פעמים א' ממאה באיסר והוא תשיעית האיסר דט' פעמים י"א הן צ"ט וא' ממאה באיסר דקאמר היינו א' ממאה מלבר דהוא חד מצ"ט מלגו שהרי כיון שהיה לו מעשר שני שוה איסר נמצא שהיה בידו טבל שוה י"א איסרין ותשיעית איסר והפריש מעשרה א' למעשר ראשון ומשוה איסר ותשיעית איסר הפריש תשיעית איסר דבאיסר יש תשע תשיעיות נמצא איסר ותשיעית איסר עשר תשיעיות ומהם הפריש תשיעית למעשר ראשון נשארו שם עשרה איסרין טבולין למ"ש מהן הפריש שוה איסר וחללו על איסר ועירבן עם פירותיו וכן עשה למעשר ראשון הפריש עליו תרומת מעשר ממקום אחר ועירב הפירות עם שאר פירותיו נמצא בידו מתוקנין י"א ותשיעית ואם לוקח חבר מאותו ע"ה אותו ציבור של פירות צריך לתקן אותו דמאי חוץ משוה י"א איסרין ותשיעית איסר שהן בתורת מתוקנין:
ב"ש אומרים הכל עשרה. כלומר נאמן על השני ואין נאמן על הראשון דאע"פ שרואהו פודה פירות מ"ש שמא לא הפרישן לראשון וצריך החבר להפריש מעשר ראשון:
וב"ה אומרים בודאי אחד עשר. אם ראה החבר שהופרש אותו מעשר שחילל מפירות שהיו ודאי טבל אוכל עליו י"א כדפרישית וכן תשיעית אלא שלא חש להאריך אבל אם בפירות דמאי עושה כן אינו אוכל כי אם עשרה דאין נאמן על הראשון, עכ"ל. והקשה הרא"ש ז"ל ולבי מחסם כיון דתקן ע"ה זה קצת מפירותיו ולכך אנו מאמינין לו דקצת מפירותיו מתוקנין א"כ אותו הכרי שעירבן בו אלו הפירות המתוקנין יהיה כולו בחזקת מתוקן דמה הרויח בתיקון אלו הפירות מועטין וחוזר ומערבן עם הטבל זהו מה שהקשה על פירושו ז"ל ותו ק' לי מה שייך להזכיר ודאי ודמאי בפירות שביד ע"ה ועוד ק' לי דבמתני' קתני אחד ומאה באיסר ולפירושו אחד ממאה של כל האיסרין הוה ליה למיתני ועוד דדחיק אנפשיה לומר מלגב ומלבר ועוד קשה טובא דלדידיה בר קפרא דאמר כמאן לא כת"ק ולא ב"ש ולא ב"ה. לכך נראה שמוכרח אני לפ' פירוש אחר במשנה זו ובקשתי בפי' הרמב"ם ז"ל במשניותיו וראיתי שאינו על דרך הגמ' כלל. ונראה בעיני לפ' משנה זו על דרך הגמ' כן. ע"ה שהניח לבנו חבר איסר של מ"ש וכגון שראה שאביו היה לו כרי טבול למעשר ראשון ומ"ש ושמע לו שאמר קדושת מ"ש של כאן תהא מחוללת על איסר זו ומת או הלך לו ומפ' תנא דידן כמה פירות יהו בכרי שיכול לאכלן החבר וקא תני שיכול לאכול החבר אפילו אם שוין פירות שבכרי י"א איסר יכול לאכלן כולן ואפילו שיעור התרומת מעשר של מעשר ראשון דאסורה לזרים דהויא א' ממאה שבכרי ג"כ יכול לאכול. וטעמא דכיון דתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף כדאיתא פ' אין תורמין נאמר דתרם עליו תרומת מעשר ממקום אחר וא"כ הוו להו מתוקנים עד י"א איסרין כיצד היה הכרי שוה י"א איסרין ותשיעית איסר והפריש מעשרה א' למעשר ראשון ומשוה איסר ותשיעית איסר הפריש תשיעית איסר דבאיסר יש תשע תשיעיות נמצא איסר ותשיעית איסר עשר תשיעיות מהם הפריש תשיעית איסר למעשר ראשון נשארו שוה עשרה איסרין טבולין למ"ש ומהם הפריש פירות שוין איסר וחללן על איסר נמצא השתא איסר כולו קדוש למ"ש. וקסבר האי תנא דנאמן על השני נאמן על הראשון ואע"ג דלא ראה את אביו אלא שחילל המ"ש של הכרי נאמר דודאי תקנו ג"כ מן המעשר ראשון ואימור שנתן הדמים של מעשר ראשון ללוי כדאיתא לקמן בסוף מכילתין ולקחן מן הלוי:
ואחד ממאה באיסר. כלומר האי דשרינן ליה לחבר האיסר הנוסף דהיינו איסר הי"א דהיינו איסר המחלוקת שבו נחלקו ב"ש וב"ה לא תימא דא' מק' שבכרי דהיינו תרומת מעשר לא שרינן דגם חלק א' ממאה שבכרי שיש בכאן באיסר זה הנוסף דהיינו תרומת מעשר דהיינו כשיעור עשירית איסר יכול לאכול באיסר הנוסף על העשרה נמי שרינן דעכשיו אין כאן אלא י"א איסרין ותו לא כדתנן לקמן וכדתני בר קפרא. וטעמא משום דהא אמרינן דסבר תנא דמתני' דהנאמן לשני נאמן לראשון ומחשבון סכום מ"ש שחילל דהיינו איסר אמרינן סך מעשר ראשון שתיקן ושמא נתן איסר לדמי מעשר ראשון ללוי ואף על גב דהא היה לו לחוש דאין יכול לתת דמים לכל מעשר ראשון שוה איסר לתת עליו איסר דהא אחד ממאה שבכרי באיסר הוי תרומת מעשר ושמא טעה וחשב דסגי בנתינת דמים על אחד ממאה שבכרי באיסר שנתן ומתרץ תנא דלעולם מחזקינן ליה בנאמן ופשיטא דתרם שלא מן המוקף דהא על כרחין אינו נאמן על הראשון כל שכן על תרומתו הילכך מצי אכיל אף אם אין בכרי פירות שוין אלא י"א וכ"ש אם אינו שוה אלא עשרה איסרין ותו לא והך שריותא לתנא קמא הויא בין בודאי בין בדמאי וכדתני בר קפרא. ולהכי תני בר קפרא דאף על גב דקושטא דמילתא י"א ותשיעית איסר הויין דלא אפשר שישארו עשרה שלימים טבולין למעשר שני אלא בהכי אפילו הכי משום דלבית שמאי לא שרי אלא דוקא עשרה קתני בבית הלל י"א דשרו ואף על גב דלא מכוון החשבון כי היכי דשרינן א' מק' דהיינו תרומת מעשר כיון דלא בעיא מוקף הכא נמי אמרינן התשיעית אכלו עכברים או נתנו לאחר. ואף על גב דעתה בכרי אין כאן אלא י"א שרינן ליה ולהכי לא תני בר קפרא אלא י"א ושמואל פריך עלה בגמ':
הכל בעשרה. בין בודאי בין בדמאי אינו אוכל הכרי אלא אם כן אין בו פירות לא שיעור עשרה איסרין ולא יותר דהשתא מוכח דאין שם שיעור פירות אלא שיעור איסר למעשר שני שקרא שם והניח אבל אי הוו שיעור י"א הא איכא הכא פירות טבולין וקסבר נאמן על השני אין נאמן על הראשון:
ב"ה אומרים. בודאי י"א כשהפירות הוו מכינוסו של אביו אז אין חשוד להקדים וכיון שתקנן לשני פשיטא דנאמן על הראשון ואפילו י"א שריין וכדפרישית. אבל בדמאי שידע הבן החבר שלקחן ע"ה אביו מע"ה אחר אע"ג שהפריש מעשר שני וחיללו אי איכא שיעור י"א איסרין אינו אוכלן דאין נאמנות לע"ה ושמא הוטבלו עדיין למעשר ראשון ולא חש על תיקונו דקיל ליה ועוד דדמאי שרי להקדים כדאיתא פרק קמא דדמאי ושמא חשב לתקנו אחר כך ולא הספיק שמת או שהלך לו, כנ"ל: