משר מכל מין. משר לשון מישור שיש לו שטח:
ב"ש אומרים וכו'. שיעור רחבו כג' תלמים של פתיח. תניא בתוספתא תחלתו כשיעור הזה אע"פ שאין סופו כשיעור הזה ופליגי תנאי בגמ' בשיעורא דמתני' אם הוא בתחלתו של משר או בסופו למר מתני' בתחלתו וסופו משהו וא"כ תנא דתוספתא היינו כר' חייא דאמרינן בגמ' ולמר תחלתו בית רובע דהיינו עשר אמות ומחצה והיינו ר' כדאיתא בגמ' ושיעורא דגת"פ דמתני' ס"ל דבסופו הוא וכתב בעל הערוך משר לשון ערוגה דאמרינן בפ"ק דקידושין רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי לשון ערוגות ויש אומרים מן משרת ענבים כלומר מחזיק מים שעושין לו תלם קטן על שפתו ולקמן אפרש שזה לשון האחרון עיקר ופליגי תנאי בתוספתא ומייתי לה בגמ' כשיעור ארכו לת"ק בעינן דכל משר ומשר יהא מפולש כלומר מחזיק מראש השדה לסופו או רובו ואפילו שדה של מאה אמה ולמר באורך חמשים אמה סגי דהיינו אורך בית סאה דתניא התם הרוצה לעשות שדהו שורות שורות של מינים הרבה עושה כל משר ר"ל רוחב המשר כג' תלמים של פתיח מפולשין מראש השדה ועד סופו ר' אלעזר בר שמעון ואבא יוסי בן חנן איש ינוח אומרים בגדולה אורך חמשים אמה ובקטנה עד רובה כמה רחבו מלא העול השרוני דומה לעול של כרמים תחלתו כשיעור הזה ואע"פ שאין סופו כשיעור הזה ע"כ ולא נתברר בברייתא כמה רוחב שיעור ג' תלמים של פתיח ולקמן אפ' בברייתא בס"ד ופי' הרמב"ם ז"ל ג' תלמים של פתיח היינו הארץ כשתמטר יתבקעו בו בקעים שמתרחבין ונקרא כל בקע מהן תלם של פתיח ואינו נכון דמאי שייך כאן שם תלמים דשם תלמים משמע על שם השורה שנשארה גבוהה מחמת פתיחת המחרישה מלשון תל וכן כתבו כל בעלי הלשון ועוד דבגמ' משמע דשיעור גת"פ שיעורן שתי אמות דהיינו י"ב טפחים ועוד דפתיח משמע מלשון יפתח וישדד אדמתו וכן פי' רבנו שמשון והרא"ש ז"ל לכך נראה לפ' דה"ק ג' תלמים של פתיחת האדמה במחרישה והא דתנא הכי משום דקא משער תנא בתלמי חרישה הראשונים שהן רחבין כשמתחילין לפתוח האדמה בקיץ למעוטי תלמי הרביעה דלעיל וכמו שאפ' לקמן וכך פי' גת"פ דכולי תלמודא. ואמרינן בגמ' דתחלת משר לרבנן דבי מדרשא דסברי כר' חייא עושה שתי אמות על שתי אמות ומיצר והולך אפילו כל שהוא דר' חייא סבר דשיעורא דמתני' בתחלתו ופי' רבנו שמשון והרא"ש ז"ל עושה ב' אמות על ב' אמות כל משר ומשר והמצר שביניהן כל שהו ומלא העול דקתני שיעורו שתי אמות ויש מפ' דאהרחקה קאי שירחיק הערוגות זו מזו שתי אמות על שתי אמות ולא שיהו מרובעות אלא בתחלת שתי אמות והולך ומצר עד כל שהו ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפ"ד הסכים ללשון הזה האחרון דשיעורא דב"ש וב"ה היינו להרחקה ונראין לכאורה דברי הרמב"ם ז"ל דאמרינן לקמן בגמ' ולית ליה לר' תבואה בתבואה בית רובע ומשני תמן במרובע ומדפריך לר' מההיא מתני' ופי' המפרשים דההיא מתני' בשיעורא דהרחקה מיירי משמע דר' נמי בהרחקה קא מיירי. ואני תמה מאד בדברים הללו חדא מלשון התוספתא שכתבתי למעלה ועוד למ"ד תחלתו בית רובע וכי בית רובע בעינן להרחקה למאי בעינן הרחקה כולי האי אי ליניקה הא שמעינן בפ' לא יחפור דשיעור יניקת זרעים ג' טפחים ותו לא ועוד בשמעתא דערוגה אסקינן דעיקר יניקה טפח הויא. ועוד מדאשכחן דרחמנא לא אסר יניקה בזרעים אלא דלהוי הך שדה לעצמה והך שדה לעצמה דהא בגפנים ותבואה שהם היותר חמורים שבעולם דאית בהו קידוש דאסורין בהנאה תנן בפ' לא יחפור שאם יש גדר בנתים זה סומך לו זרעיו מכאן וזה סומך לו גפניו מכאן ואפילו בצורת פתח נמי מהני כדתנן בפ' קרחת ועוד מצאתי לרב ז"ל בעצמו שהודה כן שפי' על ההיא דתנן לקמן שלו חטין ושל חברו מין אחר מותר לסמוך לו מין אחר ופי' הרב בפ"ג כן ולא עוד אלא אפילו זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחטים ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חברו שהיא זרועה שעורים הרי זה מותר מפני שנראין השעורים שבתוך שדהו שהן סוף שדה חברו וכת' הרב ז"ל הטעם שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים אלא שדך לא תזרע כלאים וכו' ושם הוכחתי דבריו מן התוספתא הרי כאן דנתערבו היניקות דאין כאן הרחקה כלל ושרי ועוד לחזקיה דאמר לקמן מי שיש לו בית רובע וכל שהוא אותו כל שהוא זורע לתוכו כל מין שירצה ואמאי והא מתערבי היניקות ואפי' ר' יוחנן דפליג עליה היינו משום דס"ל דכיון דזוטר כולי האי בטיל ואין לעשותו שורה בפני עצמה אבל הא קא מודי שאם הוא בית רובע ומחצה יכול לחלקו רובע לעצמו וחצי רובע לעצמו ולזרוע מין א' ברובע ומין אחר בחצי רובע ואע"ג דאין כאן הרחקה. לפיכך אני אומר דפי' ראשון עיקר ושדה מרובע לחוד ותלם לחוד ומשר לחוד. דשדה מרובע שיש לו שטח אם בא לזורעו מין אחר אצל שדה תבואה אחרת חמיר ולא שרי אלא דאית ביה בית רובע והטעם דשיעור בית רובע חשיב שדה ולא בטיל לגבי שדה אחר כיון דאית ביה שיעורא ולר"מ אפילו חבוש ומוקף מד' רוחותיו שרי כדאיתא לקמן במתני' דעשרים וד' קרחות ולרבנן בתראי שלא יהיה חבוש מד' רוחותיו שרי ואפילו בא לעשות כן אצל סוף שדהו כיון דהוא רוצה השדה שיהא מרובע ומרובע חמיר כדלקמן וכי אית ביה שיעורא ושטח דהיינו רחבו בית רובע וארכו בית רובע בהפסקה כל דהו סגי ול"ש שלו ולא שנא של חברו והיינו מתני' דיש לו חטים וכו' שהבאתי ואמרינן לקמן בפיסקא דסומך לבור דבית רובע מוקרח תוך שדה תבואה דשריא לזרוע בו מין אחר וטעמא דכיון שיש בו שיעור ושטח שדה האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואין כאן כלאים בשדך ומשו"ה נמי קפדינן שלא יהא בשיעור הבית רובע שום דבר הממעטו מלזרוע כדי שיהא כל שעורו שלם כדתנן לקמן דקבר בנין ואכילת הגפן אין עולין לשיעור. ותלם דהיינו שורה אם בא לזרוע בו תבואה כיון דגבוה משאר שטח השדה ואריך וקטין אית ביה היכירא וקיל דלא מיקרי שדה ופליגי בקולא דיליה תנאי לקמן לר' יוסי מותר לעשות התלם ואפילו באמצע ובלבד שיזרע בו פשתן ולר' שמעון דוקא בסוף שדהו ושרי בין פשתן בין מין אחר של תבואה ולרבנן תרתי בעינן דוקא בסוף שדהו ודוקא פשתן כדתנן לקמן. וגבי ירק נמי שמעינן דקילא שורה דתניא בתוספתא העושה שורה של ירק בירק אחר עושה שורה אורך ו' טפחים ורחב מלואו פי' כשיעור התפשטות עלי הירק ובהכי סגי וטעמא דשורה לית בה שמא דשדה. והא דאמרינן לקמן דאם בא לעשות שורה של ירק בתוך שדה תבואה בעינן באורך דילה שיעור שדה תבואה וברחבה שיעור שדה ירק כדתניא הרוצה לעשות שורה של ירק בתוך שדהו הרי זה עושה אורך השורה עשר אמות ומחצה על רוחב ו' טפחים תריץ התם קל הוא שהקלו באותה שורה דאיהו בעי לה רחבה ואשמעינן דאע"ג דרויחא ודמיא למרובע אפ"ה שריא ובלבד שיעשנה באורך שיעור חכמים אבל כ"ש אי קטינא דטפי שריא וטעמא דירק בירק דהא שלפי מיניה כולי יומא ולאו מקיים הוא מה שאין כן ירק בתבואה דמקיימין אותה בשדה כל ימות הקיץ ומשום דלא חשיב שדה גבי שדה תבואה בפחות מאורך בית רובע ורוחב בית רובע ומשום דיש לה שטח ורויחא החמירו גבה ובעי' מיהת אורך רובע דאילו היה רוצה במרובע גמור בית רובע באורך ובית רובע ברוחב הוה משערינן לה אלא משום דאריכא סגי בהאי שיעורא. תדע דאמרינן אריכא וקטינא טפי עדיף ולא חמירא אלא ברוצה במרובע דהא גבי ירק בירק תנן בפירקין ו' טפחים והיינו ו' על ו' ואילו גבי שורה תנן בפ' ערוגה היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר' עקיבא אומר אורך ו' טפחים ורוחב מלואו וטעמא על כרחין דמתני' דערוגה מיירי בשורה בערוגה דהשורה אריכא וקטינא ומתני' דפרקין היינו ברוצה במרובע והכי מפ' לקמן בגמ' דמתני' דפירקין ברוצה במרובע ומרובע חמיר ושורה קילא ועוד בירק גבי תבואה תנן ירק בתבואה בית רובע ומוקמינן לה דההיא ברוצה במרובע איירי ואילו בשורה תניא בתוספתא ומייתי לה התם בגמ' דבאורך בית רובע ורחב ו' טפחים סגי וטעמא משום דשורה קילא ומרובע חמיר ומשום דזה ירק וזה תבואה דמהאי שלפי כל יומא ויומא ומתבואה לא שלפי הקלו שיהיה רוחב השורה ו' טפחים דאילו חרדל בתוך ירק דירק שלפי מיניה וחרדל מקיימין אותו לזרע לא שרינן אלא באורך בית רובע ורחב מלואו כדאיתא לקמן אלמא דכי אריכא וקטינא כ"ש דעדיף וה"נ אשכחן דא"ר יוחנן דמי שיש לו שורה רחבה ז' טפחים דזורע הו' מין אחד והטפח הז' מין אחר אע"ג דתנן ירק בירק ו' טפחים ההיא שרוצה לעשות ירק האחר מרובע קאמר אבל אי עביד ליה שורה כ"ש דעדיף וקיל. ומשר דמתני' כיון דיש לו שטח ותלם קטן מקיפו שיחזיק מים כדפרישית במתני' הוא מורכב ואין בו לא דין שדה ולא דין תלם דאילו משר אינו יכול לעשותו לא באמצע ולא בסוף שיהא סמוך לשדה אחר אלא א"כ עושה כל השדה כולה כן כדאיתא בגמ' ולרבנן דסברי כר' חייא אין יכול לעשות רחבו אלא שתי אמות בתחלתו ולבסוף יהא מצר והולך דלדמי לשורה בתחלתו ובסופו אבל אם יעשה רחבו יותר רחב דמי לשדה וחייב לעשות שטחו בית רובע ואין יכול לקצרו אלא ימשוך לעולם שטח הזה ועוד בעי' שיהא המשר מפולש מראש השורה לסופו. ולר' יכול לעשותו רחב בית רובע כשיעור שדה ויכול להיות מצר והולך עד שלא יהא רחבו אלא ב' אמות כיון דהוא מפולש ומה שאין כן בשורה שאין צריך לעשות כן כל השדה ויכול לסמוך כדאיתא לעיל ואין צריכה השורה להיות מפולשת אלא עשר אמות ומחצה סגי והכא צריך כולו או רובו וליותר מקל בעי חמשים אמה.
ועכשו בהקדמות הללו אשר מסרתי לך אני רואה לפרש דשיעור דפליגי במתני' היינו להכשיר משרים גופייהו לזריעה כדי לזורען כל מין ואפילו מיני תבואה כדמוכח בגמ' ולשון הברייתא ולעשות למשרים תלם קטן להחזיק מים דדמי לשדה ולשורה. וכיון דתניא בברייתא עושה כל משר בג' תלמים וקתני סיפא כמה רחבו מלא העול השרוני ותו קתני תחלתו כשיעור הזה אע"ג דאין סופו כשיעור הזה ושמעינן בגמ' דר' חייא הוא דסבר הכי ושמעינן ליה דאמר דתחלתו שתי אמות א"כ נקטינן דהיינו שיעור דעול השרוני והיינו גת"פ והיינו שתי אמות וכן כתב רבנו שמשון והרא"ש ז"ל דהיינו שתי אמות היינו עול השרוני ובודאי דהיינו גת"פ דתנן וקרובים דבריהם וכו' ועוד דהא שמעינן ליה לר' יוחנן דאמר במס' פאה בור וניר וזרע אחר גת"פ ואיהו גופיה קאמר חמשים על שתים והיינו דסבר כר' חייא ברוחב ולגבי אורך כראב"ש וכאבא יוסי בן חנן. ונקטינן מהכא דשיעור גת"פ האמור בכל מקום שיעורו שתי אמות וכן כ' הר"מ ן' סהולה ז"ל:
מלא העול השרוני. עול הנמצא במקום ששמו שרון שחורשין בו כרמיהם שקרוב ארכו לשתי אמות:
וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. קרובים דברי ב"ה לב"ש דלא טפו עלייהו ב"ש אלא מעט ומשו"ה נקיטו ר' ור' חייא שיעורא דגת"פ: