וקורין. מקרא בכורום ובפרק בתרא מפרש כמה פסוקים קורין דהיינו מהגדתי היום עד שהוא גומר כל הפרשה ותני הכא קורין וגבי מ"ש כיצד מתודין משום דוידוי מעשר בכל לשון הוא אבל גבי בכורים בלשון הקדש דבפ' אלו נאמרין תנן מקרא בכורים בלשון הקדש ווידוי מעשר בכל לשון וסתם יליף לה מקראי:
ואלו שאינן. הכא מפרש למאי דסליק מיניה כי ההיא דבמה מדליקין ובמה טומנין וזימנין מפ' למאי דפתח ביה ומסיק בריש נדרים דזמנין דתנו הכי וליכא קפידא בכל בבי דמתני' בפירקין מפרש לה ואזיל:
והבריך לתוך של יחיד. שחפר בארץ והבריך ייחור אחר מן האילן וטמנו בעפר להוציא ראש היחור לרשות חבירו ומפרש בגמרא שלא מדעתו של חבירו או לר"ה:
וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו. שהאילן נטוע בתוך של חבירו או ברשות הרבים והבריכה יוצאה לתוך שלו ומפר' בגמ' שאינו מביא לא מזה ולא מזה שהזקנה חיה מן הילדה והילדה מן הזקנה:
הנוטע הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד אי דרך הרבים באמצע. שהיו לו שתי גנות משני צדי רה"ר והברוך מזה לזה רבנן סברי דגם מר"ה קא ינקו ואין כל הגידולין מאדמתך:
ודרך הרבים. מפ' בפ' המוכר פירות י"ו אמה ודרך היחיד ד' אמות:
ר' יהודה אומר מביא. מפ' בגמרא דמביא ואינו קורא קאמר וטעמא מפ' בגמרא בכורי אדמתך קרא יתירא הוא דהו"ל לראשית בכוריך: