Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Vows 8:6

שורש נדר שהותר מקצתו הות"כ כל שנדר הותר מקצתו הותר כולו. הנה בירושלמי פרק אין עומדין הקשו היכן הותר נדרו של טל של אליהו ואמרו אמר רב תנחומא סברי לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו יע"ש והרב פרשת דרכים דמ"ז ע"א ד"ה אך הקשה דלא שייך כלל בשבועתו של אליהו דין זה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דלא נאמר דין זה אלא בביטול הנדר ע"י פתח או ע"י חרטה אליבא דמ"ד שנעקר הנדר מעיקרו ואמרינן נדר שהו"מ הותר כולו אבל הכא גבי אליהו לא נעקר הנדר אלא נתקיי' תנאו שנשבע שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו וכשנתן רשות על המטר לא עקר שבועתו כי אם קיים תנאו ואם כן נתבטלה שבועה דטל דאטו מי שנשבע שלא יאכל בשר ולא ישתה יין כי אם ברשות פ' ונתן לו רשות על א' מהן היתכן שנאמר שהותר בשניהם מטעם נדר שהות"מ זה לא יתכן עכ"ל יע"ש.
ולע"ד ל"ק כלל שהרי כתב הטור בי"ד סימן רל"א שאין הנדר ניתר אלא על פי חכם מומחה או ג' הדיוטות שאפילו אם פירש והתנה בשעת הנדר אימתי שירצה יבטלנו מעיקרו או שתלה באחר שיבטלנו אימתי שירצה אינו כלום דמיד כשחל הנדר אין לו התרה אלא ע"י חכם ואפילו שיתלנו בדעת אחר כו' יע"ש ומיהו אם נדר לזמן אין לו התרה אלא כשיגיע הזמן בטל ממילא עכ"ל והנה שבועתו של אליהו שנשבע שלא יהיה טל ומטר כי אם כשירצה הוא דמי ממש לנשבע והתנה בשעת שבועתו שאימתי שירצה שיבטלנו דמיד חל שבועתו לעכב הטל והמטר ושוב אין בידו ליתן רשות שיתן טל ומטר שהרי חלה שבועתו ואין כח בידו לבטל השבועה אם לא על ידי התרה דפתח וחרטה ולא דמי לנשבע שלא יאכל בשר ויין כי אם ברשות פלוני ונתן לו רשות על הבשר ולא על היין דהתם השבועה תלויה ועומדת עד שידע אותו פלוני וכל שלא ידע אותו פלוני משבועתו לא חלה שבועתו שאם ידע והרשה אותו שיאכל בשר מיד יכול לאכו' מיד אעפ"י שהוא חייב שלא לאכול מיד עד שידע מה בפיו של אותו פ' היינו ודאי מספק הוא שנתחייב בכך שמא כשישמע אותו פ' לא ירשה אותו לאכו' ונתחייב מיד בשבועתו ולכן כששמע אותו פלוני והרשהו לאכו' לא חלה שבועתו שהוא נשבע לקיים שלא לאכול כשלא יתן אותו פלוני רשות אבל אם יתן לו רשות לא נתחייב ואה"ן שמיד כששמע אותו פלוני לא הרשהו לאכול וחלה שבו' שוב לא יוכל לאכול ברשו' אותו פ' כשלא יתיר שבועתו שהרי חלה שבועתו ואין לו התר כי אם בג' הדיוטות וביחיד מומחה וסברת הטור הלזו היא סברת הרא"ש בכלל יו'ד והיא סברת הרמב"ן והריב"ש בח"א סימן ס"ח והר"ן בפרק נערה המאורסה עלה דאמר ר"פ כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכמ"ש כל זה מרן ב"י בי"ד סימן רכ"ח עמ"ש הטור ונדרים וחרמים שמטילים הקהל יש להם התרה בלא פתח וחרטה יע"ש בתוך הלשון אלא שיש לגמגם בדברי מרן ב"י שם דמשמע מדבריו דהטור מחמיר טפי מהנהו רבוותא ולדעתי כולם אמרו דבר אחד דהטור מיירי בשמתנה שפלוני יבטלנו לנדרו דמשמע אחר שיחול ולכן כתב שאין בדבריו כלום אבל בנודר או נשבע שלא יעשו דבר פלוני כי אם פ' ברשות פ' ומיד כששמע פ' הרשהו לעשותו אף הטור אזיל ומודה דמותר מיד בלא התרת חכם כיון שלא חל הנדר והשבועה כלל כמ"ש הריב"ש יע"ש. ודע שמ"ש מרן ע"ש הרמב"ן שהנשבע ע"ד חבירו ועתה אומר שדעתו היה שיוכל אותו פלוני להתירו שומעין לו לאו להתירו ממש קאמר אלא להרשותו שיעשה אותו דבר שמיד שהרשהו בטלה שבועתו מעיקרא כנלע"ד וכן הוא מתפרשת אותה תשובה שכתב הרשב"א האחרונה שהביא שם מרן ב"י באופן דליכא לשום א' מרבוותא שיחלוק בדין זה ועיין בש"ע בסימן רכ"ח סל"ז וסל"ח ובריש סימן רל"א שנראה כסותר דברי עצמו ושוב ראיתי בש"ך שם ס"ק צ"ח וע"ש ודוק שוב ראיתי בספר כהונת עולם הלכות נדרים סי' רל"ב דצ"א ע"ג עמד על זה.
והנה בהך מילתא דנדר שהותר מקצתו הותר כולו עיין במ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דכ"ז ע"א וז"ל וכדבריו נראה לי להכריח כו' ודבריו תמוהים דלרבא לפי שיטת י"א הללו דפתח עדיף מנדרי טעות ולהכי אפילו במעמי' דבריו אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו לכ"ע א"כ רבנן דפליגי גבי פותחין בשבתות ע"כ דמיירי במעמיד וס"ל דבמעמי' אפילו על ידי פתח לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל במחליף אין סברא לומר דפליגי ולית להן נש"מ הותר כולו ולהכי פריך רבינ' לרבא מההי' דכלכלה דאפילו כרבנן דר"ע לא אתו ומה שהקשה ע"ז בספר זרע אברהם חי"ד סימן כ"ב דצ"ב ע"ד בדחייתו הראשונה לא הבנתי מאי קאמר ועיין בספר כהונת עולם דצ"א ע"ג ד"ה איברא שדחה הכרעת הר"ן כמ"ש.
ודע שהרב שער אפרים בסימן ס"ג דכ"ז ע"ג הוק' לו דברי הרב המפה מ"ש בסימן רכ"ח סכ"ז למ"ש בסימן רל"ד סל"ו בענין הסכמות צבור עם הפרת הבעל דסתרן אהדדי בדין נש"מ הותר כולו יע"ש ולע"ד לק"מ דשאני הפרה הבעל דהפרה מיהא בעי וכיון דבעי הפרה הפרה במקצת לאו שמה הפרה משא"כ בהסכמות ציבור דלא בעי התרה כלל ועיין בספר כהונת עולם דף פ"ד ע"ג ד"ה שם כתב הריב"ש ושם דצ"א ע"ב וג' ועיין שער המלך למו"ה ה' נדרים פי"ב הלכה יו'ד די"ב ע"ג במה שהקשה שדברי הריטב"א סותרין זה את זה ממ"ש בכתובות דנ"ט ע"א דנהי שהאשה יכולה לפטור את עצמה שלא תעשה בצמר אינה יכולה לפדות ידיה משעבודו של בעל וכיון דמשועבדות ידיה לבעל לשאר מלאכות אפילו למעשה ידיה אין לה כח להקדישן שהרי עיקרן של בעל כו' יע"ש למ"ש הרב מחנה אפרים הל' שבועות סימן ח' על שמו יע"ש ולע"ד לק"מ דמ"ש בכתובות מיירי במקדי' הידים דעיקרן קיימי למעשה משא"כ בנדרים שנדר על המעשים של הידים שהם מעשים נפרדים ועיין במ"ש מהרימ"ט ח"מ סימן ב"ן בענין אם יש קנין לחצאין והביא ראיה ממתניתין דהמקדיש מעשה ידי אשתו דהמותר הקדש יע"ש.