הדרן עלך מעשר שני קמא
לאכילה ולשתייה ולסיכה. תוך חומת ירושלם. ובגמ' נפקא לן סיכה מקראי:
דבר שדרכו לאכול ולשתות. בגמ' מפ' לה:
שדרכו לסוך. כדמפ' מתני' לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן. ומפ' בפ' הערל דאפילו שמן טמא מותר לסוכו בירושלם: אין מפטמין שמן של מ"ש. לשום בו תבלין וראשי בשמים שבולעין את השמן ואזיל לאיבוד דשרשים אין נאכלין:
ואין לוקחין שמן מפוטם. בדמי מ"ש דבעינן דבר השוה לכל נפש ואין זה אלא לאסטניס ומפסיד דמיו בו לפי שמוכרין אותו ביוקר:
אבל מפטמין את היין. לעשות ממנו קונדיטון דהא אורחייהו דאינשי הוא ודכוותה נמי שרי בתרומה ובשביעית דבכולהו אית בהו מצוה דאכילה כדתנן פ' כלל גדול רבא:
נפל לתוכו דבש. לתוך יין של מ"ש נפל דבש ופלפלין דחולין והושבח היין השבח לפי חשבון כגון שרוצה לפדותו חוץ לחומה רואין כמה שוין דבש ופלפלין מעה ויין שתי מעין והשתא שהוא מפוטם שוה ד' מעין פודהו בשני מעין ושני שלישי מעה:
דגים שנתבשלו וכו'. תני לה לאשמועינן דהא דגים עיקר הויין ומסתיין שפודה הקפלוטות ולא השבח קמ"ל כיון דשבחן ניכר פודה גם את השבח:
עיסה של מ"ש וכו' השבח לשני. השבח לעיסה של מ"ש ואין נותנין כלל משבח הפת לעצים של חולין לפי שאין ממש העצים ניכרת בפת:
זה הכלל כל ששבחו ניכר. בגמרא פליגי בה אמוראי: