אוסרין את הגורן. משנגמרה מלאכתו דקרוי גורן ההיא שעתא ותרומה שתרם ממנו קבעא ואסור באכילת עראי כדאיתא בפ' מי שהיה עובר במה אנן קיימין אם בכרי שנתמרח דברי הכל אסור ומעשר שני נמי אם הקדימו בכרי ודאי קבע ומעשר ראשון נמי אית ליה האי דינא אלא דמתני' תני מעשר שני דהוא בר ביקיה דבכורים ובגמ' מפרש היכי קבע מעשר שני בלא תרומה את הגורן והא תרומה קדמה לו:
ויש להן שיעור. תרומה. תרי ממאה ומעשר אחד מעשרה:
ונוהגין בכל הפירות. לדברי הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דמדאורייתא קתני לה ולשאר מפרשים מדרבנן קתני לה:
בפני הבית ושלא בפני הבית. כר' יוסי דפ' הערל דאמר ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן ולא בטלה קדושת הארץ:
ואריסין. שמקבל עליו לעבוד את הקרקע למחצה לשליש ולרביע:
ובחכורות. שמקבלה עליו בין עבדא בין לא עבדא:
ובגזלן. והוא דנתייאשו הבעלים כדאיתא בפ"ק דמכילתין:
מה שאין בבכורים. דאין אוסרין את הגורן דאפילו הפריש בכורים לא קבעי ואין להן שיעור כדתני סיפא עושה אדם כל שדהו בכורים ואין נוהגין אלא בז' המינין ואין נוהגין אלא בפני הבית דכתיב תביא בית ה' אלהיך ותנן נמי פ' בתרא דשקלים דאפילו הקדישן בזמן הזה לא קדשו ואין נוהגין באריסין וכו' כדתנן פ"ק דבעינן כל גידולין מאדמתך:
נקנין במחובר לקרקע. כדתנן לקמן יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה קושרה בגמי ואומר הרי אלו בכורים ומפרש ר"ש בתוספתא דאע"פ שקרא להן שם במחובר אין חייב עליהן עד לאחר תלישה והיינו לטעמיה דלקמן דאמר צריך לקרוא להם שם בתלוש ושמא היינו טעמא דר"ש דאזיל לטעמיה דתרומה קרינהו רחמנא וקריאת שם תרומה בתלוש ולרבנן בקריאת שם במחובר זר האוכלן חייב:
עושה אדם כל שדהו בכורים. בגמ' יליף לה מקרא:
וחייב באחריותן. כדתנן לעיל פ"ק עד שיביאם להר הבית דכתיב תביא:
וטעונין קרבן וכו' שיר וקרבן ותנופה. כולהו מפ' להו בפ' בתרא:
ולינה. בגמ' יליף לה ובגמ' יליף כולהו מקראי:
מה שאין כן בתרומה ובמעשר. דאי קרא שם במחובר בתרומה ובמעשר לא מהני דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר והאי קרא בתלוש מיירי ועל כרחין אתא למימר דאפילו בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחלה אתא תיפוק ליה משום דכתיב דגנך ומחובר לאו דגן הוא אלא ש"מ דפסול ואפילו בדיעבד במחובר וההיא דמעשר שהקדימו בשבלין דמהני בדיעבד בתלוש מיירי וקודם מירוח כן פי' רש"י פ' האומר דקידושין ואין אדם עושה כל שדהו תרומה דתנן פ"ק דחלה האומר כל גרני תרומה לא אמר כלום והתם יליף לה מקרא בגמ' ואין חייב באחריותן דהכהן עצמו מיטפל בהן ותניא נמי אין מביאין תרומה מגורן לעיר ומן המדבר לישוב ובמקום שחיה ובהמה אוכלין התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מפני חילול השם כדאיתא בתוספתא דתרומות פ"ז ובהא נמי תנא ושייר דטעונין קריאה הבעלים וראיית פנים בעזרה והשתחואה ואפילו שליח ואפוטרופוס מה שאין בתרומה ומעשר:
ומעשר אוסר את הגורן. והלא תרומה קדמה לו וממתני' משמע דמעשר גופיה קבע בלא תרומה:
בשתי דרכים. גרסינן דתרומה לשון נקבה ותלי דרך בלשון נקבה והכי איתא בפ"ק דקידושין:
ניטלת מן הטהור על הטמא. דגבי תרומת מעשר לא בעינן מוקף וילפינן לה מקראי בפ' אין תורמין מפ' לה והקשה ר"ת דבסוף כל הגט משמע דתרומת מעשר בעיא מוקף דפריך עלה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ותירץ ז"ל דמדרבנן בעיא מוקף:
ואוסרת את הגורן. לאחר מירוח אם הקדים הלוי ונטל בשבלים מעשר ראשון אע"פ דמעשר טבול הוא כדאיתא התם פ"ק דתרומות אין לוקין עליו עד שימרחנו הלוי ואיהו הוא דקא עביד הגורן ותרומת מעשר מפריש והכי מוקים לה בפ"ק דתרומות:
ויש לה שיעור. מעשר מן המעשר:
כתרומה. דתרוייהו תרי ממאה כדילפינן אחד אחוז מן החמשים ותרומת מעשר אחד מעשרה מחלק הלוי: