Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 1:8

שורש אין שבות במקדש בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדא כו'. מכאן הביא ראיה התה"ד בכתביו סי' (קל"ד) [ס"ב] דלהקיש באצבע בשבת כדי לשחק התינוק שרי ואין לחוש להשמעת קול שיר ולשמא יתקן כלי שיר דאי איכא למיחש להכי הו"ל להש"ס למימר דדוקא הכא גבי כהן גדול שהיה במקדש התירו משום שאין שבות במקדש מדלא פירשו הכי משמע דאף במדינה שרי וליכא משו' שמא יתקן כלי שיר יע"ש. ולע"ד נראה דאין מכאן ראיה להתיר להקיש דרך תנועת שיר כדי לשחק התנוק דשאני הכא שלא היו מכוונים בהכאתם לשיר אלא להשמיע קול הברה כדי שיעורר משנתו שאם היה דרך שיר היה מתנמנם יותר וכל כה"ג שאינו מכוין לשיר מבואר בפ' המוציא תפילין דק"ד ע"א גבי מעלין בדייופן ומטייפין מיארק דשרי וכמ"ש רש"י שם יע"ש ומ"ש רבינו בפי"המ וז"ל מכין באצבע צרדא הוא שיכה בגודל עם האצב' האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות ערבות עכ"ל אין כוונתו שהיו עושים תנועות ערבו' גם כאן לגבי כ"ג אלא מה שהיו עושין לגבי כ"ג אינו אלא שהיו מכין בכח זה אח"ז כדי לעוררו משנתו אבל בבית המשתה עושין מכות אלו בתנועות ערבות וזה מבואר ואף הת"הד לא התיר אלא שלא כדרך שיר.
וראיתי להרב מש"ל בסוף ה' בית הבחירה שהוק' לו על מ"ש מרן כ"מ שם דע"כ לא אמרו אין שבות במקדש אלא כשא"א באופן אח' אבל כשאפ' באופן אח' בלי דחית שבות דרבנן אף במקדש אסור והק' עליו שאם כדבריו ל"ל להרב ת"הד לדקדק שאין בהכאת אצבע משום שבו' מדלא פי' טעמא משום דאין שבות במקדש ועדיפא מינה הו"ל למימר דאם איתא דיש בו גזירה זו לא היה להם להתיר שבות זה גבי כ"ג כיון דאפשר לעוררו באופן אחר אלו דבריו ז"ל יע"ש ויש לתמוה דעדיפא מינה הי"ל להרב ז"ל להקשות על מרן שדבריו הללו שבכ"מ הם היפך מ"ש בב"י ה' שבת סי' רל"ט כי שם דחה דברי הת"הד וכתב שאין לסמוך על דקדוק זה שדקדק הרב ז"ל דאיכא למימר דלא הוצרך הש"ס לפרושי דסתמו כפירושו וכ"כ בכ"מ פכ"ג מה' שבת ה"ד יע"ש והשתא תיקשי טובא דאם איתא דיש בזה משום שבות ומשום שאין שבות במקדש התירו א"כ לפי מ"ש בכ"מ דאין להתיר שבות במקדש אם לא היכא דא"א באופן אחר איך התירו שבות זה כיון דאפשר לעוררו באופן אחר כמ"ש הרב מ"ל ז"ל ואפשר ליישב דברי מרן שלא יהא נסתר מחמת'ו דס"ל דחילוק יש בין השבותין בענין ובשבות דטלטול הנר הוא שכתב דאין להתיר במקדש היכא דאפשר באופן אחר משום דשבות זה דגזרו מטעמא דשמא יבא לכבות את הנר שכיח טפי וקרוב הדבר הוא ומשו"ה סברא הוא שלא התירו במקדש היכא דאפשר באופן אחר אבל שבות דמכה באצבע צרדא משום שמא יבא לתקן כלי שיר לא שכיח ואינו קרוב הדבר לבא הילכך אפי' אפשר באופן אחר התירו ועיין בתוס' בעירובין דק"ב ד"ה והעליון ובפ' החליל ד"נ ד"ה לרבנן שעלו לחלק בין השבותין יע"ש ועיין בס' ארעא דרבנן סי' ד' דשקיל וטרי עוד בדברי מרן כ"מ ז"ל יע"ש.
ובענין זה דאין שבות במקדש עיין בתשו' הריב"ש ס"סי קס"ג ובש"מ למסכת ביצה ד"ך ע"ב עלה דאיבעיי' לן עבר ושחט מאי כו' שכתב דאע"ג דאין שבות במקדש וזריקה משום שבות אסרו אותה כשעבר ושחט אסרו הזריקה מפני שעבר ועשה שלא כדין ועיין בחידו' הריטב"א למסכת יומא דף ל"ד ע"ב עלה דאמרינן דאין שבות במקדש שכתב דשבות קל התירו במקדש ולא חמור ועיין להלח"מ פ"א מהלכות ק"פ דח"י שכתב דלא התירו שבות במקדש אלא היכא דלא אפשר מאתמול והרב מ"ל והרב סם חיי תמהו עליו מסוגייא דעירובין גבי חותכין יבלת במקדש וכו' ועיין לה"ה בפי"ב מהלכו' שבת סוף ד"א שכתב וז"ל וממ"ש שהיו מחממין מבערב יוה"ך ולא היו מחממין ביוה"ך יש ללמוד שיש בחימום חייוב דאורייתא לפי שאין שבות במקדש אע"פ שיש לדחות עכ"ל וכונתו במ"ש אע"פ שיש לדחות דמשו"ה לא התירו החימום ביוה"ך עצמו מפני שאפשר מבערב וזה נר' סיוע להלח"מ ויש לדחו' דלכתחי' ודאי כיון דאפש' מבערב לא אמרו שיעש' כן ביו"הך ושיסמכו על אין שבות במקדש אמנם בדיעבד שלא הניחו מבערב אפשר דביום עצמו שרי היפך דברי הרב לחם משנה ז"ל ועיין להרב מ"ל פ"ח מה' בית הבחירה די"ב.
ודע דהא דאין שבות במקדש אפי' במידי דלא שייך דוקא במקדש הוא דהא תקיעת שופר לא שייך דוקא במקדש ואפי"ה שנינו בר"פ י"ט דכ"ט ע"ב במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וכן מבואר מדברי רש"י שם ד"ה גזירה שמא יטלנו וכו' ודוק ועיין להר' ח"ה בשבת דמ"ב ע"ב בתוספות ד"ה אפי' והובא ביד מלאכי ח"ג אות א' סימן צ"ו דדוקא באיסורי שבת הוא דיש חילוק בין מקדש לגבולין לא בשאר איסורי יע"ש ואשתמיט מיניה דברי המרדכי שהביא מרן בבית יוסף י"ד ס"סי ר"ח ד"ה כתב המרדכי בשבועות דאפי' בשאר איסורי' איכא לפלוגי בין מקדש לגבולין וצ"ע ודע דבעירובין דק"ב ע"ב אמרו מחזרין רטיה במקדש אבל לא בגבולין אם בתחי' כאן וכאן אסור וכתב רש"י אם בתחי' שלא היתה וכהן זה לא סילקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור דהאי שבות לאו צורך גבוה הוא והכי איתא בביצה די"א ע"ב דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לאו ועיין בתי"ט שכתב וז"ל ולפיכך אני תמיה עמ"ש הרמב"ם בפכ"א מהלכות שבת ועיין בש"ע סימן שכ"ח סכ"ה וכן בפ' החליל אמרו דשמחת בית השואבה אינו דוחה שבת וי"ט וכתבו התוספות דה"ט שאינו אלא משום שמחה יתירה ולקמן בד"ה ורבנן סברי הקשו לרבנן דאמרו דאין החליל דוחה שבת וי"ט ותירצו וכו' יע"ש ואיכא למידק מאי קושייא הרי לרבנן עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ולא דחי שבת והוי כשמחה יתירה כשמח' בית השואבה ונראה דהכא שאני דס"ס שמחת מצוה היא ודמי לעבודה משא"כ שמחת בית השואבה דליכא מצוה כלל ובהכי ניחא דברי ר' בפ"ג מה' כלי המקדש ד"ג וד"ו יע"ש.
ודע דרבינו פכ"א מהלכות שבת דכ"ז כתב דחזרת רטיה במקדש התירו משום דאין שבות במקדש וכדקס"ד להש"ס בפ"ק דביצה די"א ע"ב והוא תימא דמסקינן טעמא משום דהתירו סופן משום תחילתן ונפק' מינה טובא וכבר עמד בזה התי"ט בעירובין פ' המוציא תפילין משנה י"ג ואפשר דרבינו ז"ל סובר דעולא דמפרש דטעמא משום דהתירו סופן וכו' ולא משום דאין שבות במקדש אפי' בכהן דלאו בר עבודה היינו משום דניחא ליה לאוקמי מתניתין כמ"ד שבות צריכה התירו שבות שאינה צריכה לא התירו וכאותה ששנינו בפסחים פ' תמיד נשחט דס"ד כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחי' את העזרה שלא ברצון חכמים ומפרשינן בגמרא מאן חכמים ר' נתן דאמר שבות צריכה התירו שבו' שאינה צריכה לא התירו ורבינו בפ"א מהלכות ק"פ פסק כחכמי' דפליגי אר' נתן ואמרי דאפי' שבות שאינה צריכה התירו משו"ה יהיב טעמא משום דאין שבות במקדש דאע"ג דגבי הדחת מקדש איכא צורך קצת מיהא מיהו עיקר פלוגתייהו דר' נתן וחכמים דשבות צריכה ואינה צריכה אפילו בלי שום צורך הוא דקי"ל כחכמים דר' נתן ולכך יהיב טעמא משום דאין שבות במקדש ובשיטת כ"י להרב המאירי במס' ביצה כתב שם וז"ל ומחזירין רטיה במקדש דבמקד' הוא דשרי דהא הנחת רטיה בכל ענייני רפואה שאין בהם מלאכה שבות הוא משום שחיקת סמנים ואפי' כהן דלאו בר עבוד' הוא לשתרי בהכי אלא קמ"ל דשבות צריכ' התירו שבות שאינה צריכה לא התירו עכ"ל הרי שהוא ז"ל סובר דטעמא דעולא דנייד מטעמא דשבות הוא מטעם דאמרן ונוחים הם דברי רבינו אלא שאכתי צריך לחלק בדעתו בין שבות גדולה לשבות קטנה שהרי הוא ז"ל בפ"ה מה' תו"מ גבי סידור הקנים ונטילתן פסק דאינו דוחה שבת ועיין להתוס' בפ' המוציא תפילין ד"ה והעליון כאן וכאן אסור יע"ש.
וראיתי בש"מ למס' ביצה שהקשה משם הרשב"א דאמאי לא קחשיב עולא הא דתנן בעירובין פ' מי שהוציאוהו כל היוצאים להציל חוזרין למקומם וכן חכמה הבאה לילד דתנן בר"ה בפ' ב' דהתירו סופן משום תחילתן יע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דכיון דבהנך מילי דקחשיב עולא קמהדר תלמודא למיהב טעמא אחרינא דאצטריך עולא לאפוקי ההוא טעמא דאי לא"ה פשיטא ומאי קמ"ל הא תנינן לה כו' איך הפה יכולה לדבר אמאי לא מני הנך והדבר ברור דמשום דליכא למטעי בהו בטעמא אחרינא לא קחשיב להו ואפשר דעל המקשן הוא דפריך דלדידיה דלא ידע דאיכא למטעי בטעמא אחרינא ומשו' הכי פריך תנינן כו' אמאי לא פריך תו לדעולא אמאי לא מנו הנהו דהתם וא"ן אפשר דהשתא דאשכח תלמודא טעמא להנהו דמייתי עולא איכא לאקשויי אמאי לא מני הנהו דהתם דאע"ג דבהנהו ליכא טעמא משום אגב הו"ל לאתויי וזה דוחק ועיין להתוס' בעירובין ובר"ה ודוק.