הברסים. ובערוך גריס ליה בדל'ת ומפ' בגמ' ברייא ופי' בערוך כגון גלופקרין שמכסין את המטות ונראה כמאן דגריס ליה ברי'ש והענין הוא כדאיתא במדרש ר' תנחומא פטשיהן אלו ברקים הנתונין על יריכותיהן ובלשון לעז בראקי והן מכנסים וברסים וברקים ובראיי הכל אחד אלא שמשתנה הלעז לפי המקומות:
ברדסים. מפ' בגמ' דולמא ובלשון ערב קרוי בורנוס ובלשון יון קוראין לכסות דו$למא:
דלמטיקון. מפ' בגמ' קובלין ומעפוריין קובלין פי' בערוך יש אומרים בלפ"ז קאפא ונראה שהוא כסות של ראש ובלשון יון קופולא, ומעפוריין תרגום ויתחפש באפר על עיניו וכריך במעפורייא ופי' בערוך בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים, ויש אומרים סודר שמעטף בו ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו ע"כ. והנכון שהוא סודר שנוהגין בארץ ישמעאל להניחו על הצואר ושני קצותיו תלויין לימין ולשמאל וקרוי שיידי ועשוי להסיר העפר מעל הלבוש ולכך קרוי מעפורת וגם של ספרים קרוי כן שעשוי להסיר השער והזוהמא:
ומנעלות הפינון. מפ' בגמ' דרדסין ובערך פנון פי' עדולדין עשויין מפסולת צמר ובלעז פידולי ופיסולת צמר קרוי בלעז פיינון וכל אלו אע"פ שלא היה מצוי הפשתן באותו הזמן כדאיתא בגמ' מכל מקום הני חשיבי ואיכא חשדא בהו דילמא תפרן הגוי בכלאים ולכך לא ילבשם עד שיבדוק:
וממדינת הים. בגמ' מפ' לה:
מנעל של זרב. בערוך גריס ליה בדל'ת של זרד ופי' מנעלים של עור שמגיעין עד הירך ובגמ' משמע דגרסינן זרב בבי'ת וכן גריס ר"י ז"ל ורבנו שמשון ז"ל ופירשו לשון חימום מלשון בעת יזרבו נצמתו כלומר מנעל העשוי לחמום הרגל ועושין מנעלים כפולים שקורין בלעז פאנטופוי ובין שול'א לשול'א מניחין מוכין או צמר ותופרין השול"א בפשתן ואשמעינן דאין חוששין שמא נותנים ביניהם צמר ומותרין ע"כ. והרמב"ם ז"ל פי' לשון טלאי דבשביל שאין לו עקב שקורין טאלון נותנין שם חתיכת בגד כדי שלא תוזק הרגל וקאמר דאם אותה הרכבה דכלאים שרי וטעמא דעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף ואינו נכון והראב"ד ז"ל כתב בהשגות א"א כמדומה לי שזה כתב פי' על מנעל של זרב השנוי במשנה ואינו נראה מן הגמ' דאמרינן התם מנעל של זרב אית אחרין דזרבין עמרא מן לגו כלומר ואין חוששין לאותן מקומות שהן מיעוט והוא אסור הוא מפני שתופרין אותו בפשתן מבחוץ ומבפנים תפור הצמר וזורבין כמו תופרין ע"כ. ודברי ר"י והראב"ד ז"ל אחד הן ואמת. וזרב לשון צרב וזי'ן וצד'י מתחלפין מלשון ונצרבו בה כל פנים לשון רגיעת בשר אינקוג'ימיינטו בלע' שעשוי קמטים קמטים ויזורבו כשמתמעטין המעיינות הנהרות מתקטנים הנהרות המכזבים באותה שעה נצמתו כאילו לא היה נהר מעולם מפני שאין זחילתן ממים נובעין, והפאנטופו הצמר או הפשתן או המוכין הנתון בתוכו קמוט ותחוב בתוכו בכח ולכך קרוי מנעל של זרב דהיינו צרב: