אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו. כל הדרך יכול ליתנו ביד עבדו או ביד שלוחו אבל כשבא ליתנו לכהן צריך ליתנו בידו ליד הכהן ומפ' טעמא בגמ' משום דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך:
הגוזלות שע"ג הסלים. שאצל הסלים:
היו עולות. איפשר הטעם משום ראיית פנים:
ארוממך ה' כי דליתני. משום דבכינופיא גדולה נעשה הילכך תיקנו שיהו באין אל עירו של מעמד כדי שיהו מתקבצין שם רבים ודמי לחנוכת הבית:
ומה שבידן. בכורים שהיו מביאין בידן:
עד שגומר כל הפרשה. ואחר גמר הפרשה מניף דהיינו מוליך ומביא מעלה ומוריד כדאיתא בפ' הקומץ רבה וכשגמר התנופה מניחן בקרן דרומית וכו' וקסבר ת"ק דוהניחו דכתיב הנחה ממש קאמר והנחה מעכבא בהו אי נמי איפשר דרבנן לא בעו תנופה כלל וכן משמע בפ' לולב וערבה דר' יהודה ור' אליעזר בן יעקב הוא דבעו לה:
מניח ידיו תחתיו. בשולי הכלי דאי לא הוי חציצה וכן פירשו בתוספות פ' לולב וערבה וכן פירש שם רש"י ז"ל:
ומניחו בצד המזבח. הא סתמא היא ולאו ר' יהודה בלחוד תני לה ומפרש בגמ' דמגישה בקרן דרומית מערבית:
ומשתחוה ויוצא. כדכתיב והשתחוית לפני ה' אלהיך:
נמנעו מלהביא. מפני הבושת שאין יודעין לקרות:
התקינו שיהו מקרין. בגמ' מפ' דאסמכוה אקרא:
בקלתות של כסף. סתם קלתות הן סלים וכן פי' רש"י ז"ל בפ' המדיר דאמר התם קלתה שפיר דמי וכתב הרב סל שיש בו מלמטה בית קבול להו כמו בראשו ובגמ' בעי מהו להביא תמחוי של כסף:
נצרים. של ערבה:
קלופה. ענפים קלופים לשון ונצר משרשיו יפרה: פלוגתא דבן ננס ור' עקיבא בגמ' מפ' לה: