Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 1:7

שורש השבועה של כהן גדול בימי בית שני כו' ולפי שהיו חוששין שמא כ"ג זה נוטה לצד הפיקורוסים היו משביעין אותו ערב יוה"כ ואומרים לו אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו ושליח ב"ד כו'. ע"כ. בדברי רבינו לא בא הדבר מבואר מי הם אלו המשביעין אותו לכ"ג ומלשון זה שכתב אנו שלוחי ב"ד מבואר שלא היו זקני ב"ד עצמן המשביעין אותו אלא שלוחי' אחרים מב"ד ודוחק לומר שאע"פ שהיו זקני ב"ד כיון שלא היו כל הב"ד עצמן נקראים שלוחי ב"ד מכל הב"ד ובמשנה שנינו מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה והעלוהו בית אבטינס והשביעוהו ונפטרו והלכו להם ואמרו אנו שלוחי ב"ד כו' דמבואר שזקני כהונה העלוהו לבית אבטינס ללומדו מעשה החפינה כמ"ש בגמ' והזקנים הללו היו משביעין אותו ורבי' השמיט כל זה ועיין להלח"מ ולהפ"ח לקמן בפ"ד ד"ה וזו היא עבודה קשה כו' דמשמע להו דמ"ש רבינו בד"ה שהיו מלמדים אותו זקני ב"ד עבודת היום וסידורה שם נכלל דבר זה שהיו מלמדים אותו מעשה החפינה של לפני ולפנים שהיא עבודה קשה כמ"ש רבינו לקמן פ"ד וראיתי בספר שיח יצחק דכ"ד שכתב דרבינו משמע ליה דמ"ש בגמרא ללמדו מעשה החפינה היינו החפינה שמבחוץ וכמ"ד דעבוד' קשה היא וכיון דהוא ז"ל פסק כמ"ד דחפינה שבחו' לאו עבודה קשה היא הילכך השמיט הך מתני' ולא כתב שמסרוהו לזקני כהונה שהעלוהו לבית אבטינס והן הן דבריו שבפי' המשנה ושלא כדברי הפ"ח שכתב דרבינו חזר בו בחיבורו ממ"ש בפי' המשנה ושדבריו בפי"המ הם תמוהים וזה מפני דס"ל שמ"ש רבינו בפי' המשנה דמעשה החפינה לאו עבוד' קשה היא היינו אפילו החפינ' שלפני ולפנים ושזו היא החפינה ששנינו במתניתין שהעלוהו לבית אבטינס ללמדו וליתא אלא רבינו משמע ליה דהחפינ' של כל יום היו מלמדין אותו והיא קשה קצת עכת"ד יע"ש.
ולע"ד אם זו היתה כונת רבי' בפי' המשנ' הדבר ק' יותר שהרי ממתני' מבואר שזקני ב"ד כשהיו נפטרים ממנו עיו"הכ ומסרוהו ביד זקני כהונה אז היו מעלין אותו לבית אבטינס ללמדו מעשה החפינה ולהשביעו ואם החפינ' זו היא חפינ' שבחוץ הרי בכל יום היו צריכין ללמדו חפינ' כיון שהוא היה מקטיר קטורת של כל יום כמו ששנינו במתני' והיה צריך לידע החפינ' וה"נ משמע שם בגמרא דחפינ' של כל יום היה לומד בכל יום קודם שנכנס לעזרה לעבוד עבוד' כמ"ש שם ומסתברא דלשכת פלהדרין בדרום הואי מ"ט כו' וטביל ואזיל לצפון וטביל וגמר חפינ' יע"ש ואמנם חפינ' דמתני' משמע שהיא חפינ' דלפני ולפנים וצ"ע.
ובמ"ש רבינו שהיו משביעין אותו כו' הקשו כת הקודמים שאם היה הכ"ג צדוקי הוה ליה כנשבע לעבור את המצוה ולא חייל עליו שבועה עיין בס' אש דת בפ' פינחס ד"ס ובספר ישרש יעקב הקשה קוש' זו באופן אחר והוא דמה הועילו בשבו' זו והא קי"ל נשבעין להרגין ולמוכסין ומאחר שלפי דעתו הם היפך התורה יעבור על שבועתו ויתן מבחוץ ויכנס יע"ש והפ"ח ז"ל בחי' לה' אלו כתב כלשון הזה וא"ת ומה מהנו להשביעם והא לפי דעתם היו טועים הפרושים והם אנוסים בדעתם ואפשר שהיו נשבעין לשקר כדי לקיים מצות הקטורת כתקנה יע"ש והרואה ירא' לכאורה שאין סגנון ג' הרבנים הנז' עולה כאחת אבל האמת דהכל הולך למקום אחד דלהרב אש דת עכ"ל דאע"ג דאין שבועה חלה על שבוע' מ"מ איסור' מיהא איכא בנשבע לכתחילה לעבור על המצו' משום נשבע לשוא וא"כ א"ל דלהכי היו משביעין שאם הוא צדוקי לא ישבע לכתחילה ויפרוש עצמו מלעבוד עבוד' ויגלה דעתו ועכ"ל דעיקר קושייתו ז"ל היא היא קו' הרב בס' ישרש יעקב דמשום דמתיירא מהפרושים אינו יכול לגלות דעתו ונשבע הוא באונס והו"ל כההיא דנודרין להרגין כו' ועיין בהל' ממרים פ"ג וגם היא גופה כוונת הרפ"ח ז"ל במ"ש ואפשר שהיו נשבעין לשקר כלומר מפני האונס היו נשבעין ותרי' יתיב דהשבו' היה מועיל דמי שהיה צדוקי היה פורש עצמו מעיקר' שלא לשרת במקדש ביו"הכ שלא לישב' לכתחי' לעבור על המצו' משום חומרא דשבוע' והרב אש דת תריץ דהיה מועיל השבועה שאם יעבור עליה יתבטל שליחותו ונסתלק מכ"ג יע"ש וק' דא"כ מה צורך לשבועה בתנאי בעלמא היה דיי וכמו שהק' בס' ישרש יעקב ובס' עבודת ישראל וס' צרור החיים תירצו דכהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא מהני תנאי משא"כ בשבוע' היה מתחייב בתנאי זה ולא ידענא מאי קאמרי והתוס' די"ב כתבו דמינויו וסילוקו של כ"ג תלוי במלך ואחיו וא"כ שפיר מהני התנאי.
ולע"ד אפשר דכיון דתנאי זה אי אפשר להתברר התנאי בטל כמ"ש הרפ"מ ח"ג ס"א בענין הקראים ודוק ועיין עוד במה שהק' הפ"ח למה הוצרכו להשביעו והלא יכולים לראותו דרך לול כמ"ש רש"י בפ' הנזיקין ד"ה ודילמא דחזיניה בפשפש וכ"כ התוס' בפ' א"ל הממונה בשם הערוך דל"ה ע"א שמחיל' היה בלשכת הפרוה שמשם היו יכולים לראות עבודת כ"ג בק"הק ותי' דתקנתא דשבועה עדיפא דאהני אף לאותה שנה משא"כ לראותו דרך לול שלא היו מספיקין לראותו ולמחות בידו עד שכבר היה מתקן מבחוץ ומכניס עכ"ל ועיין בפי' המשנה לרבי' ז"ל דמבואר מדבריו שמפני שלא היו יכולין לראותו ממקום אחר התקינו להשביעו וגם זה שכתב דאהני לאותה שנה ק' שמיד שהיו רואים אותו יכולי' למנו' כ"ג אחר שהיה מתוקן עמו ושיקטיר קטורת כדינו ואפשר שמפני שכל מה שעבד מקודם נמי היה נפסל דזבח רשעים תועבה והיו צריכין לשחוט תמיד אחר ולזרוק את הדם וכיוצ' והיותר נכון אצלי שכל כי הא לחוש בו שהיה צדוקי ולשום אנשים לראותו לא היו עושים ביו"הכ ואפשר שהיה מצטער הרבה הכ"ג ביום זה ומ"מ דברי רבינו שבפי"המ לא משמע הכי ודוק ועיין בס' ארעא דרבנן סי' תכ"ו שעלה ונסתפק בענין נשבע לבטל את המצוה דאמרינן דלא חיילא שבועה אם הוא דאורייתא דלא חיילא א"ד דאורייתא שפיר חיילא אלא מדרבנן הוא דלא חיילא והוה בעי למפשט הדבר ממה שתירצו הקדמונים לקושייתם מה מועיל שבוע' זו שהיו משביעין לכ"ג ביו"הך כיון שהוא צדוקי הו"ל נשבע לבטל את המצוה ולא חיילא שבועה. ותירצו שהצדוקים אינן מודים בזה שאמרו חכמים דלא חיילא שבועה בדבר מצוה דש"מ דס"ל דזה מדרש חכמים הוא ולא מדאוריית' ושוב דחה ראיה זו דעדיין אפשר דמדרש זה הוא מדאורייתא אלא שאין הצדוקים מודים בזה יע"ש ותמהני דמסוגייא דפ"ק דנדרים די"ו דמצריך תלמו' תרי קראי לנשבע לבטל את המצוה א' לפוטרו מקרבן וחד לפוטרו מלאו דבל יחל מבואר דהוי דאורייתא וצ"ע.