פירות ח"ל. תבואה של ח"ל דחמשה מיני דגן הוא דמחייבי בחלה:
שנכנסו לארץ. ונגמרה חיובן בארץ לר' עקיבא דסבר לקמן בפ' אוכלין עראי דבתר קרמו פניה אזלינן והכי איתא בגמ' נכנסו לארץ היינו שיקרמו פניה בארץ מן החוט ולפנים. ולרבנן דסברי דבתר גלגול אזלינן היינו דגלגול העיסה בארץ ומשמע דהך רישא בין ר' אליעזר בין ר' עקיבא מודו בה וטעמא מפרש בגמרא:
יצאו מכאן לשם. מן הארץ לחוצה לארץ למר גלגלן בחוצה לארץ ולמר קרמו פניה בחוץ לארץ:
ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר. בגמרא מפרש פלוגתייהו דהאי פיטור דקאמר ר' עקיבא דוקא מדאורייתא הוא אבל מדרבנן פשיטא דמחייב שתי חלות דומיא דסוריא ואמנה. וכן כתב הראב"ד ז"ל:
עפר חו"ל שבא בספינה לארץ. כגון שנכנסה בספינה בארץ מן החוט ולפנים וזרעו בספינה וצמח ופי' התוס' פ"ק דגיטין (דף ז:) בד"ה עציץ בספינה נקובה מיירי ודבר מוכרח בגמ' דמפ' טעמא מה בין עציץ נקוב לספינה דבעציץ נקוב מודו כו"ע דחשיב כארץ והכא פליגי ומשני ספינה עולה ויורדת היא וזה במקומו הוא והיינו טעמא גופה דמשני בפ"ק דגיטין ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה העשויה לברוח אבל עציץ שאינו עשוי לברוח לא ופירש"י ז"ל דעשויה לברוח כלומר מפני שהיא מהלכת כל שעה:
חייב במעשרות ובשביעית. ואפילו אין הספינה גוששת לרבנן דכיון דנכנסו ישראל לתוכה נתקדשה ומקדשת כל הנקלט לתוכה, ובגמ' מפ' דאפילו למ"ד כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש מודי בה לרבנן:
בזמן שהספינה גוששת. מגששת בקרקע שאין המים עמוקים ודמו כסמוכה לארץ וכמו עפר על עפר אבל אי לא מגששת לא ואע"ג דבכל דוכתי אמרינן דאימתי דר' יהודה במתני' לפרש בא ולא לחלוק דהא קיי"ל דאין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ ובברייתא קאמר בהדיא דאע"ג דנקובה היא ר' יהודה מדמי לה לעציץ שאינו נקוב. ובפרק קמא דגיטין (דף ז:) נמי מפרש לה דפליגי:
עיסה שנילושה במי פירות. חוץ משבעה משקין מיירי:
חייבת בחלה. דס"ל דמחברין וחשיב לישה ואע"ג דילפינן לחם לחם מפסח ומי פירות אין מחמיצין תריץ הרשב"א ז"ל דלא למדו אלא לגבי מינין הבאין לידי חימוץ:
ונאכלת בידים מסואבות. דכיון דנילו' במי פירות חוץ מז' משקים לא הוכשרו ומעיקרא נמי לא הוכשרה הילכך לא בעי חלתה נטילת ידים:
וקוצה לה חלתה. קוצצת חלתה:
אע"פ שהיא ערומה. ומברכת להפריש תרומה ואע"פ שמזכרת שם שמים דכיון שהיא יושבת מתכסה ערותה בין ירכותיה שדוחקת אותם זו בזו:
אבל לא האיש. שהגיד והביצים בולטים ואסור מן התורה להזכיר שם שמים ערום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר כדאיתא בפ' מי שמתו (ברכות דף כה:):