אין מוכרין אותו. בין הפירות עצמן בין הסלעים שנתפש קדושתו עליהם ובא למכרן במעות או בפירות בפחות בשביל טורח הדרך כדאיתא בגמרא מנה בחמשים והמוכר יאכל אותן המעות שמקבל מן הלוקח או הפירות בגבולין או יפרע חובותיו והלוקח יעלה לירושלם ויאכל הפירות או המעות כגון שהוא דר שם, או מוליך סחורה לשם אשמועינן דאסור ובגמ' מפרש טעמא:
ואין ממשכנין אותו. בגמ' מפ' לה דמיירי שלא בשעת הלואתו. ובגמ' מוסיף אף אין מרהינין אותו דהיינו אף בשעת הלואתו:
ואין מחליפין אותו. בגבולין קא מיירי. ובתוספתא מפ' לה כיצד אין מחליפין לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן הילך שמן ותן לי יין. וטעמ' דמחזי כסחורה:
ולא שוקלין כנגדו. מפ' לה בגמ':
לא יאמר אדם לחברו בירושלם. עד השתא מיירי חוץ לירושלם והכא קמ"ל דאפילו בירושלם שקונין בו מאכל ומשתה לא יחליף פירות בפירות:
יין בשמן. יין של מעשר שני בשמן של מעשר שני:
וכן שאר כל הפירות. דלא תימא הני דוקא הואיל ומתקיימין לזמן מרובה הוא דאסור משום דמחזי כסחורה ומעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ושתייה ולא לסחורה, אבל שאר פירות דמיד בעי למיכלינהו הוה אמינא דשרי להכי תני ושאר כל הפירות:
נותנין זה לזה מתנת חנם. בגמ' מפ' לה:
מעשר בהמה. הוולדות הנולדין בכל שנה דחייב לעשורינהו וכתיב בהן העשירי יהיה קדש לה':
אין מוכרין אותו תמים חי. כדיליף בגמ' מקרא דכתיב ביה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל וגמר לא יגאל דהכא מלא יגאל דחרמין כדמפרש בגמ':
תמים חי. והה"נ דשחוט אין מוכרין אלא איידי דנקט גבי בכור חי נקט נמי הכא חי כדמפ' בגמ':
ולא בעל מום חי. דכי כתיב לא יגאל בבעל מום כתיב וכ"ש תם לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל:
ושחוט. בגמ' דהכא משמע דמדאורייתא הוא דמפר' טעמא לא חילקה תורה בין חי בין שחוט בין תם בין בעל מום אבל בפ' כל פסולי המוקדשין מסקינן דגזרה דרבנן היא ורבנן הוא דגזור לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה כדאיתא התם:
ואין מקדשין בו את האשה. דקדש לה' כתיב ביה ועוד דכיון דאין מוכרין אותו אין מקדשין בו:
הבכור מוכרין אותו תמים חי. נפקא לן בגמ' ובפ' כל פסולי המוקדשין מדכתיב בפרשת קרח אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה ומשמע לאתפוסי קדושתיה הוא דאין פודין אותו אבל נמכר דבקדושתיה קאי ודאי דשרי משיבא ליד כהן:
תמים. מפ' בפ"ק דתמורה דהיינו בזמן הזה דלא חזי להקרבה אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דחזי להקרבה לאו אורח ארעא לעשות סחורה בדבר הקרב לגבי מזבח ובזמן הזה מוכרין אותו בין כהן לכהן בין כהן לישראל והלוקח ימתין עד שיפול בו מום:
מקדשין בו את האשה. דממונו הוא ובגמ' מפרש אי מקדשין בתם שחוט בזמן הבית:
אין מחללין מ"ש על אסימון. פי' רש"י ז"ל בפ' הזהב כסף שאין עליו צורה זוזים עגולים ומוכנים לצור עליהם החותם ובדבר מועט יטביעו מהן הרבה וטעמא מפ' התם דכתיב וצרת הכסף בידך כסף שיש עליו צורה:
שאינו יוצא. היינו מטבע שנפסל. ותניא בתוספתא ומייתי לה בהגוזל עצים אין מחללין על המטבע שאינו יוצא כיצד היו לו מעות כוזביות ירושלמיות או של מלכים הראשונים אין מחללין וטעמא דהוי כסף שאין בו צורה וגריע מיניה דבהני איכא סכנה ובאסימון ליכא סכנה:
ולא על המעות שאינן ברשותו. מפ' בתוספתא ומייתי לה פ' הגוזל עצים והכא אין מחללין על מעות שאינן ברשותו כיצד היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין, ופי' רש"י ז"ל קסטרא מקום רחוק מאוד ויש בו סכנת דרכים ואין שיירות מצויות. וטעמא מפ' הכא והתם דכתיב וצרת הכסף בידך ברשותך וליכא: