שורש דין כהן גדול אינו חייב להעיד אלא בפני המלך לבד כ"ג
אינו חייב להעיד אלא עדות שהוא למלך ישראל בלבד הולך לב"ד הגדול ומעיד בה אבל בשאר העדויות פטור. ע"כ. בפ' כ"ג דח"י עלה דמתני' כ"ג דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו ופריך בגמ' מעיד והתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שא"א מתעלם הא כיצד כהן והוא בבית הקברות זקן ואינו לפי כבודו לכך נאמר והתעלמת וכתב רש"י אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כ"ג למיתי לאסהודי ומשני א"ר יוסף מעיד למלך ופרש"י שהיה המלך בעל דין וכ"ג יודע לו עדות ופרכינן והתנן מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו ופרש"י וכיון דאין דנין אותו מאי סהדותא בעי ומשני א"ר זירא מעיד לבן מלך ופריך בן מלך הדיוט הוא אלא מעיד בפני המלך ופרש"י שהמלך יושב ודן בסנהדרין ופרכינן והתנן אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכ"ג בעיבור שנה מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על ריב לא תענה על רב ופרש"י אינך רשאי לסתור את דברי מופלא שבסנהדרין ואי אמר המלך חובה תו לא מצו אינך למחזי ליה זכותה ולא מלך וכ"ג בעיבור שנה מלך משום אפסניא וכ"ג משום צינה ופי' משום אפסניא מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהיו כל השנים מעוברות כ"ג אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש בי"הך ה' טבילות וי' קידושין ואם תתעבר השנה הרי תשרי במרחשון וצינה במרחשון תהיה בתשרי ומשנינן משום יקרא דכ"ג אתא ויתיב בסנהדרין מקבל ניהליה לסהדותיה קאי הוא ואזיל ומעיינן ליה אנן בדיניה ע"כ.
וראיתי להרב משאת משה חח"מ סי' ס"ג דקס"ג ע"ג שהוק' לו בהך סוגייה במאי דתריץ ר"ז מעיד בפני המלך ולא בפני אחריני משום דזלותא הוא דטירחא לבא להעיד בפני ב"ד ויש בזה משום והתעלמת וכתב הוא ז"ל לאו משום דזלותא הוא לגביה דידיה לבא להעיד לפני ב"ד דזוטר מיניה דהרי תניא בהוריות אמתני' דהאיש קודם לאשה כו' דת"ח קודם למלך ומלך לכ"ג וא"כ ליכא זלותא לבא להעיד לפני מי שגדול ממנו אלא עיקר טעמא הוא משום דהו"ל כהשבת אבידה דטריחא ליה ה"נ טריחא ליה לבא לבית הועד והואיל וכן כי מעיד בפני המלך מאי הוי הא ס"ס זילה ליה טריחא ליה ואם בפני ב"ד פטור כ"ש בפני המלך דזוטר מב"ד וליישב זה כתב דמתוך קו' זאת משמע להו להתוס' דכי משני הש"ס מעיד בפני המלך הכונה לומר שעיקר העדות הוא לצורך המלך דהיינו לבן מלך כדמשני מעיקרא ולהכי ק"ל דאמאי לא פריך הש"ס דאיך יושב המלך בסנהדרין לדון את בנו ותי' מה שתי' ולכאורה ק' דמי הגיד להם דכי משני הש"ס מעיד בפני המלך מיירי שעיקר העדות הוא לבנו דילמא השתא הדר ביה ומיירי אפי' לאחריני אלא דהוק' להם קו' זו ומתוך כך הוצרכו לומר דודאי דלהך שינוייא נמי לא הדר ביה ממאי דמשני מעיקרא מעיד לבן מלך. והשתא ליכא זילותא לכ"ג דכיון דהמלך חפץ בשלום בנו אתא לב"ד ויתיב וכשבא כ"ג לבא להעיד בב"ד הו"ל כאלו בא לב"ד לבא להעיד למלך עצמו וליכא זילותא דטירחא ובהכי ניחא מה שהק' מרן כ"מ בפ"א מה' עדות ה"ג עמ"ש הרמב"ם דכ"ג אינו מעיד אלא למלך ישראל בלבד אבל בשאר עדיות פטור והוק' למרן ז"ל דזה מסקנת הש"ס דידן דאינו מעיד למלך דמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו אלא מעיד לפני המלך הול"ל. אמנם ע"פ האמור הנה נכון דכיון דמעיד לבן מלך הו"ל כאלו מעיד לצורך המלך א"ד יע"ש.
ודבריו תמוהים לע"ד דכיון דלפי דעתו גדול כבוד הת"ח מכבוד המלך כמו שהכריח מההיא דהוריות שאמרו ת"ח קודם למלך ומלך לכ"ג א"כ כשבא המלך דב"ד לא חיישינן לזלותא וטירחא לכ"ג דבא להעיד דהו"ל כשבא להעיד לצורך המלך א"כ כ"ש דיכול לבא להעיד לצורך ת"ח דגדול כבודו ממלך וא"כ ל"ל להש"ס לדחוקי נפשיה ולשרויי דמעיד לבן מלך והמלך אתא ויתיב משום יקרא דכ"ג ואזיל ואמאי לא משני בפשיטות טפי מאי מעיד לת"ח שבא לב"ד דכיון דת"ח גדול כבודו מכבוד המלך ותו מאי האי דקאמר משום יקרא דכ"ג אתא ויתיב לימא משום שלום בנו אתא ויתיב ועוד שמדברי הרא"ש בפ' שבועת העדות מוכח דכבוד כ"ג גדול מכבוד ת"ח שכתב שת"ח שתורתו אומנתו וזילא ביה מילתא למיזל לב"ד ולערער בהדי ע"ה שרשאים ב"ד לשגר לו סופרי ב"ד ולטעון טענותיו אבל כ"ג אפי' זה גנאי הוא לו ולפיכך פריך בירוש' גבי כ"ג דן ודנין אותו וימנה אנטלר דהיינו מורשה ולא פריך שישגרו לו סופרי הדיינים יע"ש.
גם מדברי רבינו פ"ב מה' מלכים ה"ה מבואר דכבוד כ"ג גדול מכבוד המלך וכבוד המלך גדול מכבוד ת"ח שכת' דבעת שירצה המלך באים כל העם לפניו ועומדים לפניו ומשתחוי' ארצה אבל כ"ג אינו בא לפני המלך אלא אם רצה ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כ"ג שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמד אעפ"כ מצוה על הכ"ג לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד בפניו כשיבא וכן מצוה על המלך לכבד לומדי תורה בצינעא אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה ולא יעמוד מפני אדם עכ"ל והכי אמרו בכתובות דק"ב שציוה ר' לר"ג בנו נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים יע"ש הרי מבואר דכבוד כ"ג גדול מכבוד המלך וכבוד המלך גדול מכבוד הת"ח ומה שהכריח הרב ז"ל מההיא דהוריות דכבוד ת"ח הוא גדול מכבוד המלך אחרי המחילה אינה ראיה כלל דהתם לא לענין כבוד אלא לענין מי קודם לפדותו מבית השביה שלא ימות בשבי וקאמר דת"ח קודם אפי' המלך שהוא הכרח לעולם יותר דת"ח שמת אין לנו תמורתו ומלך שמת כל ישראל ראוים למלוכה וכ"כ בהדייא רבינו בפי' המשנה דדוקא לענין ממון אמרו ת"ח קודם למלך מפני שתועלתו לאומה הוא יותר אבל לענין מעשה המלך גדול כבודו מכל שנאמר שום תשים עליך מלך עכ"ל.
ולכן נלע"ד כוותיה דהרב ז"ל ולא מטעמיה דודאי כי משני תלמודה מעיד בפני המלך לא מפני דהוי כלצורך הוא דקאמר ומשום דהשתא לא חייש הכ"ג לטירחא דהליכה לב"ד כדקאמר הרב ז"ל אלא משום זלותא דאסהודי קמיהו הוא דגדול כבודו מכבוד הת"ח כמ"ש הרא"ש אמנם כי אתא מלכה ויתיב בב"ד ומזמנו שיבא להעיד בפניו כיון דכשקוראו המלך לפניו אם רצה הכ"ג הוא הבא לפניו ומצוה נמי עביד כשמכבד את המלך כמ"ש רבינו אע"פ שגדול כבודו מכבוד המלך להכי הוצרך הש"ס לשנויי דמעיד בפני המלך דהשתא ליכא משום והתעלמת כיון דליכא שום זלותא כי מעיד בפני המלך דאע"פ שגדול כבודו מכבוד המלך מצוה עליו לכבד את המלך ומשום דאין דרך המלך שיבא לב"ד כדי שיעיד הכ"ג לפניו אם לא משום צורך בנו דחשיב עליו כגופו להכי הוצרכו התוס' לשנויי דלא הדר משינוייא קמא דמשני דמעיד לבן מלך ואפשר דהה"נ באיש אחר אשר חפץ ביקרו ובא לב"ד בעבורו כדי שיעיד הכ"ג חייב הכ"ג להעיד כיון דהשתא ליכא זלותא לכ"ג וזהו שכתב רבינו וכ"ג אינו חייב להעיד אלא עדות שהוא למלך ישרא' לבדו כלומר שחפץ המלך באותו עדות וקוראו לפניו להעיד באותו עדות עוד ראיתי להרב הנז' שעמד עמ"ש התוס' שם ד"ה מעיד וז"ל וא"ת ולוקמא בעדות החודש וי"ל דלשון מעיד משמע לכל דבר ממונא ואיסורא דומייא דמלך לא מעיד דמיירי אפי' בממון דאי באיסורא אין חכמה ואין תבונ' כו' עכ"ל וכת' שדברי התו' מרפסן איגרי שהם דברי התוס' סותרים זל"ז דממ"ש מיירי אפי' בממון משמע דס"ל דמיירי נמי אפי' באיסורא וממה שסיימו דאי באיסורא אין חכמה ואין תבונה כו' משמע דוקא בממון איירי ולא באיסור והניח דבריהם בצ"ע.
ולעד"ן לפרש דבריהם בהדק לשונם שכתבו אפי' בממון דמאי אפי' דקאמרי שאי בעדות איסור דחמיר אינו מעיד כ"ש בממון הקל והכי הול"ל דמיירי בין באיסור בין בממון אמנם נראה דכוונתם ז"ל דאיכא מידי דאיסורא דמלך לא מעיד והוא היכא דאפשר לברר אותו איסור ע"י עדים אחרים מלבד המלך דאף אם המלך יודע באותו עדות אינו רשאי לזלזל ולבא לב"ד להעיד כיון דאפשר לברר האיסו' ע"פ עדים אחרי' דהשתא תו ליכא משו' אין חכמה כו' ובממון אפי' כי ליכא עדים אחרים כיון דממון קל וניתן למחילה אינו יכול למחול ולהעיד וזהו שכתבו דמיירי אפי' בממון כלומר לא מיבעיא באיסור דאיכא עדים אחרים אלא אפי' בממון דליכא עדים אחרים דאי מיירי באיסורא כלומר אפי' כי ליכא עדים אחרים דומייא דממון ודומייא דמעיד דכ"ג אין חכמה כו'.