זרועה. שהיתה שדהו זרועה תבואה:
ונמלך לנוטעה. גפנים:
גומם עד פחות מטפח. חותך מלשון ופיה גמים כורת הגפן עד סמוך לארץ שלא ישאר טפח מן הגפן בחוץ:
קנבוס. קאנאמו בלע"ז:
לוף. פי' רש"י ז"ל בפ' הקומץ זוטא מין קטנית ובמס' פאה משמע דהאוכל שלו טמון בארץ כמו שומים ובצלים והוא מין קולקוס ושמו בערבי לוף והנך מינין כשזרען ולא צמחו אל יחשוב בלבו לומר דבשיעור התלעה וחרישה דשרו אלא דפעמים שהן שוהין זמן גדול ושוב מצמיחין הילכך לא סגי להו שיעור התלעה כך פירשו המשנה הזי רבנו שמשון ז"ל והראב"ד ז"ל והרא"ש ז"ל ולשון על גביהן אינו מתישב. והרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' כלאים פי' דהנך מינין דשוהין היינו שקצרן ונשארו העקרים בארץ אע"פ שאין מוציאין צמח אלא אחר כמה שנים לא יהא זורע באותה שדה על גביהן מין אחר עד שיעקור את השרשים ששוהין זמן וצומחין אחריהן:
שעלו בה ספיחי איסטיס. לא ניחא ליה ביה שהוא מכחיש כח התבואה:
אסטיס. אנייר בלע"ז:
מקום הגרנות. מפ' בגמ' מקומו מוכיח עליו שיהא אותו מקום קשה ושוה ואילו זרעים מחלידין אותו ומלקין אותו ולא חזי למקום דישה:
תלתן. מין קטנית ופי' רש"י ז"ל פינגיריג'י ובלע"ז שלנו אל חולבאש:
אין מחייבין אותו לנכש. מפ' בגמ' לעקור המינין שעלו עמו דקשה לתלתן כדאיתא במרובה:
ואם ניכש או כיסח. ניכש שעוקר העשבים בידיו עם השורש כיסח שחותך העלין ונשאר השורש בארץ לא תזמור מתרגמינן לא תכסח:
אומרין לו לעקור את הכל וכו'. אמקום גרנות קאי שלא זרע שם שום מין שעלו בהן מינין וכל המינין יעקור חוץ ממין אחד: