קמח אינה חלה. דראשית עריסותיכם כתיב ואע"ג דתרומה ומעשר קדשי בשבולין אע"ג דלא אתי לידי מירוח שאני התם דרבי קרא:
וגזל ביד כהן. ואי קדש בה אשה אינה מקודשת דישראל לא נתנה לו אלא על דעת שתהא עיסתו פטורה מן החלה והרי אינה פטורה:
והעיסה עצמה. כלומר שעשה הישראל עיסה מן הקמח הנשאר:
והקמח אם יש בו כשיעור. כלומר הקמח שבאת ליד כהן אסורה לזרים דאהני קריאת שם להכי דכי נתגלגלה אסורה לזרים בתרומה ובחלה ואפילו אחר תיקון:
וקפשה זקן זר. חטפה ואכלה דקסבר אינה חלה כלל:
קלקל לעצמו ותקן לאחרים. מפ' בגמ':
חמשת רבעים קמח ועוד. פי' בפ"ק:
הן ושאורן. בשאור שלהן:
וסובן ומורסנן. מורסן גרוע מסובין כמו שהוכח בפ' בתרא דתרומות והתערובות כאשר בא מן הרחיים הוא דמצטרפין לשיעור להתחייב בחלה ובסוף כלל גדול מפ' טעמא שכן עני אוכל פתו עיסה בלוסה:
ניטלו מתוכן וחזר לתוכן. מפ' טעמא בגמ' דאין זו דרך עיסה, וכ' הרשב"א ז"ל מיהו דוקא להצטרף הוא שאין מורסנן וסובן מצטרפין אחר שניטלו מהן אבל אם יש בלא הן חמשה רבעים חייבין ובלבד שיהא ראוי לאכילה כל שכיוצא בהן אוכלין ואפילו הרועים כדכתיבנא לעיל בסוף פ"ק:
שיעור החלה אחד מכ"ד. בגמ' מפ' טעמא:
נטמאת שוגגת או אנוסה אחד ממ"ח. כיון דלא חזיא לאכילה לא נפישו שיעורא ובגמרא מפרש לה:
החלה ניטלת מן הטהור על הטמא. לכאורה משמע דאתא לתקוני דמפרישין מן הטהור על הטמא ויהיה מוקף ולא בעינן כלי אבל רש"י ז"ל כ' בפ' כשם ר' אליעזר אומר היכא דנטמאת מזידה תליש אחרת בטהרה ותיטול מן הטהורה על הטמאה משום דמצוה לתרום מן המוקף כיצד תעשה שיהא מן המוקף וטהורה נוטלת כדי חלת הטמאה מעיסה הטהורה עד שלא הורמה חלתה דאי הורמה חלתה דטהורה תו לא מצי לאפרושי מן הפיטור על החיוב ולא חייל עליה תו שם חלה ונותנת פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף, מוקף לשון מחובר ומקורב כמו אין מקיפין שתי חביות במס' ביצה ומקרא נפקא לן דכתיב והרמותם ממנו מן המוקף לו בספרי הילכך צריכה להקיף תחלה אצל העיסה קודם שתקרא לה שם והכי מקיפה נותנה בעריבה לצד אחד ונותנת מן העיסה הטהורה פחות מכביצה בין החלה הטהורה ובין העיסה הטמאה והאמצעית נוגעת בשתיהן ומצרפתן וקורא שם על החלה ומסלקתה עם קריאת השם ופחות מכביצה אינו מטמא את החלה ואע"פ שהוא עצמו מקבל טומאה כדאיתא בת"כ מכל האוכל אשר יאכל מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל ודרשינן ליה בפ' בתרא דיומא אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ע"כ, ואע"ג דאית לי' לר' אליעזר לעיל דהכלי מצרף והיינו לצרף שתי עיסות שאין בכל אחת כשיעור אבל לענין לתרום מן המוקף לא בעינן כלי ואפילו נגיעה נמי לא בעינן דאויר הבית מצרף לענין חלה אע"ג דאין קרקע הבית מצרף לענין חמץ כדאיתא בפ' אלו עוברין בירושלמי וה"נ אמרינן גבי ד' שקין בגורן דאם היו כולן בהקפה אחת תורמין מזה על זה והכא בעינן כלי ונגיעה בגמ' מפ' טעמא דטהורה וטמאה נינהו דהוא דבר שמקפיד על תערובתו:
וחכמים אוסרין. בגמ' מפ' טעמא: