קטנה
שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרה על בעלה כו'. וכתב הראב"ד ז"ל והרי אמרו פיתוי קטנה אונס הוא ועוד התראה לקטנה אינה התראה שאין לה דעת ואין לחלק בין קטן לקטנה לענין פיתוי לומר קטנה בת מיאון אין לה רצון ויתן את הצער כמו אנוסה אלא כולן שוות להתפתות בקלות הדעת עכ"ל כונת דבריו במ"ש ועוד התראה לקטנה אינה התראה וכו' כלומר וכיון דאינה התראה א"כ קינוי זה שקנא לה בעלה אינו קינוי וכיון דליכא קינוי בהדי סתירה אין מקום לאוסרה על בעלה ומ"ש עוד ואין לחלק בין קטן לקטנה לענין פיתוי כו' כונתו לומר דלדעת רבינו צריכין אנו לחלק בהכי ואין זו סברא כיון דשתיהן שוות להתפתות והו"ל אנוסות לא כן לענין לאוסרן על בעליהן יש טעם קצת לדברי רבינו לחלק ביניהם כיון דקטנה שקדשה אביה עבדא איסו' דאורייתא והבועל נהרג עליה לא כן לענין פיתוי ואונס אין סבר' לחל' ביניהן וה"ה בפ"ג מה' איסורי ביאה עמד מתמיה על השגת הראב"ד והביא סוגיא שבפ"ד אחין דל"ג ע"ב דאמרן פיתוי קטנה אונס הוא וכתב לישב דאותה סוגיא לאו בדוקא הוא אתמר אלא בדרך דחיה והפ"ח בס' מים חיים עמד מתמיה עליו שנעלם ממנו הסוגיא דפ' הבע"י דס"א ע"ב דאיתא התם בפשיטו' דפיתוי קטנה אונס הוא יע"ש:
ועיין להרמ"ל בפי"א מה' אישות הל' ח' ד"ה הן אמת שגם הוא ז"ל תמה על ה"ה בזה וז"ל ולא ידעתי מה יענה הרב בההיא דאמרינן בפרק הבע"י דס"א תניא ר"א אומר לא ישא אדם את הקטנה ואמר רבא דטעמיה דר"א הוא דחיישינן שמא תתפתה עליו והק' כו' הרי דלר"א ס"ל דפיתוי דקטנה אונס הוא ולא מצינו בזה שנחלקו כו' אבל במאי דס"ל לר"א דפיתוי קטנה אונס הוא לא מצינו מי שיחלוק עליו ולפי קע"ד אין מכאן תשו' לדברי ה"ה ואדרבא יש להביא קצת ראיה ממנה לדברי רבינו אשר ביקש ה"ה ולא מצא ראיה לדבריו דחזינן לסתמא דתלמודא דמייתי להך דרבא דמוקי להך דר"א בכהן הדיוט ומשום דחיישי' שמא תתפתה דפריך עלה א"ה ישראל נמי עד דהדר ומתרץ פיתוי קטנ' אונס ואונס בישראל משרא שרי ובתר הכי מייתי תלמוד' ההיא דר"פ דאמ' דהך דר"א מיירי בכ"ג וס"ל כהאי תנא דתניא בתול' יכול קטנה ת"ל אשה אי אשה יכול בוגרת ת"ל בתולה הא כיצד יצתה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באתה ור"נ ב"י נמי מוקי לה בכ"ג והאי תנא הוא דתניא בתולה אין בתול' אלא נערה יע"ש והשתא מדחזינן לסתמא דתלמודא דפריך א"ה ישר' נמי משמע ליה לרבינו דהכי קי"ל וכי משני רבא פיתוי קטנה אונס ואונס בישראל משרא שרי לדעת ר"א הוא דמשני הכי דאפשר דר"א הכי ס"ל ומה"ט הוא דהדרי אמוראי לאוקמי ההיא דר"א באנפא אחרינא ולאוקמא בכ"ג משום דדחיקא להו מימר דר"א ס"ל דפיתוי קטנה אונס הוא אפי' בשקדש' ואמטו להכי ניחא להו שפיר לדחוקי ולפרושי לה בכ"ג אע"ג דקתני סתם כהן כי היכי דלא נשוי מחלוקת בדבר הזה ואולי שמפני שכבר כתב ה"ה דההיא סוגיא דפ"ד אחין בדל"ג בדרך דחיה אתמר לא הוצרך להביא סוגיא זו ולומר דרבא לפרושי הך ברייתא דלא ידעינן טעמא מאי דלא ישא את הקטנ' ההוא אמר דר"א ס"ל דפיתוי קטנ' אונס הוא אפילו בקטנ' שקדש' אביה אבל בתר דחדית לן ר"פ ורנב"י הנהו אוקמתי לסברתין דפיתוי קטנ' כזאת לאו אונס הוא פשטא דסוגיא לדידיה הכי רהטא טפי ויש קצת ראיה לדעת רבינו כנלע"ד:
ומרן כ"מ ז"ל כתב דיש ראיה לדברי רבינו ממ"ש בנידה דנ"ב והיא לא נתפס' אסור' וכו' ואיזו זו שקידושיה קדושי טעות מוכח בהדיא דדוקא קדושי טעות כגון קדושי קטנ' דאין מעשיה כלום שהיא בת מיאון וכדפי' רש"י שם והכריחו התוס' דבקדושי קטנות נמי מיירי הא בקדושי קטנות שאינן קדושי טעות כגון שקדש' אביה אסו' וזהו שחילק רבינו בין בת מיאון לאינ' בת מיאון עכ"ל, וראיה זו איני מכיר דהתם כשזינת' כשהיא גדולה מיירי וקאמ' רבי ישמעאל כיון שעיקר הקדושין לא היו אלא בעודה קטנה מותרת ולא אמרינן דעל דעת קדושין אחרים בא עליה בעלה משגדלה ואמטול הכי נקט דוקא קדושי טעות דהיינו שלא היה בה קדושין דאורייתא דאי בקדושין דאוריי' כגון שקדשה אביה נהי דכשזינתה בעודה קטנה מותרת משום דפיתוי קטנ' אונס הוא וכמ"ש הראב"ד ז"ל, מיהו כשזינתה כשהיא גדולה אסור' שהרי היא א"א גמורה ואין לפוטרה לא משום אונס שהרי כשהיא גדולה זינתה ולא משום קדושי טעות שהרי קדשה אביה באופן שאין מכאן ראיה לדברי רבינו לע"ד ולדידי דברי מרן צ"ע ועיין בס' בני משה בלקוטיו ד"א ע"ד שיטה מ"א ודבריו הס כי לא להזכיר יע"ש:
Loading...
2:4
1
Loading...