ועל מ"ש רבינו ואח"כ
מביא כלי חרס שלא נעש' בו מלאכ' מעולם. תמה מרן בכ"מ דכיון דפסק כר"י הי"ל לפסוק בפ"ה מה' ביאת מקדש דמי כיור אינן כשרים אלא מן המעיין ותמה על תמיהתו הרמ"ל דלרבא דאמר התם דטעמא דר"י היינו מדכתיב בכלי חרס כלי שאמרתי לך כבר אין הכרע לפסוק בההיא דמי כיור כר"י דאמר מי מעיין הם יע"ש ולדעתי דעת הדיוט אין תמיהתו תמיהא כל כך ע"ד מרן דשפיר דייק מרן דהי"ל לפסוק בההיא דמי כיור כר"י דמאחר דחזינן בסוג' דלפום מאי דסלקא דעתייהו למימר דטעמא דר"י משום דגמר כלי כלי ממצורע ועכ"ל דמשמע ליה לפום האי ס"ד דהלכה כר"י בההיא דמי כיור אף כי הדר אמר רבא דטעמא דר"י מדכתיב בכלי חרס מנ"ל למימר דהדר תלמו' ממאי דהוה סבר דהלכתא כר"י דילמא רבא נמי הכי ס"ל כדהוה ס"ד למימר דהלכה כר"י וכל שכן דתלמודא לא קאמר אלא כו' דמשמע דלא הדר ממאי דקאמר עד השתא כנ"ל להליץ בעד מרן מלכא ועיין בספר קרבן חגיגה סימן פ"א כי שם האריך יותר ליישב תמיהת מרן ולפי מ"ש אכתי לא מייתבא שפיר תמיהת מרן ודוק:
ואולם לדידי ק"ל בעיקר דברי מרן שכתב דמשמע ליה לרבינו דהא דאמר רבא ל"ש אלא שלא נתאכמו פניו לר' ישמעאל קאמר שאעפ"י שהוא חדש אם נתאכמו פניו פסו' ולא כדפרש"י דלרבנן קאי כו' עכ"ל ומי הכריחו למרן לומר כן דלפ"ז לא דייק שפיר לישנא דרבא דאמר ל"ש כו' כמבואר ויותר הי"ל לפרש דרבינו משמע ליה כפרש"י דלרבנן קאי וה"ק אף רבנן דמכשירו בכלי חרס שאינו חדש ממש ואפי' נעשה בו מלאכה מיהו אם נתאכמו פניו שנתבלה ונשתנה מראיתו לא מכשירו משום דדומיא דמים בעינן לכ"ע אף לרבנן וכ"ש לר' ישמעאל דבעי חדש ממש והשתא רבינו פסק לדרבא אף לדידן דקי"ל כר"י משום דעיקר מימר' הלזו לכ"ע אתמר ואפשר להעמיס פי' זה בדעת מרן אף כי לשונו אינו מורה כן ודוק ועיין בסמוך:
עוד כתב רבינו ואם
החזירו לכבשן עד שנתחדש כשר. וכתב מרן שם בעיא דלא אפשיטא ואיני יודע למה פסק רבינו בה לקולא יע"ש וכתב הרמ"ל דרבינו משמ' ליה כסברת התוס' שכתבו שם דנתאכמו אין פיסולו כי אם מדרבנן והכריחו זה כמו שיע"ש עכ"ל וראיתי למו"ה בס' קול יעקב ברמזיו דנ"ז ע"ד שכתב ע"ד הרמ"ל הללו וכן על מש"ל מזה ע"ד מרן שיש לתרץ דברי מרן במאי דאיכא למידק עוד דמנ"ל לרבינו לפרש דמ"ש רבא ל"ש כו' לר"י קאי ולא לרבנן ועכ"ל דאיהו ק"ל מה שהקשו התוספות דמאחר דמי כיור כשרין כמי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן פסולים מאי קאמר מה מים שלא נשתנו מראיהן וכו' ואיהו לא ניחא ליה בתירוץ התוספות ז"ל משום דוחקא ועל כן פי' דרבא לר"י ז"ל קאי ולדידיה מי כיור מי מעיין הם וילפינן שפיר מה מים כו' ואם כן שפיר ק"ל למרן ז"ל דכיון דרבינו פסק הכא כר"י דנתאכמו פסול וע"כ טעמא הוא משום דס"ל מי מעיין הן והא בהא תליא מעתה איך פסק דמי מעיין כשרים לקידוש ובכן תמה עליו ג"כ אמאי פסק לבעיא דרבא לקולא כיון דהוי ספקא דאורייתא ואין מקום לתרץ בזה ע"פ דברי התוס' לפי האמור דהך בעיא קאי לר"י כמובן את"ד ז"ל יע"ש ולפי מ"ש לעיל דרבינו מפרש כפי' רש"י דההיא דרבא לרבנן דר"י נמי אתמר גלגל חוזר ומתיישב שפיר תמיהו' מרן ז"ל שתים הנה ע"פ דברי הרמ"ל ז"ל ודוק:
ודע שמ"ש התוספו' דמי מקוה ומי כיור שנשתנו מראיהן כשרין ה"ד כשנשתנו מחמת עצמן או מחמת צבע אבל אם נשתנו מחמת משקה אחר כגון דם או יין וחלב הרי הן פסולין וכמו ששנינו בפ"ז מה' מקואות ופסקו הרמב"ם בפ"ז מה' מקואות ה"א וה"ז יע"ש ועיקר קושייתם היתה דכיון דכשנשתנו מראיהן מחמת צבע כשרין היכי יליף מינה לכלי שנתאכמו פניו דפסולין כיון שהשינוי בא מחמת עצמו וכל כה"ג במים כשרים ותירצו דאסמכתא בעלמא היא והכי דריש מה מים סתמן לא נשתנו מראיהן אף כלי כשלא נשתנה מראיתו:
וראיתי לרבינו בפ"ה מה' ביאת מקדש די"ב שכת' וז"ל כל המימות כשרין לקידוש בין מים חיים בין מי מקוה ובלבד שלא ישתנו מראיהן אלא יהיו כלים הכשרים לטבילה כו' ומרן לא הורה לנו מקום דין זה איו ולפי הנר' הם דברי עצמו דמשמע ליה לרבינו ז"ל כסברת התוס' דשמעתין דכיון דמי כיור הם כשרים ממי מקוה דין מי מקוה יש להם ואם נשתנו מראיהן מחמת עצמן או מחמת צבע כשרים אבל מחמת משקה אחר פסולין דומיא דמי מקוה וה"נ אמרינן בפ"ב דזבחים דכ"ה כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור וכמ"ש שם רבי' יע"ש ואת זה ראיתי למרן הב"י בא"ח ר"סי ק"ס עמ"ש הטור צריך שיהיו במים הנטילה מראה מים שאם נשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר אחר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים כדתנן נפל לתוכן קומוס וקנקנתום ושינו מראיהן פסולים כו' כתב וז"ל וכתב הרא"ה בברכות פ' אלו דברים דטעמא דבנטילת ידים בעינן מים שלא נשתנו צורתן דומיא דקידוש ידים ורגלים מן הכיור והת' מסתברא משום מים יתירא דכתיב ונתת שמה מים לרחצה ורחצו אהרן ובניו כו' וכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו ומהכא דייקינן דמים בהויתן בעינן שלא נשתנו עכ"ל:
מבואר יוצא מתוך דברי הרא"ה הללו דס"ל דמי כיור שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן או מחמת דבר שנפל פסולים דומיא דנט"י וזה הפך דברי התוס' הללו דשמעתין והפך דברי רבינו בפ"ה מה' ביאת מקדש שכתבנו ומהתימא על מרן שלא התעורר בזה ומ"מ סוגיין דשמעתין מוכח שפיר כדברי הרא"ה דמדמי שינוי כלי לשינוי המים דמשמע דמי כיור שנשת' מראי' אף מחמת עצמן פסולים ומתיישב שפיר קושית התוס' לדעתו ז"ל דמי כיור ודאי פסולי' בשינוי מראה אף מחמ' עצמן מיתורא דקר' במים תרי זימני לא כן במי מקוה כמובן ולדע' רבי' והתו' דמשמע להו דמי כיור אינן נפסלי' בשינוי מראה אלא כשנפל לתוכן משק' אחר אבל מי צבע וכיוצא אינן פוס' אין טעמו של הרא"ה שנתן במים של נטילה שייך לשיטת' ז"ל דמים של נטיל' פסולים אפי' כשנפל לתוכן קומוס וקנקנתום דכל כה"ג גבי מי כיור כשרים דמי צבע כשרי' למי מקוה ולמי כיור ועיין להראב"ד בס' תמים דעים סי' ס"ו שנ"ט למה שפסלו שינוי מראה במים של נטילה יע"ש:
ובעיקר דברי הרא"ה ז"ל הללו ק"ל טובא דכיון דשינוי מראה במים של נטילה מדין קידוש מי כיור ילפי לה א"כ אם אדם הטביל ידיו בתוך הכלי נמי לא יצא ידי חובת נט"י דומיא דקדוש ידים ורגלים דדרשינן ממנו ולא מתוכו ואילו הרא"ה בשיטת הרב ה"ג קאי דס"ל דגבי נט"י אם הטביל ידיו בתוך הכלי יצא י"ח נטילה כמ"ש בהדיא בספר החינוך בפרשת כי תשא בפסוק ורחצו אהרן ובניו וז"ל ואין אנו מצריכין בנט"י בחולין ליטול מן הכלי ולא בתוכו אעפ"י שאנו מצריכין כלי לנטילת חולין ויסוד הדבר הוא מפני שמצאנו כלי לנטילה בקדש מ"מ בקדושה הוא דמיעט רחמנא ממנו ולא בתוכו אבל בחולין אין לנו מיעוט ואעפ"י שנטילת החולין משום סרך הקדשים הוא וכמ"ש ז"ל משום סרך תרומה מ"מ אין לנו להשוותם לגמרי בכל דיניהם ודיי לנו לחייב בנטילה ובכלי משום סרך ולהניח מיעוטו דממנו שנאמר בו במקומו ואפילו בתרומה עצמו נט"י בו מדרבנן הוא כו' כ"כ בספר המצות להרמב"ן ז"ל עכ"ל הרי שכתב דדבר זה דממנו ולא מתוכו לא ילפינן מדין קידוש במה שהצריכו כלי ונטי' וכ"כ התוס' והרא"ש הביא דבריהם מרן ב"י לעיל בסימן קנ"ט ע"ד הרב ה"ג יע"ש:
וא"כ קשה דמ"ש דבשינוי מראה המים דגבי כיור לא מפסיל אלא מיתורא דבמים במים ילפו לה גבי נט"י מדין קדוש ידים ורגלים ממי כיור וגבי ממנו ולא מתוכו לא ילפו לה מהתם ואם הדבר הזה דממנו ולא בתוכו שכתב הרב דגבי נט"י אין קפידא בדבר היה מפורש בש"ס לא היה מקו' לשאלתינו שהם אמרו והם אמרו וכשם שהצריכו כלי ונט"י הצריכו ג"כ שלא ישתנו מראה המים דומיא דמי כיור ולא הצריכו שיהיו ממנו ולא בתוכו דבקצת דברים השוו תקנת נט"י לקדושי מי כיור ולא בכולן וכך היתה עיקר תקנתם אבל מאחר שאין הדבר מפורש בגמ' ואדרבא משמע הפך זה וכמ"ש מרן ב"י בסימן קנ"ט יע"ש א"כ כיון שמצינו גבי קדוש ידים ורגלים דלא מכשר אלא ממנו ולא בתוכו למה לא נאמר כן גבי נט"י דיליף מהתם לענין שינוי מראה ושאר דברים ומ"ש התוס' והרא"ש דטעמו של הרב ה"ג מדאבעיא ליה לרבא הכי גבי קדוש ידים מהו לקדש בכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו משמע דבקדוש הוא דקא מבעיא ליה הכי משום דכתיב ממנו אבל בנט"י אפי' בתוכו מותר עכ"ל דמשמע דעיקר טעמו של הרב ה"ג הוא מדאבעיא ליה הכי גבי קדוש ולא גבי נט"י אין זה הכרח לפי דברי הרב החינוך דכיון דמהתם ילפינן לנט"י להכי ספוקי מספקא ליה התם ומינה נפקא לדין נט"י באופן שלא מצאתי מקום לפי דברי הרא"ה מה בין שינוי מראה דנפ"ל מיתורא דבמים לנטי' בתוך הכלי דנפ"ל ממנו ולא בתוכו וכעת צ"י:
שוב ראיתי להרא"ה גופיה בספר בד"ה דק"ס ע"א מפשט פשיטא ליה טובא דגבי נט"י נמי לא מהני נטי' בתוך הכלי דבעינן ממנו ולא מתוכו דומיא דקדו' ידים ורגלים מן הכיור והרשב"א בספר משמרת הבית תמה עליו בזה מדברי הרב ה"ג שכתב דגבי נט"י לא בעינן ממנו ולא בתוכו ואפי' שכשך ידיו בתוך הכלי מהני ליה נטילה יעש"ב באופן שדברי הרא"ה סתרי אהדדי ותבריה לגזיזיה ממ"ש בספר החינוך למ"ש בבדק הבית והדבר צ"ע:
Loading...
3:9
1
Loading...