כך קבלו חכמים ששנים שהעידו שהרשיעו את הצדיק והצדיקו את הרשע בעדותן ובאו אחרים והזימום כו' הרי עדים הראשונים לוקים אע"פ שלא הרשיעו הצדיק להלקותו. הכי איתא בפ"ק דמכות אמר עולא רמז דעדים זוממין שלוקין מן התורה מנין איכא למידק לדעת רבינו לעיל בה"ב שכתב דבעדות מלקות אפי' אם הוזמו אחר שעשו מעשה נעשים זוממי' ולוקי' ולא אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה עשה אלא דוקא גבי מיתה א"כ מנ"ל דבעדות בן גרושה ובן חלוצה שנמצאו זוממי' שלוקי' אי מהאי קרא דוהצדיקו איכא למימר דלא אתא קרא אלא לעדות מלקות ולאחר שעשו מעשה דלא נימא כאשר זמם ולא כאשר עשה כדאמרי' גבי מיתה אבל בעדות בן גרושה ובן חלוצה דלא אתו העדים לחייב מלקות מנ"ל למימר שלוקי' את זה העיר מורינו הרב המופלא מהרח"א נר"ו והיתה תשובתי אליו כי לפי מ"ש מוהרח"א מוצל מאש ח"א סי' ך' בטעמו של רבינו דס"ל דמש"ה בעדות מלקות לוקי' אחר שעשו מעשה משום דגבי מלקות ניתן ק"ו לידרש ומה כשלא עשו מעשה לוקי' כשעשו מעשה לכ"ש ולגבי מלקות ליכא למימר אין מזהירין מן הדין כדאמרי' לקמן ד"ה ע"ב לגבי מיתה שדבר אלינו ה"ה ברפ"ב מה' מאכלות אסורות שכל דבר שנאסר בלאו הבא מכלל עשה בהדיא אפשר ללאו שלהן לבא מק"ו ולוקי' עליו ומה"ט כתב שם רבינו גבי אוכל מבשר בהמה וחיה טמאה כזית שלוקה מן התורה אע"ג דליכא בהו אלא לאו הבא מכלל עשה יע"ש והשתא ה"נ דאיכא לאו דלא תענה בריעך עד שקר אף שמפני הלאו אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה כיון דאיכא ק"ו נמי אהני הק"ו לעשותו ללאו זה כלאו שיש בו מעשה ולוקי' עליו א"ד הרב מוהרח"א יע"ש ולפי דבריו ז"ל מתרצתא היא קושית הרב המופלא דלית לן לאוקמי קרא דוהצדיקו בעדות מלקות ולאחר שעשו מעשה דלהכי לא צריך קרא דמסברא אנן ידעינן לה דלענין זה ניתן ק"ו לידרש ודוק.