טעונין הבאת מקום. שצריך ליטפל בהבאתן לירושלים ולא להניחן בגבולין וירקבו כדכתיב קרא ומייתי לה בגמ' והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם דהיינו מעשר שני דבעי מחיצות ותרומת ידכם אלו הבכורים שנאמר בהן יד כדכתיב ולקח הכהן הטנא מידך כדאיתא בגמ':
וטעונין וידוי. בפ' בתרא דמס' מעשר שני תני זמנו דתנן עיו"ט הראשון של פסח ברביעית היה הביעור במנחה ביו"ט האחרון היו מתוודין ביערתי הקדש מן הבית וכו' כדאיתא התם ובגמ' יליף נמי בכורים דבעו וידוי ובהני תרתי מודי ר"ש ובגמ' פריך דתרומה נמי בעיא וידוי דתנן התם וגם נתתיו ללוי זה תרומה:
ואסורין לאונן. מ"ש בעשה דושמחת:
ובוידוי. כתיב לא אכלתי באוני ממנו ובגמ' יליף בכורים מיניה:
ור"ש מתיר. בכורים לאונן בגמ' מפ' טעמא דר"ש מה שאין כן בתרומה דדרשינן בפ' אלמנה לכה"ג זר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות:
וחייבין בביעור. בפסח של שנה רביעית ובשנה שביעית היה הביעור כדתנן בפ' בתרא דמ"ש ואע"ג דבכורים ניתנין בכל שנה ושנה אין צריך רק ליתנם לכהנים והכהן יכול לשמרם כל זמן שירצה עד שנת הביעור אבל בשעת הביעור בזמנו צריך לבערם מן העולם בכל מקום שהן ואפילו הכהן עצמו אם לא אכלן עדיין מה שאין כן בתרומה דלא בעיא ביעור ואילו בכורים ומ"ש בין הנוטלן בין הנותנן דהיינו בעלים חייבין בביעור ובוידוי כדאיתא בגמ':
ור"ש פוטר. את הבכורים מן הביעור דסבר דבנתינה לכהן סגי ואין הכהן צריך לבערן והכי תנן התם בהדיא כיצד היה הביעור נותן תרומה ותרומת מעשר לבעליו אבל מעשר שני ובכורים מתבערין בכל מקום שהן ור"ש אומר בכורים ניתנין לכהן כתרומה:
ואוסרין בכל שהן מלאכול וכו'. פי' זו הבי"ת בירושלים בשביל היא כלומר בשביל שנכנסו תוך מחיצות ירושלים כלומר כיון נכנסו מ"ש ובכורים תוך ירושלים ויצאו אוסרין תערובתן מלאכלן חוץ לחומה אלא בירושלים וירושלים סבת האיסור דלא מצי למיפרקיה למ"ש דקלטוהו מחיצות דאם לא היה נכנס היה נפדה:
כל שהן. מפ' בגמ' דלאו אפילו שאין בו שום פרוטה קאמר אלא בין סאה דעלייה בין שאר סאין כלומר דאפילו שהעלה סאה של בכורים שנפלה לתוך מאה של חולין שהמאה שרו לזרים ואותה דניתנת לכהן שנתערבה ואפילו באלף אותו התערובת טעון מחיצה ולא מבעיא תערובת הסאה אלא אפילו המאה דנאכלות לזרים שנתערבו ואפילו באלף אין נאכלות אלא תוך ירושלים מטעם דבר שיש לו מתירין דקיי"ל בפ"ק דביצה דאפילו באלפא לא בטיל והא דתני לעיל דמ"ש לא בעי אחד ומאה ובטל ברובא הא אוקימנא לעיל בשנטמא דלית ליה תקנתא באכילה ואין בו שוה פרוטה דלית ביה פדיון אי נמי שנכנס לירושלים ונפול מחיצות והכי איתא בגמ':
גידוליהן אסורין מלאכול בירושלים. אם זרע מ"ש ובכורים גידוליהן בעו חומה והאי בי"ת נמי בשביל קאמר בשביל שיש להם היתר אכילה בתוך ירושלים אסורין מלאכול חוץ לירושלים ואינן נאכלין אלא בירושלים ובגמ' פריך דהא תנן בפ' הזורע תרומה גידולי מ"ש ובכורים חולין ומשני לה:
אף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר. בגמ' מפ' מאי קאמר:
מה שאין כן בתרומה. דעולה בק"א דתערובתה וגידוליה לא בעו חומה דהא היא עצמה נאכלת בגבולין ובפ' הערל אמרינן דתנא ושייר אוכלן בטומאת עצמן דלוקה ואסור להבעיר מהן בטומאה מה שאין כן בתרומה: