ועוד. מפ' בתוספתא כמה הוא ועוד א' מששה באמה דהיינו טפח והכי איתא בגמ':
כל מדות שאמרו חכמים בכרם. בגמ' מפ' אמאי תני בכרם ולא תני כל מדות שאמרו חכמים אין בהן ועוד:
עריס שחרב באמצעו. כדמפר' בגמ' כיון שנטע י"א גפנים בצד הגדר ובין כל גפן וגפן ארבע אמות כדאיתא לעיל וחרבה גפן האמצעית ונשארו שני עריסין כל עריס כשיעור:
אם יש שם שמנה אמות. דהיינו אוירים של הגפן הנטולה ארבע אמה מכאן וארבע אמה מכאן:
לא יביא זרע לשם. דנותנין לכל עריס עבודת ארבע אמות לצדדיו כמו לכרם שהוא כעין קרחת הכרם ואע"ג דגבי קרחת בעינן י"ו אמה כדאיתא בפ' קרחת שאני עריס דתחלתו אינו אלא שורה אחת ודי לו בשמנה אמות ועוד דהוא טפח וכתב רבנו שמשון והרא"ש ז"ל ועוד דהזורע ארבע אמות של עבודת הכרם מקדש ובעריס הזורע חוץ לששה טפחים אינו מקדש פי' דבריהם הוי בין עריס לעריס אבל בין עריס לגדר פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש הוא וקיי"ל כר' יוחנן דמקדש כדאיתא בגמ':
שמנה אמות ועוד נותנין לו עבודתו. עבודה לעריס זה דהיינו ארבע אמות ועבודה לעריס זה דהיינו ארבע אמות:
וזורע המותר. דהיינו הטפח ועלה קתני בפ' המבריך דמותר פסקי עריס דאינו מקדש דהיינו כל זמן שלא הרחיק אלא ששה טפחים של עבודת הגפן בין שהיה ההרחקה בין עריס לעריס שמנה או שמנה ועוד וזרע שש אמות וטפח באמצע אסור באכילה ומותר בהנאה. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח הרי זה מרחיק מכל שורה ששה טפחים וזורע. ופי' הרב כן כדי לפרושי האי דזורע את המותר כאורחה דכולה מכילתין דנותן לו עבודתו וזורע את המותר ומתני' דהמבריך פירשה דוקא בשמנה אמות בצמצום וז"ל היה ביניהן שמנה אמות בצמצום הרי זה לא יזרע לשם ואם זרע הואיל והרחיק מכל שורה ששה טפחים הרי זה לא קדש, והראשון עיקר, וכן מצאתי לר"י ז"ל שכתב שמנה אמות ועוד נותנין לו עבודתו פי' ששה טפחים לזה וששה טפחים לזה וזורע את המותר בין זה לזה והיינו אליבא דריש לקיש דלא חשיב לעריס כרם אבל לר' יוחנן דאמר דעריס חשיב כרם לא יכול למזרע אלא ההוא ועוד ותו לא דלכל כרם ארבע אמות עבודתו וש"מ דאפילו מאן דעביד לה ככרם לא ככרם לכל מילי הוא דאם כן ליבעי בפיסוקו שש עשרה כקרחת הכרם ותו דאפילו כרם הזורע ארבע אמות חוצה לו מקדש ואילו הזורע מותר פסקי עריס מששה טפחים ואילך אסור ואינו מקדש כדתנן לקמן מותר פסקי עריס וכו' ע"כ:
פרח היוצא. לולבין דגפן שגדלו ויצאו מן העריס תר' והיא כפורחת והיא ?כדאפרחס אפיקא לבלבין וזהו תרגומו של פורחת כדברי רש"י ז"ל וכן מצינו ויוצא פרח תרגומו ואפיק לבלבין:
כאילו מטוטלת תלויה בו כנגדו. כי ההיא דתנן במס' כלים פ' י"ב המטוטלת והמשקולת והוא כלי של הבנאים שמיישרין בו החומות לוקחין חבל ובראשו ברזל כבד ומכניסין בחבל עץ מרובע קטן ותופסין העץ אצל החומה ומניח הברזל לרדת ומתוך כך רואה אם בנין החומה ישר ואותו הברזל שמו מטוטלת ובו הוא משער בפרח היוצא חוץ לעבודת העריס לראות כמה האריכו הזמורות לדעת מה שהוא חוץ ומותר לזרוע שם:
וכן ?בדלית. גפן המודלת על גבי עצים פרח היוצא ממנה תחתיו אסור ובגמ' מפ' אי אוסר עד מקום שהוא נקמם או תחת האשכולות דוק' או אפי' תחת העלין:
תחתיה אסור. לזרוע:
סיפקה בחבל. שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר בראשה גמי או חבל וראשה השני לאילן שלא תפול לארץ תחת הזמורה אסור:
תחת הספוק. תחת החבל הקשור בה מותר:
כדי שיהלך עליו החורש. אם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלין הרי הוא כאפיפיורות ואסור לזרוע תחתיו: