שורש דין השקאת סוטה בגיורת
הגיורת
והמשוחררת וכו'. משנה פ"ה דעדויות עקביא ב"מ אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכ"א משקין וטעמא דעקביא פי' רש"י פ"ג דברכות די"ט וז"ל דבנ"י אמור בפ' פרט לאשת גר ועבד משוחרר עכ"ל וכתב הרמ"ל ז"ל וז"ל והנר' דרש"י ז"ל ס"ל דעקביא היה ממעט מבני ישראל הגיורת ואשת הגר דהוא בעי דשניהם יהיו ישראלים ורבנן כי היכי דס"ל דואמרת רבוייא הוא לאשת הגר ה"ה נמי דרבינן מיניה לגר ולא ידעתי למה לא הוזכר מחלוקו' כי אם בגיורת ולא בגר עכ"ל ולדבריו ז"ל מ"ש רש"י פרט לאשת הגר ואשת עבד משוחרר לאו דוקא וכונתו לומר דכי היכי דממעטינן אשת גר ועבד משוחרר ה"נ ממעטינן גיורת ומשוחררת לדע' עקביא ב"מ ולרבנן מרבינן לארבעתן מרבוייא דואמרת, ולבבי לא כן יחשוב בכונת דברי רש"י דהעיקר חסר מלשונו אם זו היתה כונתו ז"ל וכל כי האי הי"ל לסיים ולומר וה"ה גבי גיורת ומשוחררת דאשת גר ואשת עבד משוחרר מאן דכר שמיהו בהך מתני' והיל"ל דבסוטה מרבינן להו מקרא דואמרת והיינו לדעת רבנן:
כי ע"כ נלע"ד דרש"י משמע ליה דגיורת ומשוחרר' דקתני מתני' היא היא אשת גר ואשת עבד משוחרר וקרי להו התנא גיורת ומשוחררת מפני שנשואות לגר ועבד משוחרר וכבר בירושלמי שהביא הרב מ"ל ז"ל צדדו לפרש כן ואמרו במה אנן קיימין אם בגר שנשא בת ישראל כו' ולכך סתם וכתב רש"י דבני ישראל האמור בפ' פרט לאשת גר ואשת עבד משוחרר דמשמע ליה דהיינו פלוגתייהו דעקביא וחכמים ואותה ברייתא שהביאו בפ"ד דסוטה דכ"ו דקתני אשת גר ואשת עבד משוחרר שותות אתיא כחכמים דפליגי אעקביא והשתא ניחא דממעטינן להו לעקביא מקרא דבני ישראל דהכתוב מדבר על האישים ואי גיורת ומשוחררת הם אשת גר ועבד משוחרר אמעיטו שפיר מבני ישראל שהרי גר ועבד משוחרר אשר לא מבני ישראל המה אבל אי גיורת ומשוחררת הם כפשטן אבל בעליהן ישראל לא ממעטו מקרא דבני ישראל דבעלמא דרשינן בני ישראל ולא בנות ישראל גבי קרא דועשו להם ציצית וכן גבי קרא דבני אהרן וכו' יע"ש וע"פ האמור ניחא דאף עקביא ב"מ מודה בגיורת ממש והיא נשואה לישראל דשותה דלית לן מיעוטא:
ומ"מ בין אם נאמר שזו היתה כונת רש"י ז"ל או שנאמר שכונתו למ"ש הר"ב מ"ל לא ידעתי מאי האי דמקשינן בפ"ד דסוטה דכ"ו עלה דהך ברייתא דקתני אשת הגר ועבד משוחרר שותות פשיטא ומשנינא מהו דתימא בני ישראל כתיב קמ"ל יע"ש והשתא לפי דברי רש"י ז"ל ע"כ דאותה ברייתא אזלא כרבנן דעקביא אבל עקביא פליג עלה וא"כ מאי בעי פשיטא כיון דדבר זה במחלוקת הוא שנוי ואי משום דאכתי לא ידע טעמא דעקביא תיקשי ליה אעיקר דברי עקביא ב"מ מפני מה אינה שותות ולא הו"ל למפרך פשיט' ואפשר ליישב בדוחק דלפום ס"ד דפריך פשיטא משמע ליה דעקביא וחכמים פליגי דוקא בגיורת ומשוחררת הנשואות לישראל וטעמא דעקביא משו' דכתיב לאלה ולשבועה בתוך עמך פרט לאלה שאינן בתוך עמם וכדמשמ' ליה לפום קושטא להרע"ב ז"ל אלא דלמאי דהדר תלמודא ואמר מהו דתימא בני ישראל כתיב משמע ליה לרש"י דהשתא הדרינן מימר דהיינו פלוגתייהו דעקביא וחכמים:
עוד שם
אשת
סריס חמה או סריס אדם כו'. כתב מרן כ"מ וז"ל ומ"ש ואשת סריס חמה שם במשנה אשת סריס שותה ופי' רש"י בגמרא דבסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם דאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה וכתבו התוס' ולא ידעי' מנלן דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה עכ"ל ואני אומר דלא איירי רש"י בהכי דלא מקרי סריס אדם אלא בששלטה יד אדם באברי ההולדה וכקרא דמייתי פצוע דכא וכרות שפכה ורבינו שכתב או סריס אדם צ"ל דמיירי בששתה כוס של עיקרין שמותרת לו וקרי ליה סריס אדם לפי שע"י אדם בא לו עכ"ל ועיין להרב זרע אברהם חא"ה סימן י"א דל"ז ע"ב דמפשט פשיטא ליה טובא להרב ז"ל שם דסריס שנעשה ע"י כוס עיקרין הרי הוא בכלל פצוע דכא וכרות שפכה ולא זכר ש'ר דברי התוס' ומרן ז"ל הללו דאזלי בתר איפכא וכבר עמד על דבריו חתנו המגיה שם יע"ש ולדידי חזי לי דרש"י בשיטתיה קאי וכמו שיחסו התוס' בדעתו ז"ל ושלא כדברי מרן כ"מ שכתב דאף לדעת רש"י אזיל ומודה לדבריהם שהרי רש"י בפרק כיצד ד"ך ע"ב ובפרק הערל דע"ט ע"ב עלה דקתני בברייתא שהביאו התוס' בסוטה פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן חולצין כו' ואם בעלו קנו ואסו' לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא כתב רש"י וז"ל ואסור לקיימן לאו אזקן קאי עכ"ל מבוארין דבריו דדוקא זקן אינו אסור לקיימן אבל סריס אדם המוזכר בברייתא קאי בלא יבא וע"כ דסריס אדם המוזכר בהך ברייתא היינו ששתה כוס של עיקרין דאי בששלט יד אדם באברי ההולדה הא קתני בהדיא פצוע דכא וכרות שפכה ומדהדר קתני סריס אדם ע"כ דבשתה כוס עיקרין קאמר והכי משמע להו להתוס' שם בפ"ד דסוטה יע"ש ומהתימא על מרן כ"מ שרצה לייחס שיטת התוס' בדעת רש"י ואין ספק שדברי רש"י הללו הביאן להתוס' ז"ל לומר דרש"י בשיטה זו קאי ועיין עוד במ"ש רש"י שם בפרק כיצד ד"ה סריס שכתב וז"ל שנסתרס ע"י אדם ולא ע"י חולי ע"ש ועיין בספר תומת ישרים סימן נ"ב וקכ"ה שכתב בשם מהר"י אבאייוב ז"ל דמי שנעשה כרות שפכה ע"י חולי אין כופין אותו לגרש אבל מנדין אותו שיפרוש ממנה, או נגזור על עצמינו שלא נישא וניתן עמו אבל בסימן נ"ח ונ"ג כתב משמיה דנפשיה דלא עבדינן ליה לא זה ולא אותו לא נידוי ולא הפרשה וכ"כ בסימן רי"ב בשם מהר"י דונדון עיין למרן החבי"ב באה"ע סימן קנ"ד הג"הט אות ס"ד וצריך אני להתיישב בזה וכעת אין הספרים הללו בידי לחזות בנועם דבריהם:
ולדידי ק"ל בשיטת התוס' דמשמע להו דע"י כוס עיקרין לא הוי בכלל פצוע דכא מההיא דפריך תלמודא דע"ט ע"ב עלה דקתני מתני' אמר ר"ע סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו כו' מכדי שמעינן ליה לר"ע דאמר דחייבי לאוין כחייבי כריתות וחייבי כריתו' לאו בני חליצ' נינהו ואמר רבי אמי הב"ע בשנשא אחיו גיורת ור"ע סבר כר"י דאמר קהל גרים לא מקרי קהל יע"ש והשתא לדברי התוס' אמאי לא משני דסריס אדם דקאמר ר"ע היינו בששתה כוס עיקרין והוי דומיא דסריס חמה אלא שזה בידי שמים וזה בידי אדם ודוחק לומר דסריס אדם סתם משמע דשלט יד אדם באברי ההולדה וכן ראיתי שכתב הרב תוי"ט שם בפ"ד דסוטה יע"ש דהא באותה ברייתא דקתני פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן ע"כ דסריס אדם ע"י כוס עיקרין קאמר, ואולי שניא היא דהא קתני בהדיא כרות שפכה אבל סריס אדם סתם שנסתרס באברי ההולדה משמע ולהכי מהדר תלמו' אשינויי אחריני ועוד נ"ל ליישב דעת התוס' דמש"ה לא משני דסריס אדם דקאמר ר"ע מיירי בששתה כוס של עיקרין דמש' ליה לתלמודא דכל שלא שלט יד אדם באברי ההולד' יש לו רפואה ע"י סמים אחרים כדאית ליה רפואה לסריס חמה וא"כ היכי קתני ר"א סריס אדם אינו חולץ משום שאין לו רפואה אלא ודאי דבסריס שנסתרס ע"י אדם באברי ההולדה מיירי ר"ע ועלה קאמר ר"א דאינו חולץ משום שאין לו רפואה כן נראה לע"ד:
וכתב הרמ"ל וז"ל ודע שראיתי לרש"י ז"ל בר"פ ארוסה שכתב וז"ל אשת סריס שותה כגון שנסתרס לאחר שנשאה וקדמה שכיבת בעל לבועל ובגמרא עלה דמתני' אמרינן פשיטא מהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבת הוא אלא שאינו בר זריעה ע"כ ודבריו הללו סותרין מ"ש במתני' דמהתם משמע דסריס לאו בר שכיבה הוא דלהכי מוקי לה בשנסתרס אחר שנשאה והרב ח"ה כתב דדברי רש"י במתני' אינו אלא גיליון ובפירו' ישנים אינו כפי' רש"י דמתני' והרב ניחא ליה דברי רש"י שכתב במתני' וקשיא ליה טובא דבריו שבסוגיית הגמרא דמ"ש במתני' הוא כפי הקושיא דפריך פשיטא דס"ל דהתלמוד שהקשה פשיטא הוא משום דס"ל דמתני' איירי בשנסתרס אח"כ דאי לא לא קדמה שכיבת בעל לבועל ומש"ה הקשו פשיטא ותרצו דאינו כן אלא מתני' איירי בסריס קודם שנשאה דאפ"ה משקה אותה משום דבר שכיבת הוא אף שאינו בר זריעה ואשמועינן מתני' דלא תימא לא קדמה שכיבת בעל לבועל קמ"ל דקדמה וידוע הוא שדרכו של רש"י ז"ל לפרש המשנה כפי הס"ד אלא שמ"ש רש"י קמ"ל דלמקדם שכיבת בעל לבועל כו' עמדו לפניו ככותל דמאי קאמר דלמקדם הוא דאתא דזה כבר ידענו אותו אלא דס"ד דכל שנסתרס קודם שנשאה לא מקרי קדימה דהול"ל קמ"ל דבר שכיבה הוא וקרי כאן שקדמה שכיבת בעל לבועל אעפ"י שהיה סריס קודם שנשאה ואם הס"ד דמהו דתימא הוא דבעינן שיהיה בר שכיבה בשעת שתיה א"כ לא הוה ליה למימר אלא קמ"ל דלא בעינן שיהיה בר הכי אלא דהקפידה אינו אלא שיקדום שכיבת בעל ומ"ש דסריס בר שכיבה אינו ענין לזה ועוד דאי סריס בר שכיבה הוא א"כ אף דנימא דבעינן שיהיה בר שכיבה בשעת שתיה נמי לא ממעיט אסריס את"ד הרב:
ולדידי הס"ד דמהו דתימא הוא דקרא דמבלעדי אישך לא אתא לשיקדום שכיבת בעל לבועל אלא להשוות השכיבות שיהיה שכיבת הבעל כשכיב' הבועל ואמטול הכי כשהבעל סריס והבועל אינו סריס לא היתה שותה כיון שאין שכיבת שניהם שוה וקרא מבלעדי אישך כתיב שיהיה הבעל בר הכי כבועל וקאמר קמ"ל דמבלעדי אישך לא אתא אלא לשיקדום שכיבת בעל לבועל אבל לא בעי' שיהיה שכיבת בעל כשכיבת בועל דסריס בר שכיבה הוא אלא שאינו בר זריעה והרי היא כקדמה בשכיבתו כן נלע"ד ודברי רש"י שבפי' המשנה הם לפי הס"ד דפריך פשיטא ועל הדרך שכתב הרמ"ל אלא דזה שכתב הרב דכבר ידוע שדרכו של רש"י לפרש המשנה לפי הס"ד לא היה צורך לזה שהרי בפי' אתמר בדברי רש"י דמתני' דקאי לפי הס"ד מדסיים וכתב ובגמ' פריך פשיטא הרי בהדיא דקאי לפי הס"ד:
Loading...
2:6
1
Loading...