החרובין
עד שלא כנסן לראש הגג מוריד מהם לבהמה ופטור מפני שהוא מחזיר את המותר ליבש. ע"כ. כך היא שנוייא בפ"ג מה' מעשר וכ"כ הר"ש שהוא מחזיר את המותר למוקצה וכל היכא דמותרו חוזר לא טביל כדאמרינן בסוף המביא עכ"ל וכ"כ הרע"ב ונראה ודאי שזו היא כונת רבינו ועיין בהרב תי"ט וקצת קשה לי דאיך פסק רבינו להאי סתמא דהא משמע התם בסוף המביא דהא דאמרינן כל היכא דמותרו חוזר לא טביל אינו אלא לר"א שאמר מן המעטן טהור טהור מן המעטן טמא טמא אבל לרבנן דפליגי עליה ואמרי שאין לחלק בהכי ולית להו האי סברא דמותרו חוזר וכ"כ רבינו לקמן בפ"ה הח"י ואם כן איך פסק להאי סתמא דאתי כר"א וי"ל בין אכילת אדם לבהמה דבבהמה הקלו.
האמנם הא ק"ל טובא מהך מתני' למ"ש רש"י בדוכתי טובא בברכות דל"א ד"ה במוץ שלה כו' ובפסחים ד"ט ד"ה ואבע"א ובנידה דט"ו ד"ה כדי להאכיל וכן בע"ז דאכילת בהמה אפילו אכילת קבע דידה חשיבא עראי וכן כתב הר"ש בריש מסכת פאה והתוספו' במנחות דס"ו ע"ב ד"ה כדי להאכיל לבהמתו ואם כן אמאי הוצרך תנא דמתניתין למיהב טעמא דמותרו חוזר דהא האי טעמא לא בעינן אלא לאפוקי שלא יהיה אכיל' אכילת קבע ובבהמה לפי דבריהם הא לא שייכא האי טעמא וצ"ע והיותר תימא על מרן שלעיל בהל' ו' הוקשה לו ע"ד רש"י הללו ממ"ש רבינו בפרקין הל' ך' ולא פנה למ"ש הכא בדין זה הקודם שהיא משנה ערוכה ודוק.
Loading...
3:18
1
Loading...