שורש שחיטת פרו של כ"ג אי כשירה בזר עבודת
כל ט"ו בהמות כו' אינן אלא בכ"ג בלבד כו'. הנה בענין שחיטת פרו של כ"ג אי כשירה בזר לא ביאר לנו רבינו כאן בה' עבודת יוה"כ וכבר ברפ"א מה' פסולי המוקדשין ד"ב פסק כמ"ד דכשירה בזר ע"ש וכ"ש שחיטת שאר הקרבנות דכשרות בזר דאפי' מאן דפסל בשחיטת פרו היינו משום דכתיב אהרן וחוקה כדאיתא בפרק טרף בקלפי דמ"ב והתוס' בפרק אמר להם הממונה דל"ב ע"ב ד"ה א"כ כתבו דאע"ג דכשרות בזר מדאורייתא מ"מ פסו' מדרבנן ביו"הכ ואין כן דעת רבינו דבפ"א מה' פסולי המוקדשין סתם וכת' דפר כ"ג של יו"הכ אם שחטו זר כשר ועיין להפ"ח.
ודע שהתוספות בפרק טרף בקלפי דמ"ב ע"א ד"ה שחיטה לאו עבודה כתבו ע"ש הר"י קאלצון ז"ל דשחיטת פרו של כ"ג למ"ד שפסולות בזר לאו משום דעבודה היא ועבודה פסולה בזר דהא אפי' בשאר כהנים נמי פסולה אלא בכ"ג לחודיה ומשום דגלי רחמנא דבעי' בעלים הוא דפסולה מידי דהוה סמיכה דלאו עבודה היא ובעינן בעלים עכ"ל יע"ש. והדברים תמוהים מאותה שאמרו בפ"ד אחין דל"ג ע"ב עלה דתניא התם זר ששימש בשבת יש כאן משום זרות ומשו' שבת ופרכי' עלה זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בקבלה והולכה טלטו' בעלמא הוא ואי בהקטרה הא אמר ר"י הבערה ללאו יצאת כו' ואמר רב אחא בר יעקב בשחיטת פרו של כ"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כ"ג פסו' בזר א"ה מאי איריא זר אפי' כהן הדיוט נמי שזר אצלו קאמר ורב אשי משני דאיסורים בעלמא קחשיב יע"ש. והשתא לדברי הר"י קאלצון דליכא בשחיטת פרו משום זרות שהרי שחיטה לאו עבודה היא ולא מפסי' אלא משום דבעינן שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה א"כ מאי קמשני רב אחא בר יעקב דזר ששימש בשבת בשחיטת פרו קאמר דאכתי קשה ואמאי מחייב משום זרות כיון דלאו עבודה היא הנה קושיא זו שמעתי מקשים ע"ש מו"ה המובהק מהרי"ן הי"ו ולע"ד י"ל דלפום מאי דמשני תלמו' דבשחיטת פרו של כ"ג מיירי הברייתא וזר דקאמר היינו מי שזר אצלו ואפי' כהן הדיוט מעתה עכ"ל דכי קאמר תנא יש כאן משום זרות לאו היינו איסור זרות דכהונה דאיכא ביה לאו ומיתה בידי שמים כדאמרינן בס"פ הנשרפין דף פ"א ופסקו רבינו ברפ"ט מה' ביאת מקדש יע"ש אלא יש כאן משום איסור זרות דאהרן קאמר דכיון דבפרו של אהרן כתיב אהרן וחוקה לומר דאחרים לבר מאהרן פסולים א"כ הו"ל בלאו הבא מכלל עשה לגבי אחרים וליכא אלא איסו' בעלמא בלבד דקפיד קרא אהרן לחודיה דאלת"ה אלא דאיסור זרות בעבודה ממש קאמר ואיכא לאו דוזר לא יקרב אליכם ק"ט דבשלמא זרים שאינן כהנים איכא למי' דאיכא בהו לאו דזרות דאע"ג דבשחיטת שאר קרבנות אפקינהו רחמנא מלאו דזרות כדכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן ודרשינן מקבלה ואילך מצות כהונה כדאיתא בר"פ כל הפסולים דל"א וכמו שפסק רבינו בפ"ה מה' ביאת מקדש מ"מ השתא דגלי רחמנא גבי פרו של אהרן דזרים אסורים אהדריה רחמנא ללאו דזרות דומיא דגוזז ועובד בפסולי המוקדשים דלקי אע"ג דליכא אלא איסור עשה דתזבח ולא גיזה משום דאמרינן אהדריה קרא לכלליה וכמ"ש התוס' בפ' גיד הנשה דצ"ט ד"ה רבא ובע"ז דס"ז סד"ה אמר ר"י ובפ"ק דביצה די"ב ד"ה השוחט אבל גבי כהנים דמעולם לא נאסרו בלאו זה דזרות דעבודה ולאו זרים נינהו מהי תיתי לומר דבשחיטת פרו של כ"ג איכא בהו לאו דזרות ומצאתי כדברי להרב התנא בספר פרשת דרכים בדרך מצותיך דס"ט ע"א ד"ה ונראה שכתב דכהנת שנבעלה בעילת איסור דאסו' לאכול בתרומה מקרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' לא נכללה נמי בכלל לאו דוכל זר לא יאכל קדש מטעמא דאהדריה קרא לכלליה שהרי אשה זו שנבעלה לפסו' לה לאו זרה היא כדי שנאמ' דאהדריה קרא לכללי' דהא באומרו וכל זר אינו בכלל אשה שנבעל' לפסו' לה בעיל' איסו' יע"ש וכיון שכן ודאי דכהני' דלית בהו שם זרים ולא נכללו בלאו דוזר לא יקרב אי נאסרו בשחיטת פרו של כ"ג ליכא בהו אלא איסורא בעלמא וכי קתני בברייתא זר ששימש במקדש יש כאן משו' זרות ומפרשינן לה אפי' בכהני' דזר אצלו קאמר עכ"ל דיש כאן משום זרות דקאמר היינו איסור זרות זה דבעינן אהרן דחוקה לעיכובא אבל זרות דעבודה ודאי לא קאמר ומעתה לדעת הר"י קאלצון נמי דס"ל דאף בזרי' שאינן כהני' ליכא בהו איסור זרות דעבודה לא קשיא מידי דמשו' זרות דקאמר היינו זרות דפרו של אהרן ואדרבא מאותה סוגיא יש להביא ראיה למ"ש הר"י קאלצון מדפריך הש"ס א"ה מאי אירייא זר אפי' כהן הדיוט נמי ואם אית' דשחיטת פרו של כ"ג למ"ד בזר פסו' חשיבה עבודה ממש ומחייב הזר עליה משו' וזר לא יקרב מאי קא פריך ואפי' כהן הדיוט נמי לימא דתנא להכי נקט זר דוקא משו' דמחייב בלאו דזר לא יקרב דתנא חיובי לאוין קתני לדעת רב אחא בר יעקב משא"כ בכהן הדיוט דלא מחייב אלא בלאו הבא מכלל עשה וכמדובר אלא ודאי דאף בזרים נמי לא מחייבי אלא בלאו הבא מכלל עשה וכשיטת הר"י קאלצון ואי תקשי לן אם איתא דלרב אחא בר יעקב משו' זרות דקתני משום איסור זרות בעלמא קאמר וליכא לאו ומיתה א"כ למה נייד מלפרש ג"כ דמשו' שבת דקתני משו' איסור שבת בעלמא קאמר ובהולכה וקבלה דאית בהו איסור טלטול מוקצה א"נ בלאו דהקטרה קאמ' ומשו' איסור לאו דהעברה ולמה ליה לפרושי לה בשחיטת פרו של כ"ג דזה דוחק הא לא איריא דרב אחא ב"יע דחיקא ליה לפרושי הכי גבי איסור שבת דקתני בברייתא דא"כ מאי נפקא מינה ולא ניחא ליה למימר נ"מ לקוברו בין רשעי' כדתריץ רב אשי ועוד דא"כ ר"ש דפליג עליה דר"י ואמר דאין כאן משום איסור שבת אם איתא דאיסור שבת בעלמא קאמר ר"י מ"ט פליג עליה ר"ש דהא אע"ג דלר"ש אין איסור חל על איסור אין סברא לומר שלא יהא בו איסורא בעלמא דדוקא לענין חיוב סקילה או איסור לאו לענין מלקות אין אחע"א אבל איסורא בעלמא ודאי אית ליה ומש"ה מוקי לה בשחי' פרו של כ"ג והשתא קמ"ל דאחע"א דאע"ג דאסור משום זרות וכמ"ד דשחיטת פרו בזר פסולה אפ"ה גבי שבת קאמר דמחייב חטאת כיון דלגבי זר וכהן הדיוט לא הותר שחיטת זו של פרו של כ"ג דר"ש פליג ואמר דמשו' שבת לא מחייב אפי' זר וכהן הדיוט דאין איסור שבת חע"א עשה דזרות ורב אשי חדית לן דמשו' זרות לאו דזרות קאמר ומוקי לה בהקטרה דשאר קרבנות דמחייב ביה הזר כמ"ש התוס' ומשו' שבת דקתני אע"ג דלר"י ליכא אלא לאו דהעברה בעלמא ואין איסור חע"א מ"מ איסורא בעלמא אית ליה ונ"מ לקוברו בין רשעי' גמורי' ור"ש פליג וס"ל דאין איסור שבת חל על לאו דזרות ועיין בחי' הרשב"א והרמב"ן שנראה מדבריהם דלמאי דתריץ רב אחא בר יעקב נמי משום זרות דתני תנא היינו לאו גמור דזרות ועיין בתוספו' ישנים פרק טרף בקלפי דמ"ב ד"ה אחת כשרה בזר ודוק ועיין עוד במה שנסתפק הרב פרשת דרכים שם בדרך מצותיך דס"ט ע"ד עמ"ש רבינו ברפ"ט מה' ביאת מקדש והקטירו בני אהרן ולא בנות אהרן אם עברו בנות אהרן והקטירו אם יהיו חייבות מיתה כזר ששימש או"ד דליכא בהו אלא לאו הבא מכלל עשה יע"ש ואם אותה סוגיא דיבמות היא מהלכת כפשטה דאיכא בכהנים לאו דזרות ושחיטת פרו של אהרן משו' דאהדרינהו קרא לכללא דזרים וכדמשמע מדברי הרשב"א והרמב"ן יש להוכיח דאף בנות אהרן חייבות מיתה כזר במכל שכן ודוק. גם בשאר עבודות של יו"הך נמי דקי"ל שאינן כשרות אלא בכ"ג שאר כהנים חייבים עליהן משום זרות.
עוד כתב רבינו ז"ל וכן שאר העבודות כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות הכל עשוי בכ"ג נשוי וכתב מרן כ"מ וז"ל נראה דמשמע ליה הכי מדתנן בריש יומא כל ז' הימים הוא מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות והיינו כדי שיהא מלומד לעשותם עכ"ל כלומר אע"ג דמשנה ערוכה שנינו במעשה היום בפרק א"ל הממונה דל"א ע"ב והביאה רבינו לקמן בפ"ב ובפ"ד הביאו לו את התמיד כו' נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות התם י"ל דאי בעי למעבד קאמר שהיה נכנס כו' אבל מאותה ששנינו בריש יומא משמע דאיכא מצוה בכ"ג מדמלמדין אותו ז' ימים קודם ולפי מ"ש הרפ"ח דדעת רבינו דאפי' בשאר עבודות של כל יום אינן כשרות אלא בכ"ג מדכייל עבודת כל ט"ו בהמות דאיכא בהו תמי' של כל יום נראה ודאי דגם הקטרת הקטורת והטב' הנרות אינן כשרות אלא בו דהא עבודות נינהו.
ובמ"ש מרן ע"ש הריטב"א שדעת רבינו דמדאורי' אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידים ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכ"ג כו' הנה ט"ס נפל בדברי מרן וצ"ל במקום הרמב"ם הרמב"ן ככתוב בחי' הריטב"א ומ"ש הרמב"ן בס' המלחמות דזריקת דם התמיד והעלתו אינן כשרות אלא בכ"ג היינו מדרבנן וכ"כ בהדיא בחי' הריטב"א ורבנן שוו חובה בכ"ג אף בתמידין ולא התירו אלא דברים שאינם עיקר העבודה יע"ש. ועפ"ז יש לדחות הראיות שהביא הפר"ח להכריע היפך סברת הרמב"ן שהרי הוא ז"ל מודה דכל מידי דעבודה אפי' שאינן מעבודת היום אינה כשרה אלא בכ"ג מדרבנן מיהא ומ"ש עוד מרן ע"ש הרמב"ן שהיו פייסות ביו"הך אחת לתרומת הדשן כו' בס' המלחמות הכריע כן שהרי לא שנו בסדר יומא כ"ג עד שהאיר פני המזרח והורידוהו לבית הטבילה לקרוץ את התמיד וסידור המערכה ותרומת הדשן קודם לכן היה ועוד שאם היה הכהן תורם את הדשן א"כ כבר היה צריך לטבול ולקדש וללבוש בגדי זהב כדתנן בתמיד מי שרוצה לתרום את המזבח יורד וטובל ותנן נמי התם קידש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מחתת הכסף וקי"ל נמי לר"י דאמר בעיא בגדים ואם אתה אומר תרומת הדשן לכ"ג נפישי להו טבילות וקדושין ועוד כשבא לקרוץ את התמיד למה הוא טובל ומקדש והרי כבר טבל לתרומת הדשן וסדור המערכ' והיאך שנינו הביאו לו בגדי זהב והרי לבוש אותן מחצות עכ"ל ועיין בתוספות ישנים ליומא ד"ך ד"ה משום חולשא יע"ש ומ"ש דהיאך שנינו הביאו לו בגדי זהב והרי הוא לבוש אותן ק"ל שהוא ז"ל לקמיה בלשון זה כתב דאף על דישון מזבח הפנימי והמנורה היה צריך בגדים אחרים משום קדירה שבישל בה רבו אל ימזוג לו את הכוס יע"ש ואיך כתב והרי הוא לבוש אותן כיון שהיה צריך להחליפן וי"ל ודוק.
עוד כתב הרמב"ן שם שהפייס השני היה דישון מזבח הפנימי שגם היא עבודת לילה אלא שמפני שהיא עבודה קלה לא רצו חכמים להטריח עליה שיעשנה בלילה והניחוה ליום וכשהגיע היום הקדימו העבודות המכשיר דדישון מזבח הפנימי מכשיר הוא כדאמרי' בפרק א"ל הממונה ועוד שעיקר דישון מזבח הפנימי נראה שהוא מדבריהם ועוד דאלו היה בכהן גדול צריך היה לדשן קודם שחיטת התמיד והיאך שנינו הורידו כ"ג לבית הטבי' כו' הביאו לו את התמיד והלא כשעלה ונסתפג היה צריך ליכנס לדשן ולהחליף בגדים אחרים ואח"כ לשחוט את התמיד יע"ש הנה זה שרצה לומר דדישון מזבח הפנימי מדבריהם הוא לא ידעתי מה יענה לאותה שאמרו בפרק א"ל הממונה דל"ג סדור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי מ"ט אע"ג דהכא כתיב בבוקר בבוקר אפ"ה מכשיר עדיף רבינא אמר הואיל והתחי' במערכה רב אשי אמר כו' יע"ש והשתא אם איתא דדישון מזבח הפנימי עיקרו אינו אלא מדבריהם לימא דמש"ה שני גזירי עצים קודם משום דהוי דאורייתא לא כן דישון מזבח הפנימי שאינו אלא דרבנן ועיין עוד במאי דפריך תלמודא התם ע"ב ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי כו' דמוכח מינה דהוי דאורייתא יע"ש ועיין להתוס' בפרק הוציאו לו דף נ"ט ע"ב ד"ה והרי תרומת הדשן שכתבו בשם הירושלמי דדישון מזבח הפנימי מק"ו דראשון נפיק יע"ש גם מ"ש שאלו היה בכ"ג היה צריך לדשן קודם שחיטת התמיד הנה זה היפך מ"ש תחילה דהעבודות קודמות למכשירין ומה"ט הקדימו בתמיד כשהגיע היום מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי מפני שדישון מזבח הפנימי מכשיר הוא ועיין להתוספות בפ"ק דיומא די"ד ע"ב ד"ה אמר אביי שכתבו דלתנא דמתני' דיומא זריקת דם התמיד היה קודם לדישון מזבח הפנימי והמנורה דמה"ט הוצרכו לומר בגמרא מאן תנא יומא ר"ש איש המצפה הוא אלא שעיקר דבריהם תמוהים כמו שתמה עליהם הלח"מ בפ"ו מהל' ת"ומ ד"ד ודעת רבינו בפ"ו מהל' ת"ומ דדישון מזבח הפנימי בשעת שהיה השוחט שוחט ועיין שם בדברי הלח"מ ומרן כ"מ שם בפ"ד ד"ו כתב ע"ש הריטב"א דדישון מזבח הפנימי היו עושין תחילה קודם השחיטה והזריקה וכ"כ בחי' בדי"ד ע"ב ודכ"ה ע"א יע"ש עו"כ הרמב"ן ז"ל שם שהפייס הג' היה בדישון המנורה שאעפ"י שההטבה היה ע"י כ"ג הדישון דהיינו הסרת הפתילות והשמן היה ע"י כהן הדיוט שאלו היה ע"י היה צריך בגדים אחרים כדאמרי' בגדים שבשל כו' יע"ש עיין למרן כ"מ בפ"ב מה' תו"מ ד"י שתמה על רבינו שהצריך בגדים אחרים להרמת הדשן דבגמ' לא אמרו כן אלא לענין הוצאת הדשן חוץ לעזרה יע"ש והתימה על הרמב"ן שהוסיף עלינו דישון מזבח הפנימי והמנורה ועיין להתוס' בפ' הוציאו לו דנ"ט ע"ב כי שם הוכיחו דדישון מזבח הפנימי אינו צריך בגדי כהונה ומדברי הרמב"ן ז"ל הללו מוכח דהיו צריך בגדי כהונה אלא שהיו פחותין מהראשונים וצ"ע עוד כתב הרמב"ן ז"ל שם דהפייס הד' מי מעלה אברים מן הכבש למזבח ובאברי' שניתותרו מבערב וכגון שחל בשבת שחלבי שבת קרבין ביו"הכ למ"ד יע"ש עיין בזה להתוי"ט בפ"ק דיומא ועיין להרב מ"ל ז"ל בפ"א מה' תו"מ ד"ז ד"ה ודע שראיתי להרמב"ן כו' ועיין במ"ש לעיל בד"א ד"ה ודע ודוק.
שורש שצריך כ"ג נשוי אשה א' ולא ב'
ומ"ש רבינו דכ"ג
נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו. בריש יומא שנינו אף אשה אחרת מתקנין לו שמא תמות אשתו וחכ"א א"כ אין לדבר סוף הרי דרבנן לא פליגי על ר"י אלא דלא חיישינן למיתת אשתו לתקן לו אשה אחרת אבל לכ"ע צריך שיהיה נשוי כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו והנה בגמ' שם בדי"ג מוכח דבעינן שלא יהא נשוי אלא אשה אחת ולא שתים דפרכי' עלה בגמ' ומי סגי ליה בתקנתא ביתו אמר רחמנא והא לאו ביתו היא דמקדש לה והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא דכניס לה א"כ הו"ל ב' בתים ורחמנא אמר בעד ביתו ולא בעד ב' בתים דהדר מגרש לה כו' יע"ש ורבינו לא ביאר לנו דבר זה כאן מפני שכבר השמיענו בפי"ז מהל' א"ב די"ג שאפי' בשאר ימות השנה אינו נושא כ"ג אלא אשה אחת שכתב שם וז"ל מ"ע על כ"ג שישא נערה בתולה כו' ואינו נושא ב' נשים לעולם שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח אשה אחת ולא ב' נשים ובפ"ה מה' כלי המקדש כתב וכבר ביארתי בס' קדושה שאינו נושא ב' נשים ואם נשא ב' אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת עכ"ל.
וראיתי להראב"ד שהשיג שם בה' א"ב על רבי' וכתב וז"ל לא מתחוור' האי סברא שלא אמרו במ' יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים ואפשר שלא נאסר בב' בתים אלא ביוה"ך שמא ימשך לבו אחריהם ויבא לידי טומאה יע"ש ולא ידעתי למה אמר דבר זה בדרך אפשר דמתוך סוגייא זו דפ"ק דיומא מוכח בהדייא דליכא איסורא דב' נשי' אלא ביוה"ך בלבד דהא כי פרכינן ומי סגי ליה בתקנתא ושנינן דמקדש וכניס לה מבע"י והדר מגרש לה ע"ת כו' ואם איתא דאפילו בשאר ימים נמי חוץ מיוה"כ איכא איסורא על כ"ג לישא ב' נשי' אכתי ק' והיכי נסיב לה והא קעב' אהוא אשה בבתולי' יקח ואפי' הדר מגרש לה הרי מיד שנשאה קעבר על עשה.
וראיתי להרב מ"ל בפ"ג מה' עבדים די"א עמ"ש רבינו היה לעבד אשה ובנים ולא לרבו אינו נרצע שנא' כי אהבך ואת ביתך שהקשה הרב ז"ל דלמה לא אמרינן גבי עבד שאם היה לרבו ב' נשים אינו נרצע משום דבית אחת אמר רחמנא ולא ב' בתים וכדאמרינן גבי כ"ג והשיב דשאני כ"ג דאיכא טעמא דמילתא שמא ימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה כמ"ש הראב"ד בפי"ז מה' א"ב אבל הכא גבי עבד דליכא טעמא למעט ב' נשים לא אמרינן דביתך אתא למעט ב' נשים אלא לומר דצריך שתהיה לו בית ולפי מ"ש רבינו דכ"ג אסור ליקח ב' נשים משום דכתיב אשה אחת ולא ב' ניחא טפי דודאי מאי דאמרינן בגמ' דרחמנא אמר בעד ביתו ולא בעד ב' בתים לא ממילת ביתו הוא דקממעט ב' בתים אלא הכונה היא לומר מאחר דבקרא ליכא הוכחה דצריך שיהיו לו ב' בתים מנ"ל דשרי ליה שיהיו לו ב' בתים מאחר שאסרן לו הכתוב משום דכתיב אשה אחת ולא ב' אבל אה"ן דביתו לאו מיעו' הוא לב' בתים עכ"ל ולא ידעתי היכי ניחא ליה בהכי אותה סוגייא לדעת רבינו דא"כ הוא דלאו ממילת ביתו הוא דקממעט ב' בתי' אלא מדכתיב אשה אחת מאי קמהדר ומשני דמגרש לה דאכתי ק' והיכי נסיב לה מעיקרא דקעבר על עשה דוהוא אשה בבתוליה יקח ואין לומר דמגרש לראשונה קאמר והדר נסיב לשניה דהא מגרש לה קאמר מיהו לזה אפשר לומר דמעיקרא ה"נ הוה אפשר לאקשויי והא קעבר על עשה דב' נשים אלא דהש"ס לא חש להשיב כל תשובות שיש להשיב כי באחת הוא מסלקו לענין אחר כמ"ש רש"י ולפי המסקנא דמסיק דמגרש לב' ע"ת ניחא דמעיקרא מגרש לראשונה ע"מ שאכנס לבה"כ והדר מקדש לשניה ומגרש ע"מ שלא תמות חבירתי' ובשעת קידושי שניה אין כאן עברת עשה דב' נשים כיון שגירש הראשונה ע"ת ובידו לקיים התנאי ועוד כיון דבשעת קידושי שניה דעתו לגרשה אח"כ ע"ת אין כאן עברת עשה כנ"ל לע"ד ותו קשה טובא במה שרצה ליישב בין לדעת הראב"ד ובין לדע' רבי' דא"כ מאי האי דפריך תלמו' לקמן אלא מעתה ב' יבמות הבאות מאדם אחד לא יתייבמו אפי' אחת מהן דהא אשר לא יבנה את בית אחיו כתיב דמשמע בית אחת דוקא הוא בונה ולא ב' בתים ומשני יבמתו יבמתו ריבה יע"ש.
והשתא לפי דברי הרב מאי קו' דשאני גבי כ"ג דלאו ממשמעותא דקרא נפקא לן אלא אי משום סברא ואי משום קרא דאשה בבתוליה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משא"כ גבי יבמה דליכא לא סברא ולא קרא לא דרשינן הכי ותו מה יענה הרב לכמה מקומות בתלמוד שמצינו דדריש הכי הלא בפרק החולץ דמ"ד ע"א דרשינן דאשר לא יבנה את בית אחיו בית אחיו הוא בונה ולא ב' בתים ובפ' ראוהו ב"ד דכ"ו ע"א אמרינן שופר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות ובפ' לולב הגזול דל"ה אמרינן פרי עץ הדר אמר רחמנא ולא ב' וג' וה"נ אמרינן התם בדל"ב ואימא תרי כפי כפת כתיב ובפ' המביא תניין ד"ך ע"ב אמרינן וכתב לה ס' כריתות ספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' וכן בפ"ב דסוטה דח"י יע"ש והנה לההיא דפ' החולץ י"ל דהתם לאו מקרא דביתו נפ"ל אלא מקרא דעליה ולא על חבירתה כמ"ש רבינו בפ"א מה' יבום די"ב וע"ש בדברי הלח"מ שם אלא שעיקר דברי רבינו הללו יש להם מן הקושי מתוך סוגייא דיומא דהוצרכו לשנויי יבמתו יבמתו ריבה ולא אמרו מדכתי' עליה ולא על חבירתה שמעינן דלחדא מיהא הוא מייבם וי"ל ודוק גם לההיא דפ' לולב הגזול י"ל ע"פ מ"ש הרא"ש שם עלה דמתני' דרי"א ג' הדסים וב' ערבות וז"ל הני שיעורי שלא לפחות מהן אבל להוסיף יכול ואין כאן משום ב"ת אלא א"כ מוסיף מין אחר והא דאמרינן פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' היינו לענין חובת לקיחה כלומר אם באת להצריך ב' וג' פרי אחד אמר רחמנא עכ"ל וכונתו לומר דלא ממעטינן ממילת פרי ב' אלא פחות מפרי אחד הוא דממעטי' אבל ב' וג' ודאי כשרים דבכלל פרי אחד הן דבכלל מאתים מנה ותלמודא ה"ק אם איתא דפרי עץ הדר היינו פלפלין כיון דאי אפשר לקיים לקיחתן כי אם בב' וג' היכי יתקיים קרא דפרי עץ הדר דמשמע אפי' אחת מעתה אין מכאן תשובה לדברי הרב מ"ל כמובן ובהכי יש ליישב ג"כ ההיא דדף ל"ב דפריך תלמודא ואימא תרי כפי ומשני כפת כתיב ותלמו' הכי פריך ואימא תרתי כפי דוקא כיון דקרי' כפות ומשני כפת כתיב ומשמע אפי' אחת אבל לא בא למעט ב' כפות אלא דבא' עלתה לו וההיא דשופר נמי י"ל על דרך זה דמה"ט אמרי' דשופר של פרה לא איקרי שופר משו' דשל פרה קאי גילדי גילדי ולא מיקרי שופר אחד אלא שופרות דמשמעות הכתוב יש אף שופר א' ואי אפשר להתקיים בשל פרה שאינו נקרא שופר אחד לעולם וע"פ דברי הרב מ"ל נוחים דברי הרא"ש הללו דלא תיקשי ליה סוג' דיומא דממעטינן ממילת ביתו ב' בתים והוא כתב ולא ממעטי' מפרי אחת ב"וג אלא דבא לרבות אפי' אחד אמנם ע"פ דברי הרב ניחא דהתם שאני דאיכא טעמא דמילתא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל בעלמא אמרינן בכלל מאתים מנה וכן ההיא דגטין וההיא דסוטה יש ליישב ע"פ האמור ודוק ועיין בס' גט פשוט דקס"ד ע"ב בההיא דקיר קירות ב' יע"ש ומפי מורי הרב מר יאודה זלה"ה שמעתי דהרא"ש לא אמרה למילתיה אלא דוקא גבי קרא דפרי עץ הדר דאיכא למימר דמיעוטא דפרי אחד לא אתא אלא למעט פלפלין דלא מינכר לקיחתן בפחות מב' משא"כ בההיא דכ"ג דמיעוטא דביתו אי אפשר לאוקמיה בענין אחר אלא למיעוטא דב' בתים דוקא וגבי לולב נמי יש לומר דמשו"ה ליכא ב"ת אע"ג דכתיב כפת משום דיש אם למקרא ועיין.
ולעיקר קושיית הרב מ"ל אמאי לא דרשי' גבי עבד בית אחת ולא ב' בתים כי היכי דדרשינן גבי כ"ג לדעתי לא קשיא דהא קי"ל כר"ע דדריש כל אתין שבתורה וגבי עבד כתיב כי אהבך ואת ביתך ואתא את וריבה אפי' בית אחר דמה"ט דבעינן שיהיה לו בנים ג"כ ע"ש א"נ י"ל דכיון דגבי עבד גופיה קפיד רחמנא שיהיה לו אשה ובני' ולא קפי' שיהיה לו אשה אחרת בלבד שהרי מלבד האשה כנענית שמסר לו רבו יש לו אשה ישראלית כדכתיב ויצאה אשתו עמו ה"נ גבי רבו נמי סברא הוא דלא קפיד רחמנא בהכי כנ"ל לע"ד.
ודע שמ"ש רבינו בכ"ג נשוי היינו שכנסה לחופה אבל אם לא כינסה אלא שקידשה בלבד לא מהני דכל כמה דלא כניס לה לא מיקרי ביתו כדאמרי' בגמר' ויש להסתפק למאי דקי"ל כרבנן שלא היו מתקנין אשה אחרת לכ"ג ביו"הכ אם היו מכניסי' כ"ג אחר לשמש תחתיו או היה מקדש אשה אחרת ונכנס לחופה ביו"הכ ואח"כ עובד והנה משום איסור אנינות אין לאוסרו לעבוד שהרי כ"ג מקריב אונן ואפי' להתחיל בעבודה תחילה וכמ"ש רבי' בפ"ב מה' ביאת המקדש ד"ו וכמ"ש שם הרב מ"ל ז"ל שם יע"ש וראיתי להתוס' בפ"ק דיומא די"ג ע"ב ד"ה ולחדא שכתבו וז"ל בירוש' משמע אשה אחרת מתקנין לו מזמינין אותה שאם תמות אשתו ביו"הכ שיקדש זו ביו"הך ופליג אגמ' דידן דפריך התם ויקדש מאתמול ומשני וכפר בעד ביתו ולא בעד ב' בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש עכ"ל הנה לדעת הירוש' מבואר דטפי ניחא להו לרבנן שיכניס לחופה הכ"ג ביו"הך מלהניח כ"ג אחר שישמש במקומו ולפ"ז אפשר דלרבנן דר"י אע"פ שלא היו מתקנין אשה אחרת מבע"י אם אירע שמתה אשתו של כ"ג ויש אשה אחרת מוכנת לקדש אותה בודאי שהיה מקדש אותה והיה נכנס לחופה וחוזר לעבודתו אך ק' דכיון דחופה זו אינה ראויה לביאה שהרי יו"הכ אסור בתשמיש המטה וכיון דאינה ראויה לביאה לא קני לה ולא מיקרי ביתו וכמ"ש רבינו בפ"י מה' אישות דחופת נידה לא קני לה ליורשה ולהטמא לה והרי היא כארוסה וכן הוא דעת הרי"ף בה' בכתובות פ' אע"פ ועיין לה"ה והר"ן שכתבו דיש חולקין ע"ז ולדידהו הירוש' הנז' מסייען וליכא למימר דהירוש' פשיטא ליה דלא בעינן חופה הראויה לביאה ורבינו בה' אישות פסק כתלמודא דידן דמספ"ל דהא ודאי כיון דבתלמודא דידן לא אפשיטא ובירוש' אפשי' הו"ל למפסק כפשיטותיה דירוש' כדרכו כנודע ולדעת הסוברים דמן התורה אינו אסור ביו"הכ אלא אכיל' ושתיה דוקא ושאר מילי אסורין מדרבנן היה מקום לומר דדוקא חופה שאינה ראויה לביאה מדאורייתא כנידה הוא דאינה קונה אבל כל שאינה ראויה מדרבנן חשיבא חופה אכן לא מצאנו ידינו ורגלינו לדעת רבי' דס"ל בה' שביתת עשור דכל ה' עינויים הן מן התורה.
ואפשר לומר דע"כ לא אמרינן דחופה שאינה ראויה לביאה דינה כארוסה אלא גבי נידה שאיסורא מחמת עצמה משא"כ הכא בחופה דכ"ג ביו"הך דיומא קגרים דאיתתא שפיר חזייא וא"נ י"ל ע"פ מ"ש הרב מ"ל בפ"י מה' אישות ד"ב דחופה קודם קידושין קונה לאחר שיקדשנה יעש"ב וא"כ אפשר דהירוש' הזה מיירי בשכנסה לחופה מבע"י ואח"כ ביוה"כ הוא מקדש אותה אלא שבעיקר דברי המ"ל יש לעמוד בהן עיין למו"ה בס' שער המלך בקונט' חופת חתנים ס"ח יע"ש והנכון אצלי דרבינו ס"ל דהירוש' פליג אגמ' דידן בהאי מילתא דקאמר בסוגיין דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא וס"ל להירושלמי דכ"ג ביו"הכ כשמתה אשתו לא היה אלא מקדש אשה אחרת לבד ולא נכנס עמה לחופה ובקידושין לבד מיקרייא ביתו וכן כתב הרב פרי חדש בדין זה בהדייא דהירושלמי משמע ליה הכי יעויין שם והסברא נוטה לזה דאיך יתכן להכניסו לחופה לכ"ג ביו"הך בשעת שמתה אשתו הראשונה ולהוציאו מן המקדש בשעת העבודה ולהחזירו לעבודתו דבר זה אין הדעת סובלו אלא ודאי כדאמרן.
אחרי כותבי כל זה חדשים מקרוב נדפס ס' נאות יעקב להרב החסיד מהר"י אלגאזי וראיתי בקונט' גט מקושר להרב בנו הי"ו בסימן ח' הביא דברי הרב מ"ל בפ"ג מה' עבדים ועמד על דבריו מסוגיין דפ"ק דיומא וכאשר הארכנו לעיל ועמד ליישב דברי רבינו להצילו מהשגת הראב"ד ושני דרכים לפניו ואין בהם כדי שביעה עיין עליו גם עמ"ש הרב מש"ל בפ"י מה' אישות ד"ב דחופה קודם קדושין קונה עמד מתמיה מסוגיין דפ"ק דיומא דא"כ אמאי לא מוקי תלמו' מתני' דאף אשה אחרת מתקינין מקדש לאשה אחרת בתנאי שיחולו הקדושין כשתמו' אשתו הראשונה ומיד קודם הצום נכנס לחופה דהשתא אם תמות אשתו הראשונה קודם עבודה או בפלגא דעבודה מיד יחולו הקדושין לאחר מכאן ולא למפרע ואע"ג דהשתא בשע' חלות הקידו' ליכא חופה מ"מ אהני ליה חופ' דעיו"הך לקנותה שהרי זו היא שיטת הרמב"ן והרשב"א דחופה שקודם קדושין מהני לקנותה לאחר שיחולו הקדושין וכמ"ש הרמ"ל והניח דבר זה בצ"ע יע"ש ולפי מ"ש מו"ה בעל שע"ה בקונט' חופת חתנים ס"ח לענין זה ע"ד הרמ"ל אין מקום לתמוה על הרמב"ן והרשב"א בזה ואף גם זאת שערי דחיה לא ננעלו דחופה כי האי דבשעת חלות הקדושין אין בידו להכניסה לחופה דהו"ל כקונה קנין בשבת אפשר דלכ"ע לא מהני כשכנסה קודם קדושין דחופה הראויה בשעת קדושין בעינן ודוק.