שורש איסורין שאין להם ביטול וכן
פרוטה שנתערבה בכיס כו' לא מעל עד שיוציא את כל הכיס. ע"כ. וכתב מרן בכ"מ וז"ל ג"ז משנה שם ופסק כחכמים והטעם שאין מעילה מן הספק לדעת חכמים הילכך לא מעל עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי וא"ת ולבטיל ברובא וי"ל דדבר שיל"מ הוא א"נ מטבע חשיב ולא בטיל ע"כ עיין במ"ש הרמ"ל כאן בפרקין ולקמן בע"ה נעמוד על דבריו.
ודע שהר"ן בפרק א"צ ספוקי מספ"ל אי בדשיל"מ אזלינן בתר רובא שכתב שם וז"ל אלא שאני חוכך הכא אי אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ כיון דקי"ל אפילו באלף ל"ב וסיים ואפשר דהתם שאני דאתחזק איסורא עכ"ל וקשיא לי טובא אמאי לא פשיט מר ספק זה מאותה שאמ' בפ"ק דביצה ד"ז ע"ב כי לא בדק אימור מאתמו' הואי וכמ"ש התוספות ואף הוא ז"ל הביא דברי התוספו' דמבואר דכל דלא אתחזק איסורא אזלינן בתר רובא אפילו בדבר שיל"מ כמו שיע"ש ואי תיקשי לך עיקר דברי הר"ן שם בפ"ק דביצה דבתחי' דבריו כתב דבדבר דלא אתחזק איסורא אזלינן בתר רובא אפי' בדשיל"מ ובסוף דבריו נראה דספו' מספ"ל וכתב ואיכא מאן דשרי אפי' ביום ראשון של ר"ה כו' משום דרובן של בצים לאו בני יומן נינהו ואזלי' בתר רובא כו' דמבוארים דבריו דאיהו ספוקי מספ"ל הא ודאי לא קשיא דהתם לא מספ"ל אלא אי רובן של בצים לאו בני יומן נינהו או לאו דאיהו ז"ל משמע ליה כסברת המרדכי דבצים הוו כדבר המתכבד בכל יום ולא הוו רובן מאתמו' ולכן כתב הדברים בשם יש מי שאומר דרובן של בצים לאו בני יומן נינהו. אכן הכא בפרק אין צדין דמשמע דפשיטא ליה כסברת יש מי שאומר דרובן של בצים לאו בני יומן נינהו וקמעייל נפשיה לספקא אי אזלינן בתר רובא בדבר שיל"מ בדבר דלא אתחזק איסורא קשה טובא אמאי לא פשיט ליה האי ספקא ממש"ל בפ"ק כמדובר ואפשר דההיא לא מכרעא ליה להר"ן ז"ל דאיכא למימר בפירוש אותה סוגיא דאף כי לא בדק מערב י"ט נמי דביצה אסו' מספקא דבדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא אפי' בדבר שלא אתחזק איסורא וכי קאמר תלמודא התם כי לא בדק אימור מאתמו' הואי לאו למימרא דכי לא בדק איכא למיתלי דמאתמו' הואי ושרייא אלא הכי קאמר כי לא בדק אימור מאתמו' הואי ואסירא מספקא ונ"מ דאי אסירא ודאי דכל שנתערבה ביצה זו באחרות כולם אסורות דביצה שנתערבה באלף כולם אסורות אבל אי אסירא מספקא כל שנתערבה באחרות כולם מותרות לסברת ר"ת באותה ברייתא דמייתי תלמודא בפר"ק דביצה דקתני ואם נתערבה באלף כולם אסורות דקתני אודאי ולא אספקא וכמ"ש מרן ב"י בי"ד סימן נ"ז וס"ס ק"י יע"ש והתוס' דאזלי בשיטת ר"י דס"ל דאף ספק ביצה שנתערבה באחרות כולם אסורות הוצרכו ליישב ההיא דאמרינן לעיל כי לא בדק אימור מאתמו' הואי לפי שיטתו דלדידיה אין מקום ליישב כמ"ש דהא לדידיה אין מקום לחלק בין ביצה האסורה בודאי לאסורה מספק ובכן לדידיה שמעינן שפיר מאותה סוגיא דלעיל דבדבר דלא אתחזק איסורא אזלינן בתר רובא אפי' בדבר שיל"מ וכי תימא א"כ ספק ביצה שנתערבה באחרות לדעת ר"י תהיה מותרת כיון דאיכא רובא בדבר דלא אתחזק איסורא הא ודאי בורכא היא דספק ביצה שנתערבה באחרו' כיון דכשנפל הספק בביצה אסרינן לה דליכא אלא ספק שקול כשנתערבה אח"כ אע"ג דאיכא רובא דהיתרא הו"ל איתחזק איסורא ולא אזלינן בתר רובא וכמבואר בדברי הרשב"א בתורת הבית.
מיהו הר"ן ספוקי מספק"ל בפירוש אותה ברייתא דפר"ק דביצה אי קאי אודאי כר"ת או קאי אספקא כר"י וכמ"ש הפ"ח בי"ד סימן ק"י ס"ק מ"ג ולהכי חוכך בדבר זה ג"כ אי אזלינן בתר רובא בדשיל"מ בדלא אתחזק איסורא ואי מפרשינן ההיא סוגיא דלעיל כמ"ש התוספות לדעת ר"י או כמ"ש לדעת ר"ת ואין ולאו ורפייה בידיה ודוק. וא"נ אפשר לומר דמה שהר"ן חוכך בדבר זה ולא פשיט ליה מההיא דפ"ק דביצה הוא משום דהכא גבי לוקח ביצים מהנכרי איכא למגזר שמא ילך לבתי דידהו למזבן דאז הו"ל קבוע וליכא טעמא דרובא כמ"ש הר"ן בפ"ק דביצה ואשכחן כי האי גזירה גבי בעלי חיים דחשיבי ולא בטלי דגזרינן אטו יקח מהקבוע כדאיתא בר"פ התערובות עלה דקתני מתניתין כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות ימותו כולם דפריך תלמודא ונכבשינהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני רבא גזרה שמא יקח מהקבוע ומבואר מדברי התוספות שם עלה דמתניתין ובפרק ג"ה דצ"ה ד"ה ה"נ דאף בפירש א' מהם ממילא מהרוב אסור גזרה שמא יקח מהקבוע ולזה הסכים הרא"ש שם בפרק ג"ה ובנו הטור בי"ד סימן ק"י יע"ש. ואף שהר"ן שם בפרק ג"ה דתשי"א נראה שנוטה דעתו לס' ר"ת דכל דפריש ממילא לא גזרינן שמא יקח מהקבוע אפשר דלענין הלכה למעשה חוכך לסברת ר"י בעל התוס' דאף בפירש ממילא אית לן למיגזר שמא יקח מהקבוע ובכן מהאי טעמא כתב בפרק א"צ שהוא חוכך אי אזלינן בדשיל"מ דחשיב דאפי' באלף ל"ב דאע"ג דלא אתחזק איסו' אפשר דאיכא למיגזר אטו שמא יקח מהקבוע כי היכי דגזרינן גבי ב"ח דחשיבי ולא בטילי וכמדובר והשתא מש"ה לא פשיט מר ספקו הלז מסוגיא דפ"ק דביצה דאזלינן בתר רובא בדבר דלא אתחזק איסורא גבי ביצה הנמצאת בקינה של תרנגולין דליכא למגזר אטו שמא יקח מהקבוע משא"כ הכא וכמדובר.
ואם כנים אנחנו בזה בכונת דברי הר"ן הנה ממילא עלו ובאו מן הישוב כל מה שהקשה הרב התנא על דברי הר"ן הללו בספר מש"ל כאן בפרקין ותחי' דבריו הוקשה לו למה זה מעייל הר"ן נפשיה לספקא אי אזלינן בתר רובא בדבר דלא אתחזק איסורא בדשיל"מ ואמאי לא פשיט לה מהא דפריך בפרק התערובות ונכבשינהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובה פריש הרי דאף באיסו' דאין להם ביטו' אזלינן בתר רובא משום דלא אתחזק איסו' ולזה נדחק לומר דס"ל להר"ן דיש חי' בין דשיל"מ לשאר איסורים דאין להם ביטו' ובדשיל"מ דוקא הוא דמספק"ל דלא אזלינן בתר רובא עכ"ל יע"ש ודבר זה לא ניתן ליאמר לק"ד דהא כל חיליה דהר"ן דחוכך בדשיל"מ אי אזלינן בתר רובא אינו אלא מדאשכחן שהחמירו בו ואמרו שאפי' באלף ל"ב וא"כ כל דאשכחן בשאר איסורין שאין להם ביטו' אפי' באלף דאזלינן בהו בתר רובא מה מקום יש לחלק בין דבר שיל"מ לשאר איסורים.
וע"פ האמו' בכונת דברי הר"ן ליכא מינה ראיה שהיא גופה קא מספ"ל להר"ן אי גזרינן שמא יקח מהקבוע הכא גבי דשיל"מ כי היכי דגזרינן התם וכמדובר תו ק"ל להרב ע"ד הר"ן מההיא דתניא בתוספתא דדמאי פ"ג מצרפים פירות ח"ל על פירות שנה שניה כדי שירבו על פירות ג' לפוטרן ממעשר שני וכן מצרפים פירות על פירות ג' כדי שירבו על פירות ד' לפוטרן ממעשר עני וכן מצרפין פירות ח"ל על פירות של ערב שביעית כדי שירבו על פירות שביעית לפוטרן מן הביעור ע"כ הרי דאזלי' בתר רובא לפטור הפירות ממעשר שני וממעשר עני ומן הביעור אע"ג דכלהו חשיבי דשיל"מ וה"נ הוקשה לו מאות' שאמרו בפ"ב דמציעא דכ"ו גבי מעות שנמצאו בהר הבית חולין דאזלינן בתר רוב שתא דמעות הנמצאים שם חולין אע"ג דמעשר שני בירוש' דשיל"מ הוא וה"נ אמרו בפ"ק דפסחים ד"י גבי תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעשר שני אי רוב חולין חולין אי רוב מעשר מעשר יע"ש א"ד ז"ל.
וע"פ האמור בכונת דברי הר"ן ליכא תברא מחדא מינייהו למה שנסתפק הר"ן בפרק א"צ דשאני כל הני דליכא למיגזר בהו שמא יקח מהקבוע ולהכי אזלינן בהו בתר רובא משא"כ בלוקח בצים מהגוי דאיכא למגזר בהו אטו שמא יקח מהקבוע כמדובר. וכי תאמר אלי בלוקח פירות מן השוק בשנה ג' או רביעית או של שביעית הרי איכא למיגזר שמא ילך לבית המוכר ואז הו"ל קבוע וליכא רובא ואפ"ה התירו לקנות מן השוק ולא גזרו שמא יקח מהקבוע ואמאי לא פשיט הר"ן עיקר סברתו מהתם דאזלינן בתר רובא ולא גזרינן שמא יקח מהקבוע הא לא קשיא דאיכא למימר דבדמאי ושביעית הקלו ולא גזרו שרוב עמי הארץ מעשרין הן ונזהרים מפירות שביעית וכ"כ הראב"ד בפ"א מה' מעשר שני די"א דבדמאי אזלינן בתר רובא אף בדשיל"מ יע"ש ואף בפירות שביעית נמי הקלו מה"ט כמ"ש התוספות בפ"ב דכתובות דכ"ד ע"א ד"ה שלי חדש ובפרק עד כמה ד"ל ד"ה מתני' יע"ש ועוד דפירות שביעית לענין הביעור דשני חשיב דשאל"מ לכ"ע וכמ"ש הראב"ד ברפ"ז מה' שמיטה ויובל וא"כ איכא למימר דלפוטרן מהביעור דקתני בברייתא היינו מהביעור השני ואף לביעור הראשון ס"ל לר"א ור"י דפירות שביעית אית להו ביטו' כשאר איסורים בנ"ט ולא חשיבי דשיל"מ וכמ"ש הראב"ד שם ואיכא למימר דהך ברייתא אתיא כר"א ור"י באופן שדברי הר"ן נקיים המה מכל תלונות הרב לפי האמור ומדובר.
ובמ"ש עוד מרן כ"מ דמטבע חשיב ולא בטיל מדאורייתא וה"נ דשיל"מ לדעתו לא בטיל מדאורייתא תמה עליו הרב מש"ל מהיכן שמיע ליה כן וכבר עמדו ע"ז ג"כ הרב ברכת הזבח בחי' למעילה סוף פ"ב ע"ד התוס' שם שנראה מדבריהם כמ"ש דמטבע חשיב ולא בטיל מדאורייתא שהק' כן דמהיכן שמיע להו כן וכן הק' הפ"ח בי"ד סימן ק' סק"ג יע"ש וע"ע להתוס' בפרק מרובה דס"ט ד"ס כל הנלקט שכתבו בהדיא דשיל"מ דאסו' אינו אלא מדרבנן יע"ש אך מדברי התוספות פ"ק דמציעא ד"ו ד"ה קפץ משמע דבריה דלא בטלה משום דבר חשוב הוא מן התורה ועיין בש"מ שם שכתב דכונת התוס' דאע"ג שאינו אלא מדרבנן יש בידם לבט' ד"ת יע"ש ועיין למרן החבי"ב בי"ד סימן ק"א הגב"י אות ל"ח ובספר פלתי שם ר"סי ק' יע"ש.
ואת זה ראיתי למרן מלכא מהרח"א בספר עה"ת פרשת ויקרא די"ב ע"א שכתב דמאחר שחכמים אמרו דמטבע ודשיל"מ לא לבטלו ממילא מעל מן התורה ומביא אשם מעילה דומה למ"ש בפרק הנזקין ופסקו הר"ם במז"ל בפי"ח מה' מע"הק גנב והקדיש ושחט אחר בחוץ חייב כרת אף שיאוש כדי לא קני אוקמוה רבנן ברשותיה לחייבו כרת ה"נ מאחר שאמרו רבנן שאין לו ביטו' מביא אשם מעילה עכ"ל ודבריו תמוהים שאם מן התורה מטבע ודשיל"מ בטלי ברובא ולא מחייב בקרבן היכי אתו רבנן ואמרי דלא בטיל ומחייביה ליה בקרבן מעילה וקמייתי חולין בעזרה והא אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התור' בקום עשה אלא בשב ואל תעשה כדאיתא בפ' האשה רבה ד"ץ וההיא דפ' הנזיקין דאמרו אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עליה כרת לאו ראיה היא כלל שכבר כתבו התוספות שם דמשום הפקר ב"ד נגעו בה וכדאמרינן בפ' האשה רבה דהפקר ב"ד הפקר וממילא מיחייב כרת אבל בעלמא אין כח ביד חכמי' לעקור דבר מן התורה בק"ע וזה ברור ומדברי התוספות בספ"ב מבואר כן היפך דברי הרב וצ"ע וע"ע בדברי הרב שם בסוף הספר דקמ"ב ע"ב ובס' פלתי לי"ד רס"ק ולכאורה עלה על דעתי ליישב דברי מרן כ"מ בדוחק דמ"ש דמשום טעמא דמטבע חשיב ולא בטיל ומשום דשיל"מ מיחייב במעילה לאו בקרבן מעילה דאוריי' אלא במעילה דרבנן ולחייבו הקרן על דרך שאמרו בריש מעילה ד"ב מאי מועלין בהן מדרבנן וכמ"ש רבינו בפ"א מהלכות מעילה ה"ו ובפ"ו ה"ב ואע"פ שלא פירש דבריו מרן ז"ל דמדרבנן קאמר כיון שהדבר ידוע דהאי מילתא דמטבע חשיב ולא בטיל וכן דשיל"מ אינו אלא מדרבנן לא הוצרך מרן ז"ל לפרש דממילא משתמע כמובן.
מיהו הא ודאי בורכא היא מאחר דמדברי התוס' במעילה מבואר דס"ל דמדאורייתא מטבע חשיב ולא בטיל אלו היה כונת מרן לומר דמדרבנן הוא דלא בטיל כל כי האי הי"ל לפרשו ועוד דמדבריו ספ"ה מה' נדרים הט"ז משמע דס"ל דדשיל"מ מדאורייתא לא בטיל שכתב שם דטעמא דגבי אוסר פירותיו על חבירו בנדר וכן גבי פירות תרומה דאמרינן דאסור בגדוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה דאיכא טעמא דזה וזה גורם משום דהוו דשיל"מ וחמירי כהקדש יע"ש ומבואר מדבריו שם דאסורין מדאורייתא לדעת רבי' וכבר עמד על דבריו שם ידידינו הח' השלם והכולל עצ"ור כמוהר"ש סורנאגה נר"ו בס' פרשת הכסף שם יע"ש ואיברא שיש מקום שם לומר בדברי מרן דמדרבנן קאמר וקאי אפירות תרומה דוקא ולא אאוסר פירותיו על חבירו דאסיר מדאורייתא וכמבואר שם יע"ש שוב ראיתי בספר צאן קדשים בחי' למעילה שכתב ע"ד התוספות שחסר לשון בדבריהם וכצ"ל וי"ל דמעי' מדרבנן קאמר א"נ וכו' וכתב שכן מצא כתוב בספרי ישנים בדברי התוספות ועפ"ז העלה מן הישוב ג"כ דברי מרן כ"מ דמדר' קאמר דחייב במעילה וכמדובר והן דברים המתיישבים על הלב.
ועיין בספר פלתי בי"ד רס"י ק' דף קכ"ד שיישב עוד דברי מרן והתוספות ולעיקר קושיית התוספות שהק' אמאי לא בטיל פרוטה זו בשאר פרוטות עיין בפ' משילין דאמרינן איסורא בטיל ממונא לא בטיל והנה הרב מ"ל רצה להביא ראיה דמטבע לא בטיל מדאו' מאותה שאמרו בפ' הוציאו לו דנ"ה דטעמא דר"י דאמר דלא היו שופרות לקיני חובה הוא משום חטאת שמתו בעליה ודאי ופרש"י דהולכות לים המלח ואם איתא דמטבע יש לו ביטו' אמאי פוסלות אותם לבטלה ברובא עיין בספר עדות ביעקב בלקוטיו סימן קל"ח וע"ע בספר פלתי בי"ד ריש סימן ק' דקכ"ד ע"ב ומשם הרב כמהר"י אלפ'אנדארי הביא עוד ראיה מאותה ששנינו המפרי' מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין ופרש"י משום דבכל מנה מצי למימר זה הפריש לשלמים ואם איתא ניזיל בתר רובא ורוב המעות יש בהן מעילה עכ"ל.
ואת זה ראיתי בקונט' גט מקושר להרב מהרי"ט אלגאזי נר"ו דע"ד ע"ב שכתב דראיית מוהרי"א הלזו אינה ראיה משום דענין ביטול ברוב לא נאמר אלא בדבר שהיה ניכר בפ"ע תחילה ואח"ך נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם הוא מעורב לא בטיל והביא ראיה לדבר ממה שדקדקו התוס' בקושייתם במעילה להק' בחלוק' דנפלה פרוטה של הקדש לכיס ולא אחלוקה באומר פרוטה בכיס זה הקדש והביא דברי המרדכי בחולין דתש"ה ע"ב סי' תשל"ז שכתב וז"ל א"נ ליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בעצמו תחילה ואח"ך נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם הוא מעורב ליכא למימר דבטיל עכ"ל וכתב עוד דלפי דעת הרבנים הנז' דלא משמע להו לחלק בהכי יש להביא ראיה דמטבע חשיב ולא בטיל מן התורה מאותה ששנינו בנזיר דכ"ד גבי סיפא דהך מתני' דהמפריש מעות לנזירותו דקתני מת והיו לו מעות סתומי' יפלו לנדבה כו' ופריך התם והלא דמי חטאת מעורבים בהם ומשני אמר ר"י הל' היא בנזיר ר"ל אמר לכל נדריהם ונדבותם אמרה תורה מותר נדר יהא לנדבה ע"כ ואם איתא דמטבע יש לו ביטול מאי פריך והלא דמי חטאת כו' הא איכא רובא דהיתרא דמעות עולה ושלמים הוא רובא לגבי מעות חטאת ומן התורה חד בתרי בטיל וא"כ אמאי אצטריך קרא לר"ל והלכה לר"י כיון דבלא"ה מן התורה חד בתרי בטיל אם לא דעכ"ל דה"ט דאצטריך קרא משום דמטבע לא בטיל מן התורה מיהו אי אמרי' דכל דבר שתחי' חלות איסורו הוא מעורב לא שייך בו ביטול אין כאן ראיה את"ד נר"ו. וראיתי להמרדכי גופיה בפ"ק דשבת דקע"א ע"א סי' רנ"ט שכתב דגיגית מלאה ענבים ובועטים אותם במקלות ושוהא שם היין מותר לעשות בברזא בשבת לשתות שהרי משקים הרבה יצאו בע"ש חוץ לענבים בגיגית ואפי' יוצא בשבת מן הענבים מתבטל הוא במשקים של היתר שכבר יצאו ולא דמי לדשיל"מ שיכול להמתין עד לאחר השבת דאפי' באלף לא בטיל דהני מילי כשהאיסור בעין בתחיל' ואח"כ נתערב בהיתר במינו אבל הני לא ניכרו מעולם אלא מעט מעט שיוצאין מתערבין שם עם המשקי' של היתר שיצאו מאתמול ואפי' עצים שנשרו מן הדקל בי"ט מותר להסיקן בי"ט ע"י שמרבה עליהם עצים מוכני' ומבטלן כיון דלית איסורא בעיניה אע"ג שהעצים מוקצין בעין הן וכן חבית מלאה ענבים כו' שמעט שיוצא בשבת מתערב ומתבטל עם היין שהיה כבר עכ"ל הרי שכתב דכל איסור שלא ניכר מעולם בפ"ע דמיד שיצא לעולם נתערב בהתר מתבטל הוא ואפי' בדשיל"מ דאין לו ביטול כל כי האי גוונא בטל הוא וזה נראה לכאורה היפך מ"ש בחולין דליכא למימר ביטו' ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בפ"ע תחי' ואח"ך נתערב ויש לחלק וכמובן.
שוב ראיתי להרב מ"ל בפ"א מה' טומאת צרעת הי"ד שקיל וטרי בדברי המרדכי שבסו' חולין ועשה לו סמוכות לחילוק הנז' מאותה שאמרו בפ' בהמה המקשה דס"ט מהו לגמוע את חלבו כו' יעש"ב מיהו מדברי התוס' בפ' מרובה דס"ט ע"א ד"ה כל הנלקט שכתבו וז"ל וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועי' למה שגידל אח"ך וי"ל דמ"מ מה שהיו יכולין לתקן היו מתקני' ועוד דשמא היה בטל ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטי' מ"מ מדאורייתא בטיל עכ"ל הרי דמשמע להו דאפי' בדבר שנתערב מתחי' ואינו ניכר מעולם אמרי' דבטי' ברוב אלא דספוקי מספ"ל וכתבו הדבר בלשון שמא ע"ש ובספר אסיפת זקנים שם כתוב וז"ל א"נ הא דאמרינן דלא בטי' היינו באיסור שניכר ואח"כ נתערב אבל זה שלא הוכר מעולם מתבטל עכ"ל וע"ע במ"ש מרן ב"י בה' שבת סי' שי"ח בשם הא"ח דהקוצץ פרי שלא נגמר בשולו לחולה בשבת אסור לבריא משום מוקצה ואפי' חלה מבע"י שאין הכנה במחובר בכיוצא בזה שהוא גדל והולך עכ"ל ועיין להרב מ"א בסק"ח ודוק וכבר עמדתי בכל זה בספרי הקטן שורשי הים ח"א בהלכות י"ט שורש ברירה יע"ש.
וראיתי עוד להרב מ"ל דתהי על ראיית מוהרי"א מההיא דמפריש מעות לנזירותו דאין זו ראיה כלל דביטו' לא שמענו אלא לבטל האיסור להתירו לכתחי' אבל אם הרוב איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקו' או כרת או קרבן זו לא שמענו כו' וא"כ היכא דאיכא בדמים הללו דמי חטאת ועולה ושלמים כל שלא נהנה כי אם שיעור דמי השלמים פשיטא דאין לחייבו דאימור דמים הללו דמי שלמים הם עכ"ל ודבריו תמוהים טובא שהרי מבואר בפ' בן סורר דס"ט דאפי' בדיני נפשות אזלינן בתר רובא ומייתינן לה מדתנן אחד אומר בשניים בחדש ואחד אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע דרובא דאינשי טעו בעבורא דירחא ומדתנן בת ג' שנים ויום א' חייבים עליו משום אשת איש ואע"ג דאפשר דאיילונית היא יע"ש ובפ' עשרה יוחסין ד"פ קאמר ר"י מכין ועונשי' על החזקות וכ"ש רוב דרובא וחזקה רובא עדיף כנודע וכן ראיתי למרן מלכא מהרח"א נר"ו הובאו דבריו בס' שולחן גבוה חי"ד ה' תערובת סי' כ"ט דנ"א עמד מתמיה בזה על דברי הרב מ"ל הללו ואיהו נר"ו אייתי בידיה ההיא דר"פ החולץ עלה דמתני' דס' בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון יוציא והולד כשר וחייבים באשם תלוי ופרכינן ולימא הלך אחר הרוב דיילדן לט' ופי' רש"י וליתי חטאת דודאי בר קמא הוא ואשת אח בת בנים בעל עכ"ל מוכח בהדייא דכל דאיכא רוב איסור חשבינן ליה כאילו כולו איסור ואמרינן דודאי נהנה מן האיסור ומחייב בקרבן והיינו דאמרי' בכריתו' בפ' ספק אכל לענין אשם תלוי דחתיכה מב' חתיכו' שנינו למימרא דדוקא בשיש שם אחד של איסור ואחד של היתר דאילו היה כאן שתי חתיכות של חלב וא' של שומן כיון דרובא דאיסורא נינהו מחייב חטאת כמבואר ובפ' המפלת דכ"ט אמר ריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים דולד מעלייא ילדן יע"ש וכן מתבאר מדקי"ל כל קבוע כמע"מ דמי מן התור' ובעינן התם בפ"ק דכתובו' דט"ו מנ"ל דאמר קרא וארב לו וקם עליו ורבנן פרט לזורק אבן לגוי כו' ומוקמינן לה בדאיכא ט' ישראל וגוי א' דהו"ל גוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ע"כ הרי דאי לאו מטעם קבוע היינו אומרים דודאי לישראל כיוין וקטלינן ליה ולא חיישינן לספקא שמא כונתו על הגוי היה ומ"ג למאי דמפרש הרמ"ה הובאו דבריו בס' אסיפת זקני' דכולה שמעתין בדלא ידיע אי ישראל הרג אי נכרי הרג יע"ש דשמעינן מינה שפיר דאי לאו מטע' קבוע הוה קטלינן ליה מבלי פנו' במה הצד דילמא גברא קטילא קטל אשר לא מבני ישראל המה ועיין בשמעתא דפ"ק דחולין גבי ההיא דאמרינן התם מנ"ל דאזלינן בתר רובא ובעו למפשטא מהורג את הנפש יע"ש אלו דברי הרב מוהרח"א נר"ו יע"ש וסבור הייתי ליישב דברי הרב מ"ל דמשמע ליה לחלק בין רובא ומיעוטא דאיתיה קמן כההיא דמפריש מעות לנזירותו דאיכא קמן מעות חטאת ומעות עולה ומעות שלמים ונהנה בא' מהם ואינו ידוע אם הן מאותן שחייבים עליהן קרבן מעילה או לא דכל כה"ג דאקבע היתרא קמן איכא למיתלי בהתירא שלא לחייבו קרבן או מיתה וה"נ לדידיה באוכל חתיכה א' מג' חתיכות שתים של חלב וא' של שומן לא מחייב חטאת קבועה ולא אמרו בפ' ספק אכל באוכל חתיכה א' מב' חתיכות אלא לאפוקי אוכל חתיכה א' ס' חלב ס' שומן ולאו דוקא חתיכה מב' חתיכו' שה"ה בג' חתיכות לדעת הרב כיון דאקבע היתרא קמן אבל ברובא דליתא קמן אזיל ומודה הרב דאזלינן ביה בתר רובא בין למיתה ובין למלקו' וההיא דכתובות בענין קבוע דאיכא ט' גויים וא' ישראל דהוה אזלינן בתר רובא אי לאו טעמא דקבוע אע"ג דרובא ומיעוטא קמן איכא למימר דכיון דאנו באים לדון על כונתו לאיזה מהן כיוין כרובא דליתיה קמן דמי ואמרינן דודאי לרובא כיוין ופי' הרמ"ה שכתבנו לא שמיע ליה להרב דלדידיה משמע ליה כפי' רש"י מיהו הא ודאי לא ניתן ליאמר דאי ברובא דליתיה קמן אזיל ומודה הרב דאזלינן בתר רובא לקרבן ולעונשים ולא חיישינן למיעוט' כ"ש דלא הוה לן למיחש למיעוטא ברובא דאיתיה קמן דהא רובא דאיתיה קמן עדיף טפי כדמוכח בפ"ק דחולין די"א עלה דבעי תלמודא מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא דפרכינן מנ"ל דכתיב אחרי רבים להטות וקאמר רובא דאיתיה קמן לא קמבעיא ליה כי קמבעייא ליה רובא דליתיה קמן יע"ש ותדע עוד שהרי היכא דאיכא חזקה ומיעוטא נגד רובא דליתיה קמן לא אזלינן בתר רובא וחשבינן ליה כפלגא ופלגא כדמוכח ביבמות ריש פרק האשה בתרא דף קי"ט גבי האשה שהלכה בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלה לא תנשא ולא תתייבם דאע"ג דרוב מתעברות ויולדות כיון דמיעוט אינן מתעברות ואיכא חזקה דבחזק' יבום עומדת מה"ט לא תנשא ולא תתייבם ואלו ברובא דאיתיה קמן אע"ג דאיכא חזקה ומיעוטא אזלינן בתר רובא כדמוכח בפ' עשרה יוחסין ד"פ גבי עיסה בבית ושרצים וצפרדעי' שם וכמ"ש רש"י והריטב"א שם יע"ש באופן שדברי הרב מ"ל תמוהים ועומדים וצ"ע ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין ד"ג ע"ב ד"ה בדיני ממונות לא כל שכן יע"ש.
עוד ראיתי להרב מ"ל שם הביא ראיה אחרת ע"ש מוהר"י אלפאנדארי דמטבע לא בטיל מן התורה ממ"ש רש"י בסוף מציעא וז"ל דכיון דתקינו רבנן ד' זוזים מתרומת הלשכה וזה מוחל עליהן נמצאו לו ד' זוזים שאין לציבור חלק בהם והם קונים מהם קרבנות צבור ואינן באים משל צבור ע"כ ומדלא אמרינן דבטלי הנך ד' זוזי ברוב ש"מ דמטבע חשיב ולא בטיל עכ"ל וראיה זו מקום יש בראש לדחותה מאותה שאמרו בפ' משילין וכתבנוה לעיל דאיסורא בטיל וממון שיש לו בעלים לא בטיל וכמובן וכעת צ"ע.
והנה בענין זה דדבר שיל"מ כתבו התוס' בפ"ק דביצה ד"ג ע"ב ד"ה ואחרות באחרות תימא דא"כ אוסר ספק ספקא ובהתערובו' דקאמר מי איכא דאסר ס"ס באיסורי הנאה אמאי לא פשיט ליה מהכא דאסרינן אע"ג דאיכא ס"ס בשלמא ההיא דלעיל דאמר וספקא אסו' נתערבה באלף כולן אסורות נוכל לפרש כדפירש ר"ת ז"ל נתערבה באלף אאיסור קאי ע"כ וכתב הרב משפט צדק ח"א ס"ס ל"ב וז"ל ואע"ג דקאמ' תלמודא א"ה אימא סיפא כו' אי אמרת בשלמא ס' י"ט ס' חול הוי דשיל"מ כו' דנר' מזה דקאי אספקא ולא אודאה נאמר לדעת ר"ת ז"ל דהיינו דוקא לרבא דאית ליה הכנה שהיא מדאורייתא אכן לדידן אע"ג דקי"ל כהכנה דרבה עכ"ז הוא מדרבנן וכמ"ש הר"ן על ההלכות שפסק דקי"ל ה' כרב דאית ליה הכנה עכ"ל וחזרתי על דברי הר"ן ולא מצאתי מקום שכתב דהכנה דרבה לדידן הוא מדרבנן ואדרבא מדבריו בכוליה פ' קמא דביצה נראה בהדייא דס"ל שהיא מדאורייתא זולת גבי נולד בשבת שאסורה בי"ט שלאחריו שאז אסורה מדרבנן ומשום דמיחזי כעין הכנה יע"ש.
גם מ"ש דמדקאמ' תלמוד' א"ה אימא סיפא כו' משמע דקאי אספיקא ולא אודאה לא כן אנכי עמדי דאדרבא משמע דקאי אודאה דאי קאי אספיקא היכי ניחא ליה לתלמודא לטעמא דרב יוסף ור"י סיפא דכולם אסו' דמפרשי לה בס' י"ט ס' חול דמדקאמר א"ה אימא סיפא כו' משמע דהשתא דמפרשי ספיקא אסורא בספק טריפה הוא דקשיא לן סיפא לרב יוסף ולר"י אבל אי מפרשי' לה בס' י"ט ספק חול ניחא אפילו לרב יוסף ולדברי הרב מ"צ שסובר דסיפא קאי אספיקא אכתי אפי' כי מפרשינן דספיקא קאי אספק י"ט ספק חול ק' סיפא לרב יוסף אמאי כי נתערבה באחרות כולן אסורות כיון דמעיקרא היא גופא קשיא לן אמאי אסורה וכ"ש כי נתערבה באחרות אלא ודאי דה"ק תלמודא אא"ב ס' י"ט ס' חול הו"ל ודאה דשיל"מ ומשו"ה תני סיפא דאם נתערבה באחרות שכולן אסורות אא"א ס' טריפה א"כ הו"ל ודאה דשאל"מ וכ"ש ספיקא ותבטל ברובא וכ"כ הרב המאור וע"פ פירוש זה מינח ניחא לי מה שהק' הש"כ בי"ד סי' ק"ב עמ"ש מרן בשולחנו הטהור בשם יש מי שאומר דדבר שיל"מ לא אמרי' אלא כשההיתר ודאי ובידו ולא בספק ולפיכך ביצה של ס' טריפה לא מיקרי דשיל"מ כו' והקשה עליו למה כתב בשם יש מי שאומרים וסוגייא מוכח הכי דאי אפילו בס' טריפה מיקרי דשיל"מ מאי פריך תלמודא אא"ב ס' י"ט ס' חול כו' אא"א ס' טריפה הוי דשאל"מ ואמאי לא מוקי לה בביצה של ספק טריפה דהוי דשיל"מ אלא ודאי דאף בכה"ג מיירי דבר שאין לו מתירין ועיין בס' בני חיי שם.
ועפ"י האמור משם הרב המאור ז"ל ניחא שכתב הדברים בשם יש מי שאומר מאחר שלדעת ר"ת ז"ל אי אפשר לחלק חלוקא דסיפא דנתערבה באחרות אם לא בודאה ולא בספיקא דהא לשיטת ר"ת בס"ס לא מהני דשיל"מ לאסור וכמו שאכתוב לקמן בע"ה וא"כ עכ"ל דלדידיה כי פריך אימא סיפא כו' הכונה כמו שפי' הרב המאור דהו"ל ודאה דשאל"מ דאלו כשהביצה עצמה היא בספק אז כשנתערבה באחרות אפילו דשיל"מ אינה נאסרת דאז הו"ל ס"ס וע"פ האמור בשם הרב המאור ניחא לי נמי אותה ראייה שהביא הרב מנחת כהן בדקי"ג ע"ד לסברת ר"י דחלוקה דנתערבה קאי אספיקא מדקאמר ר"א בסוף הסוגייא לעולם ס' י"ט ספק חול הוי דשיל"מ ואפי' בדרבנן לא בטיל לשון ביטול לא שייך אלא בתערובת יע"ש וע"פ האמור דקאי אודאה ניחא דקאמר לא בטיל לחלוקה דנתע' באחרת ודו"ק.
והרפ"ח בחי"ד סי' ק"י ס"ק מ"ו דחה פי' ר"ת אי משום דהו"ל למיתני חלוקא דנתערבה תחילה ואח"כ ההיא דספיקא אסורה ותו דכי מפרשינן לה בספק י"ט ספק חול חלוקא דנתערבה קאי ארישא ה"נ כי מפרשינן לה בספק טריפה חלוקא דנתערבה קאי ארישא ומאי פריך אי אמרת בשלמא כו' ותו דכי מפרשינן לה בס' טריפה דוחק לומר דקאי אודאה דודאי טריפה מאן דכר שמיה יע"ש. ולע"ד יש ליישב כל זה דמה שהקשה דהו"ל למיתני חלוקא דנתערבה תחילה יש לומר דניחא ליה למיתני תחילה מידי דשייך בביצה גופא ולבתר היכא דנתערבה באחרות דלא שייך בגופיה ומ"ש עוד דדוחק לומר דכי מפרשינן לה בספק טריפה דקאי אודאה אפשר דאף ר"ת אזיל ומודה בהכי ואיהו לא הוצרך לפרש דקאי אודאה אלא לפום מאי דס"ד לפרושי בס' טריפה אף דע"כ לפרש דקאי אספיקא ליכא לאקשויי דכיון דהוי ס"ס אמאי אסור דאיכא למימר דאתי כר"י דס"ל בפרק התערובות דאף בס"ס אין להתיר יע"ש ובהכי ניחא לי מה שהקשה עוד הפ"ח בס"ק מ"ג עמ"ש מרדכי בפ' כל הצלמים ע"ש רבינו שמחה שהקשה לשיטת ר"ת דלא גריס במתניתין אחרות באחרות משום דס"ס מותר א"כ איך קתני בבריית' וספיקא אסורה אם נתערבה באחרות כולם אסורו' ותירץ דהכי שאני דהוי דשיל"מ והקשה עליו הרפ"ח ז"ל דלס"ד דתלמודא דבעי לאוקמה בביצת טריפה מאי איכא למימר יע"ש וע"פ האמור ניחא דלפום ס"ד איכא למימר דמוקי לה כר"י וכ"ש דניחא טפי למאי דאוקמה כר"י דליטרא קציעות דהשתא אזיל לשיטתיה ומה שהקשה עוד על דבריו איך לא שמע דר"ת מפרש דקאי אודאה י"ל דאפ"ה ק' ליה לשיטת ר"ת משום דמשמע ליה לרבינו שמחה דבריי' סתמא איירי ואפי' בי"ט של גליות דהשתא איכא תרי ספיקי ספק נולדה וספק י"ט ועיין בס' הליכות אלי כלל תרי"ט.
עוד הקשה הרב מ"ץ בעיקר דבריהם דמאי ק"ל מההיא דלעיל דשאני התם דהוי דשיל"מ עכ"ל ובס' הליכות אלי תירץ דדברי התוס' הם למאי דלא אסיק רב אשי ההיא דדשיל"מ ומוקי לה בביצת טריפה יע"ש ואין מקום לדבריו לע"ד דאי למאי דמסיק רב אשי שפיר ניחא להו ההיא דתערובת אין מקום לקושייתם דאיכא למימר דתלמודא ידע מסקנא דרב אשי דהכא ומשו' הכי פריך ולא אייתי סייעתא לשמואל מהך מתני' גם עיקר קושיא ליתא ואישתמיט מינייהו מ"ש הרשב"א בתורת הבית דקי"ו ע"ש ר"ת דכל דאיכא ס"ס מותר יע"ש.
כתבו עוד התוס' בא"ד על כן לא גריס ר"ת ז"ל ואחרות באחרות ע"כ הנה הרשב"א בספר ת"ה כתב ע"ש ר"י הזקן דחלוקא זו דנתערבה קאי אספקא ואע"ג דהשתא איכא תרי ספיקי וקי"ל דס"ס שרי ואפילו באיסור תורה לא אמרו כן אלא בס"ס דשתי תערובו' כגון ההיא דטבעת ע"ז שנפלה לריבוא ומריבוא לריבוא אבל הכ' דליכא אלא ס' א' בגוף וס' א' בתערובת בכה"ג דליכ' ב' תערובו' אסור ע"כ ובכונת דבריו איפליגו הרשב"א והרא"ה שהרשב"א סובר דמה"ט בעי תרי ספיקי כעין ב' תערובות משום דבכל חד וחד איכא תרי ספיקי וכן כששניהם הם מגוף אחד ומענין אחד והב' ספקות באים לפנינו כאחד אבל כשהשני ספקות אינן מענין אחד כגון ס' נולדו או ס' טריפה ונתערבה באחרות שהספק הראשון הוא בגוף האיסור אם מותרת ואם אסורה והספק השני הוא ע"י תערובת לא מיקרי ס"ס וכחדא ספקא דמי שהרי נאסרה כשנולד הס' הראשון והיאך נחזור ונתיר מה שאסרנו מפני תערובת אחר והרא"ה סובר דה"ט דבעינן כעין ב' תערובות משום דהא דאמרינן דס"ס שרי בדאורייתא אכתי מדרבנן מיהא הוא אסיר אם לא היכא דבס' הראשון שרי מדאוריית' ואסיר מדרבנן ואתי ספק שני ומוציאו מאיסור דרבנן ולהכי בעינן כעין ב' תערובות כי היכי דבס' ראשון יהא מותר מן התורה ואסור מדרבנן ואתי ספק שני ומוציאו אף מדרבנן יע"ש.
ומדברי הראשונים הללו אשר מרן ז"ל הסכים לדבריה' בסי' ק"י ס"ט שמעתי למורינו הר' מהר"י אלבעלי נר"ו שהוק' אליו דברי הרמ"ל בפ"ד מה' בכורות שתמה עמ"ש הרב תה"ד בכתביו סימן קס"ז שאין לצרף קנין הכסף לטעם חולבת כו' וכתב עליו ולא ידעתי מהו זה שכתב הרב שהרי בולד זה שלפנינו יש תרי ספיקי ספק שמא כבר בכרה וחלב מוכיח שבכרה ואת"ל שחלב זה אינו פוטר ספק שקנאו הגוי וכיון שיש לגוי שותפות אין זה בכור דישראל ודוק. ודבריו תמוהים שהרי כלל גדול דכל ס"ס בעינן שיהיו בס"ס דשתי תערובות שהם בגוף אחד ומענין אחד אבל ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות לא הוי ס"ס והתם בנדון הרב תה"ד לא הוו הס' שוין דהס' הא' הוא אם הוא פטורה והס' הב' אינו בגוף אלא אם הוא פטורה מכח קנין הגוף אלו דבריו נר"ו.
ולדעתי ל"ק דכונת הרב מ"ל לומר דהכא השני ספקות הללו מענין א' הם ובגוף א' שאנו מסתפקים אם הבהמה הזאת פטורה מן הבכורה או חייבת לא כן בספק טריפה שנתערבה דס' התערובת אינו בעיקר החיוב והפטור כס' דטריפה דס' דטריפה הוא בגוף האיסור אם היא אסורה או מותרת וספק תערובת הוא אם זו הביצה היא האסורה או המותרת וראיה לדבר דכל כה"ג חשיב השני ספקות מענין א' אעפ"י שאינם שוים בשמותם כס"ס דב' תערובות אותה שכתב הר"ן בפרק אין צדין ופסקו מרן א"ח סי' תצ"ז ס"ד דס' מוכן בי"ט שני חשיב ס"ס ושרי יע"ש אעפ"י שהס' הא' אם נצוד אתמו' או היום והס' השני אם היום חול או לא ודוק ועיין בספר צמח צדק סימן ס"ד דצ"ג ע"ב שגם הוא הסכים לסברת התה"ד ועיין להפ"ח בקונטריס ס"ס סימן יו"ד ובמ"ש בסימן ק"י סקמ"ו שהקשה דלדברי שניהם משמע דכל דליכא בספקא קמא שום חשש איסור דאורייתא מותר בספק שני על ידי תערובת אחד והא בגמרא רב אשי אתא לפרוקי אליבא דמ"ד דאיסור ביצה לית ביה חששא דבר תורה אלא אסורה משום גזרה דרבנן בעלמא וספקא אסורה ולשיטת ר"י חלוקה דנתערבה קאי אספקא אלמא דספק א' בגוף וס' א' ע"י תערובת לא מקרי ס"ס אף במידי שעיקרו מדר' דאם איתא דבכה"ג מיקרי שפיר ס"ס א"כ היכי קתני שכולם אסורות והא לדעת הרשב"א והר"ן ס"ס שרי לפחו' מיהא במידי דרבנן ואפי' בדבר דשיל"מ עכ"ל. ולק"ד י"ל שאף הרשב"א והר"ן שהתירו בס"ס דשיל"מ לא התירו אלא בס"ס כעין ב' תערובות וכגון שבאו ב' הספקות יחד כולם לפנינו כההיא דאשת ישראל שנאנסה דמייתו הרשב"א והר"ן ז"ל וראיה לזה שכשבא הר"ן להתיר ס' מוכן בי"ט שני סיים וז"ל והא ודאי תרי ספיקי נינהו שאי אפשר שיבואו לפניך ס' מוכן בי"ט ב' אלא בב' ספקות כההיא דאשת ישראל שנאנסה עכ"ל.
ומבואר יוצא מדבריו דכל דליתנהו לתרי ספקי כה"ג אפי' באיסורא דרבנן כס' מוכן אסיר וטעמא מבואר דכיון דהוי דשיל"מ חשיב כאיסור תורה ובעינן תרי ספקי כב' תערובות והשתא אף הרשב"א לא כתב דבדבר שאין בו חשש דאורייתא דלא בעינן תרי ספיקי כעין שני תערובות אלא לדבר שאל"מ וכדחזינן לתלמודא דלמאי דלא אסיק אדעתיה ההיא דדבר שיל"מ דניחא ליה אליבא דרבא משום דהוי ספקא דאוריית' אבל למאי דחדית רב אשי ההיא דדשיל"מ השתא ודאי דכל דליכא ס"ס כעין שני תערובות אסיר ועיין להרב מנחת כהן בס' התערובו' ח"ג פי"א דקי"ד ע"א ד"ה ואמנם שנראה בהדיא מדבריו כמ"ש בדעת הרשב"א יע"ש ועיין בפ"ט ובפ"י שעמד בפרט הלז ובהכי ניחא לי דברי ה"ה בה' י"ט פ"א ה"ך שהביא דברי הרשב"א דדשיל"מ בתרי ספקי דעתו להתיר וכתב שגם מדברי רבינו משמע כן. ולכאורה הוה ק"ל דאדרבא מסתמיות דברי רבינו שלא כתב שדין זה דתערובו' ליתיה אלא במקום שעושים י"ט אחד אבל בי"ט שני של גליות מותרת כיון דאיכא תרי ספקי ספק חול וספקא דתערובת ובהל' כ"ב כתב י"ט שני אעפ"י שהוא מד"ס כל מה שאסור בראשון אסור בשני ומשמע ודאי דקאי ג"כ לדין תערובת שכתב לעיל מזה שאסור בא' שגם בב' נמי אסור נראה מזה דבתר איפכא סברת הרשב"א קא אזיל מר.
וע"פ האמור ניחא שאף הרשב"א לא התיר בדשיל"מ אי איכא תרי ספקי אלא כעין שני תערובות וא"כ דייק שפיר ה"ה ז"ל מדלא הביא חלוקא דס' אסורה לאשמועינן שאם נתערבה אח"כ באלף שיהיו אסורות דקאי כשיטת הרשב"א דבכה"ג מותרת דהשתא איכא תרי ספקי כגוונא דאשת ישראל שנאנסה וכמ"ש הר"ן שאי אפשר שיבואו ב' הספקות לפניך אמנם כשידוע בודאי שנולדה בי"ט ונתערבה באחרות שהיא החלוקא שהביא רבינו ז"ל איתיה ודאי אפי' בי"ט ב' דכיון שאין שני הספקות באים כא' והוי דשיל"מ אסור אף בי"ט שני ועיין להטור ומרן בא"ח סימן תקי"ג ס"ב ולהרב מ"ץ ס"ס ל"ב ולהרב מ"א שם סק"ד שדבריו תמוהים במ"ש דבי"ד מיירי בחדש דהוי דאורייתא ולא ידעתי חדש מאן דכר שמיה הכא ואין ס' דט"ס נפל בדבריו ובמקום חדש צ"ל בשבת שלאחר י"ט או בי"ט שלאחר שבת דאסיר מדאורייתא ועיין להרב ט"ז בי"ד סימן ט"ו סק"ד במה שהקשה ותירץ ותירוצו הראשון לא יעלה שהדין הנז' הרשב"א אמרו והוא סבור דבתרי ס' יש להתיר אפי' דשיל"מ כששניהם באים כא' יע"ש ועיין להש"ך בספר נקודת הכסף מה שהקשה על קושית הט"ז יע"ש.
ודבריו תמוהים דאשתמיט מיניה דברי התוספות בשבת פר"א דקל"ו ד"ה ממהל כו' כמ"ש הרמ"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח הל' ח' במ"ש ליישב דעת הגאונים יע"ש ועיקר קושית הט"ז י"ל עפ"י דברי מרן כ"מ פי"א מהל' מעשר הל' י"ג יע"ש אלא שבעיקר דברי מרן הללו הקשה מורי הרב מר יאודה ממ"ש רבינו בפי' המשנה בפ"ק דדמאי גבי הקלין שבדמאי יע"ש ומעיקר דברי הראב"ד שם בה' מעשר יש לתמוה על מ"ש הרפ"ח בסימן ק"י בכללי הס"ס סי"ד משם הא"וה יע"ש ועוד יש לדקדק על הא"וה ממ"ש מרן בא"ח סימן תצ"ז ס"ב דספק מוכן בי"ט ב' שרי וכתב הר"ן בר"פ א"צ דה"ט משום דהו"ל ס"ס יע"ש כל הרמזים הללו העתקתי מכתבי הרב מהרי"ן לכשאפנה אשנה איה"ב ושוב אחר זמן רב נדפס ספר שער המלך להרב הנז' עיין בה' י"ט דל"ד ע"ד ד"ה והנלע"ד יע"ש.
ועוד שמעתי מקשים ע"ד מרן בכ"מ מההיא דר"פ כל הצלמים דמ"א ע"ב דלר"מ דחייש למיעוטא ואוסר בכל הצלמים הנמצאים דאסר כל המקומות אטו מקומו אפ"ה בשברי צלמים שרי מטעם ס"ס אימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימור ביטלום והשתא כיון דר"מ חייש למיעוטא איך התיר מטעם ס"ס לפי דברי מרן כ"מ. וע"פ מה שחילק מהרי"ן שם לההיא דהקלין שבדמאי יע"ש יתיישב זה ועיין במ"ץ ח"ב דק"מ שציין שם ודוק עוד ראיתי לה"ה שם בפ"א מה' י"ט בתחילת דבריו וז"ל ברייתא שם ומסיק רב אשי ס' נולדה בחול ספק נולדה בי"ט אסור משום דהוי דשיל"מ עכ"ל ולכאור' לא ידעתי למה לו להרב להביא מסקנת ר"א כיון שרבינו תפס עיקר טעמא דרבא דטעמא דביצה אסורה הוא משום איסור הכנה ולדידיה לא הוצרך תלמודא לשנויי כדר"א משום דהוי דשיל"מ דלא הוצרך ר"א להכי אלא לאידך דמשקין שזבו ופירות הנושרין כמבואר בפ"ק די"ט ואפשר שלזה הוצרך ה"ה להא דר"א משום י"ט דעלמא דאסור משום גזרה וא"נ משום י"ט של גליות שאינו אסור אלא משום גזרה דרבנן דאפ"ה אסור משום דשיל"ם ותלמודא דקאמר דלרבא ניחא היינו משום דמצי למדחי ולאוקמה בי"ט א' אבל בתר דמסיק ר"א דדשיל"מ חמיר שבקינן לה כפשטה אף לרבא ואסיר משום דדשיל"מ.
ודע שעיקר מלתא דדשיל"מ איתא בפרק הנודר מן הירק דף נ"ח ע"א דתניא רש"א כל דשיל"מ כגון טבל ומ"ב והקדש וחדש לא נתנו חכמים בהם שיעור וכל דשאל"מ כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה וערלה נתנו בהם חכמים שיעור אמרו לו והרי שביעית אין לו מתירין ולא נתנו בהם חכמים שיעור דתנן הז' אוסרת כ"ש במינה אמר להם אף הם לא אמרו אלא לביעור אבל לאכילה בנ"ט ע"כ וכתב הר"ן אף הם לא אמרו שהז' אוסרת בכ"ש במינה אלא לענין שצריך לאכו' התערובת קודם הביעור דכיון שאפשר לאוכלו הו"ל כדשיל"מ אבל באכילה כלומר אם נתערבו לאחר הביעור שאם יהיו אסורים תערובתן לא שרו באכילה בין במינן בין שלא במינם בנ"ט עכ"ל ומשמע ודאי דע"כ ל"פ רבנן על ר"ש אלא בכללא דכייל דכל דשאל"מ נתנו בו חכמים שיעור דהאי כללא ליתא כיון דאשכחן בשביעית שלא נתנו חכמים שיעור אעפ"י שאין לו מתירין אמנם בכללא דכייל ר"ש דכל דבר שיל"מ לא נתנו בו חכמים שיעור בהא ל"פ עליה דר"ש וכלל זה מוסכם הוא לדברי הכל ומש"ה קאמר רב אשי הכא בשמעתין בפשיטות הוי דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל וכהאי לישנא איתמר נמי בריש מכילתין ד"ג ע"ב יע"ש ואי רבנן פליגי על ר"ש בהאי כללא הכי הול"ל האי תנא ס"ל כר"ש דכל דבר שיל"מ אפילו באלף לא בטיל ומהתימא על הריטב"א הובאו דבריו בש"מ לב"מ פ' הזהב דקל"א ע"ב עלה דאמרינן התם בדנ"ג ע"א ואם איתא לדחזקיה הו"ל דשיל"מ כו' שכתב דהאי מילתא פלוגתא דרבנן ור"ש היא וכ"כ ע"ש ע"ג יע"ש והוא תימא מנ"ל להרב ז"ל דבהאי כללא נמי פליגי רבנן ור"ש וצ"ע.
וראיתי למו"ה בספר שער המלך בהמ"א דקמ"ד ע"ד שהכריח שלא כדברי הריטב"א מההיא דפרק הנודר דנ"ט ע"א דפריך תלמודא לרבי אבא דאמר דקונמות חשיבי דשיל"מ הואיל ואי בעי מתשיל עליה והרי תרומה דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה תרקב הא למאה תעלה כו' ומסיק שאני קונמות דמצוה לאתשולי עלייהו וכתב הרא"ש ז"ל דה"ה דהו"מ לאתויי מברייתא דלעיל דקרי בהדיא לתרומה דשאל"מ אלא ד
Loading...
7:6
1