Shorshei HaYam on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement 1:1

שורש דין שעיר של יוה"כ ביום הצום מקריבין כו' ושעיר הנעשה בחוץ והוא נאכל לערב כו'. משנה בפרק שתי הלחם דצ"ב ע"ב חל להיות בע"ש שעיר של יו"הכ נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה ואמרינן עלה בגמרא לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים חכמי א"י את הבבליים קורין אותן על שמן וכתבו שם התוספות דמה שמזכירין אותן לגנאי על שאוכלין את השעירים חיים אע"ג דמצוה קא עבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמן כמו כן לאוכלן חיים אף בכל השנים דמחזי כרעבתנו' עכ"ל וי"ל על רבינו למה זה השמיט חידוש דין זה דכשחל יו"הך בע"ש שמי שדעתו יפה אוכלו לערב כמו שהוא חי ואפשר דלדידיה משמע שמה שהיו מזכירין אותן לגנאי היינו משום שהיו אוכלין אותן חיים ומה שהקשו התוס' דמצוה קא עבדי שלא יבואו לידי נותר לא קשיא מידי דמוטב שיבואו לידי נותר ואל יאכלו אותן חיים דאיכא איסורא שהרי בחולין דקל"ב אמרינן אמר ר"ח מתנות כהונה אינן נאכלו' אלא צלי מ"ט אמר קרא לך נתתים למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ע"ש. וכ"כ רבינו בספ"ט מה' בכורים יע"ש ואכילת בשר חי אין ספק שאין זה דרך מלכים וראיה לדבר ההיא דנבוכדנצר דאשבעיה לצדקיהו כדאיתא בנדרים דס"ז עיין שם באחד מן הפירושים לרש"י ואינו נאכל אלא צלי הכי משמע ואין לו' דזה אינו אלא למצוה אבל לא לעיכובא דהא כתיב והיתה זאת לכם לחוקת עולם וכל היכא דכתיב חוקה הוי עכובא כדאמרי' בפרק טרף בקלפי דמ"ב יע"ש וכיון שכן דאיכא איסורא לאוכלן חיים השמיטו רבינו. אך קשה דבפסחים פרק אלו דברים דע"א ע"א עלה דקאמר רב הונא בריה דרב יאודה דכשחל י"ט בשבת למ"ד דבעינן זביחה בשע' שמחה משמחו בשעירי הרגלים קאמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלים צלי אינן נאכלים ופי' רש"י שאם בא לאוכלו בשבת לא יאכלינו כי אם חי וליכא שמחה יע"ש. משמע דהא דמתנו' כהונה אינן נאכלות אלא צלי אינו אלא למצוה בעלמא ולא לעיכובא ויש לדחות דרבא ה"ק דאפי' כי הוה מצי למיכל שעירי הרגלי' בשבת לא מצי למיכל אלא חי ואכתי ליכא שמחה כ"ש השתא דלא מצי למיכל בעודן חיים ודוחק ומ"מ במ"ש התוס' דמשום שהורגלו בשאר ימו' השנה לאוכלן חיים דמיחזי כרעבתנותא היו מגנים אותן לא ידעתי ל"ל למימ' משו' דמחזי כרעבתנותא תיפוק לי דאיכא איסור' כל היכא דמצי למכלינהו צלי ואוכלן חיים משום דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלין ועיין להתוס' בפרק התכלת דמ"ח ע"א ד"ה חטא ודוק.
ודע דמאי דקשיא לן למה זה השמיט רבינו חידוש דין זה דכשחל יו"הך בע"ש דמי שדעתו יפה אוכלו לערב כמו שהוא חי לא קשיא אלא לדעתו דס"ל דבזמן הראיה היה חל יו"הך בע"ש או ביום ראשון וכמ"ש הוא ז"ל בפי' המשנה עלה דמתני' דפרק שתי הלחם וע"ש בדברי הרב תי"ט ועיין להלח"מ בפ"ג מה' קדוש החדש הט"ו ובפ"א מה' תמידין ומוספין הל' ז' ועיין בספר יד אהרן סי' של"ד בהג"הט אבל התוס' בשבת פ' אלו קשרים דקי"ד ע"א ד"ה חלבי כו' כתבו דכל היכא דקתני תרי שבי דהוו בהדי הדדי אתי כאחרים דאמרינן אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד יע"ש ולפי דבריהם הך מתני' דפרק שתי הלחם דקתני חל יו"הך בערב שבת אחרי' היא ואינה הלכה ועיין להתוס' בפסחים פרק תמיד נשחט דנ"ח ע"ב ד"ה כאלו כו' שכתבו וז"ל ורש"י שהקשה דע"פ הראיה היו מקדשין אין נראה לר"י דאע"ג דהיו מקדשין ע"פ הראיה היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי כו' וההיא דחלבי שבת קרבין אתיא כאחרים עכ"ל. וראיתי בספר יד אהרן שם בסימן של"ד עשה פלילות ע"ד התו' הללו דכיון דההיא דחלבי שבת אי קרבין ביו"הך אתיא כאחרים מאי קא קשיא להו תו ע"ד רש"י במ"ש דע"פ הראיה היו מקדשין אותה והיה חל יו"הכ באחד בשבת שדבריו אמורים ע"ד רבי ישמעאל וההיא דחלבי שבת קרבין ביו"הכ רבי ישמעאל קתני לה דקאי כאחרי' יע"ש ולא קשיא מידי דאי דברי רש"י אינן אלא כר' ישמעאל למה תלה הדבר בראיה דלאחרים אין הדבר תלוי בראיה או בחשבון דאין ב"ד מעברין את החודש אפי' לצורך סתמא קאמ' ולדידי' ליכ' מצוה לקדש את החדש ע"פ הראי' כדאית' בפ"ק דר"ה ובערכין יע"ש ועיין בס' אור יקרות.
ועל מה ששנינו במתני' אוכלין אותו כמו שהוא חי כתב הרב תי"ט וז"ל ואין בו משום דם האברים שהוא בל"ת ולוקין עליו כמ"ש הר"ב ברפ"ה דכריתו' דהתם בגמרא מוקמינן לה דוקא בדפריש ולפיכך שרי אף בלא מליחה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין די"ד ואפילו לרבינו דבפ"ו מהמ"א אוסרו בלא מליחה יפה יפה הכא אין איסור דמליחה ביו"הכ ולא מבעיא לדידיה שהוא פוסק כמ"ד אין עבוד באוכלין כמ"ש בשמו פרק י"ד דשבת אלא אף לרש"י והר"ב דוקא לאורחא אבל לביתיה לא כמ"ש שם ואע"ג דהתוס' פ"ז דשבת דע"ה כתבו דמדרבנן אסור למלוח הכא בקדשים לא גזרו משום שבות עכ"ל וראיתי למרן מלכא הרב מהרח"א בספר עץ החיים בלשונו' ד"ד ע"ב שכתב על דבריו וז"ל ותמיהא מילתא שהתוס' הביאו ראיה ממליחת צנון דאסירא והרמב"ם אסר במליח' צנון פכ"א מהל' שבת משום דנראה כמבשל הרי דגם לרבינו אסור למלחו מדרבנן ואיך שם פלוגתא בין רבינו להתוס' ואפי' תימא דגם מדרבנן לא שייך עבוד אכתי אסור משו' דנראה כמבשל גם עמ"ש דמשום דאין שבות במקדש שרי למולחו ליתא שהרי אף בגבולין שרינן כמ"ש פ"ק דחולין ופסקו רבינו פ"ב דשבת השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא ואשתמטיתיה הך דינא לכן י"ל דבשעת אכילה טובלו כמו שהוא הדין בצנון וגם בגבולין שרינן ודלא כהתי"ט עכ"ל.
ואחרי שאלת המחילה הראויה הנה כל דבריו תמוהים דמ"ש שהרב תי"ט שם מחלוק' בין רבינו והתוס' לא ידעתי מהיכן משמע ליה כן כי מפני שעיקרן של דברים דמליחה באוכלים אסור מדרבנן התוס' אמרוה הביא דבריהם ז"ל ואין ס' שרבינו יודה בזה ומעיקר' כתב דליכא איסורא דאורייתא אליבא דכ"ע ולבתר הכי כתב דליכא נמי איסורא דרבנן ואדרבא עיקר דבריו ז"ל אינו אלא לדע' ר' דלדע' התוס' הכהני' היו אוכלי' אותן חיים בלא מליח' כלל כמ"ש בפ"ק דחולין דף י"ד דליכ' איסור דם בדלא פריש גם מ"ש דאשתמיט מיניה אותה שאמרו בפ"ק דחולין השוחט לחולה בשבת שרי לברי' באומצ' לא אאמין דבר זה שהרי הוא ז"ל הבי' דברי התו' דפ"ק דחולין די"ד שכתבו שדם האברים לא אסיר אלא בדפריש והרואה דברי התוס' על מקומן יראה איך עיקר דבריהם בנויין אההיא דהשוחט לחול' בשבת דשרי לבריא באומצא יע"ש ועיין בהר"ן בהלכו' שם בפ"ק דחולין דתרע"ו ע"ב ואיך אפשר דאשתמיט מיניה דבר זה ואין ספק דלדידיה משמע ליה דהתם הכי קאמר שרי לבריא באומצא אם עבר ומלחו וכמ"ש התוס' שם בפ"ק דחולין יע"ש גם מ"ש לכן י"ל דבשעת אכילה טובלו במלח כו' לא ידענא מאי קאמר דמליחת בשר להפליט הדם שיעור הילוך מיל לרבינו או שיעור צליה לד' הרא"ש וסיעתיה עיין בי"ד סימן ס"ט באופן שכל דבריו תמוהים אצלי. ואולם הא קשיא לי טובא בדברי הרב תוי"ט במה שרצה לומר דלדעת התוס' דפ"ק דחולין די"ד היו יכולין הכהנים לאוכלן חיים בלא מליחה כיון דליכא איסורא בדם האיברים דלא פריש והדבר תמוה דנהי דמשו' איסו' דדם לא בעינן מליחה אבל אכתי היה צריך מליחה משום מצות על כל קרבנך תקריב מלח דמצוה זו איתיה אף בחלק הנאכל לכהנים וכמ"ש הרא"ה בספר בד"ה וגם הר"ן בפ"ק דחולין דתרע"ז ע"ב כתב כן על שמו יע"ש ועל פ"ז אין אנו צריכין למ"ש הרב ז"ל דהכא שרי משו' דאין שבו' במקדש או שאין עיבוד באוכלין דבלא"ה ניחא שהרי מצוה זו דעל כל קרבנך תקריב מלח היה דוחה את השבת כמו דאמרו בת"כ ומייתי לה בגמרא פרק הקומץ רבה תקריב מלח ואפילו בשבת ואין ספק שאף חלק הנאכל לכהנים היה דוחה את השבת ועיין בספר מוצל מאש שבס"ס רב יוסף ס"א ולהרמ"ל הל' שבת פי"א. שו"ר שדבר זה במחלוק' הוא שנוי שדע' הרשב"א בספר משמרת הבית דלא כהרא"ה וכ"כ עוד בס' מוצל מאש ע"ש הרוקח דשעירי' שהיו הכהנים אוכלים חיים היה בלי מלח והכריח כן ממ"ש בירוש' סוף פאה בשר מליח מערבין בשר חי מערבין משמע דבשר חי מיקרי בלא מליחה יע"ש משמע דס"ל דליכא מצוה דעל כל קרבנך בחלק הנאכל לכהנים יע"ש והכי נמי משמע מדברי הרא"ש ז"ל בפ' כל שעה דל"ט ע"ב עלה דאמר ר' שילא האי ותיקא שרי שכתב וז"ל ויש מביאין ראיה דמלח אינו גורם חמוץ כו' וטעות הוא בידם דאין נותנין אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח כגון אברים ופדרים כו' יע"ש ואם בשיטתם קיימי התוס' עכ"ל כמ"ש הרב תוי"ט בישוב דבריהם ועיין מ"ש בה' שבת בשורש אין עיבוד באוכלין יע"ש.
שורש דין פר ואיל של כהן גדול עוד כתב רבינו ופר ואיל ושניהם משל כ"ג כו'. בספ"ק דשבועות די"ג אמרינן מאן תנא להא דתנו רבנן ושחט את שעיר החטאת אשר לעם שאין הכהנים מתכפרים בו ובמה הם מתכפרי' בפרו של אהרן יכו' לא יתכפרו בפרו של אהרן שהרי כבר נאמר אשר לו מעתה אין להן כפרה כשהוא אומר יכפר הרי יש להם כפרה במה הם מתכפרי' מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו וכתיב בית אהרן ברכו את ה'. ופרכינן בגמרא והאי אשר לעם להכי הוא דאתא האי מ"ל דקאמר רחמנא מדעם להוי ומשנינן ההוא מומאת עדת בני ישראל נפקא והדר פרכינן והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מ"ל לכדתניא משלו הוא מביא ולא משל צבור יכול לא יביא משל צבור שאין הצבור מתכפרי' בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שאחיו הכהנים מתכפרים בו ת"ל אשר לו יכול לא יביא ואם הביא כשר ת"ל שוב אשר לו שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ וכתבו התוס' בד"ה כולן קרויין ביתו וז"ל ותימא ולויים במה יתכפרו אי בשל צבור אשר לעם כתיב ולוים לא איקרו עם ופלוגתא היא בפרק הזרוע ואי בשל אהרן לא אקרו ביתו וכי תימא כיון דאשכחן שיש להם כפרה יתכפרו בשל עם א"כ מצינו שעיר של עם שהותר מכללו עכ"ל ויש לדקדק בדבריהם דמאי קושיא מדמצינו שעיר של עם שהותר מכללו דאי משום דבברייתא קאמר שלא מצינו שעיר של עם שהותר מכללו היינו לפום מאי דס"ד דכהנים לא אקרו ביתו ולהכי שקיל וטרי גבי כהנים היכן תלויה כפרתן דאי בשל עם לא מצי' שהותר מכללו אצל אחרי' בהדיא באותן דלא מקרו עם דלפום האי ס"ד ליכא למימר הרי הותר מכללו אצל לוים דאפשר דאף הלויים תלויה כפרתם בשל אהרן ועליה אנו דנין כיון דאכתי לא אסיק טעמא דכהנים משו' דאקרי ביתו כי היכי דנימא דאין לוים בכלל וכהנים ולוים שוים בדבר אבל לפום מאי דמסיק ואמר דכהני' אקרו ביתו של אהרן עכ"ל דלוים מתכפרי' בשל עם אע"ג דלא מצינו שהותר מכללו אצל אחר דאל"כ במה יתכפרו דהשתא לית לן למימר דמתכפרי בשל אהרן דאדרבא מדפרט הכתוב כפרתו של אהרן וכפרת אחיו הכהני' ולא פרט ג"כ כפרת הלוים והו"ל למימר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד ביתו הלוי שמעי' שאין הלוים בכלל משא"כ בשעיר של עם דלא פרט אחרי' לבד העם כי היכי דתקשי לן למה לא פרט ג"כ הלוים די"ל דפרט העם שהם העיקר וה"ה הלוים וקושיא זו הקשה אותה מהריב"ל בחידושיו שם אלא שדבריו באו בדרך קצרה ואנחנו הרחבנו דבריו יותר אשר ע"פ האמור אין מקום למ"ש הרב ח"ה ע"ד הריב"ל ע"ש.
גם הרב ברכת הזבח בפרק שתי מדות דצ"ב ע"א ד"ה הושוו כולן תמה ע"ד הריב"ל דכיון דחזי' לתנא דברייתא דלפום מאי דלא אסיק אדעתיה דכהנים בכלל ביתו שקיל וטרי היכן תלויה כפרתן וקאמר דבשעיר של עם לא יתכן שהרי לא מצינו שהותר מכללו אצל אחרים בהדיא כדי שנאמר שגם אצל הכהני' נמי הותר עד דאשכחן פרו של אהרן שהותר מכללו בהדיא אצל ביתו א"כ שפיר קשיא להו להתוס' דלפי המסקנא דהדר ואמר דכהני' בכלל ביתו נינהו לוים לא מצינו להם כפרה דאי בשל עם היכא אשכחן דהותר מכללו אצל אחרי' בהדיא כדי שנאמר שגם ללוים הותר דמה"ט קאמר בברייתא למאי דס"ד דכהני' לא אקרו ביתו דאינן מתכפרי' בשל עם הואיל ולא אשכחן שעיר של עם שהותר מכללו בהדיא אצל אחרי' וא"כ לפי המסקנא נמי נימא הכי דאי בסברא בעלמא אית לן למימר דיתכפרו בשל עם הואיל ומצינו להם כפרה גם למאי דס"ד דברייתא למה הוצרך לטעם דהותר מכללו ולא אמר דמסבר' יש לנו לומר דיש להם כפרה בשל עם את"ד יע"ש. ומלבד שאם זו היתה כונת התוס' לא הי"ל לומר א"כ מצינו שהותר מכללו אצל העם אלא הכי הול"ל אם כן מצינו שיש להם כפרה אף בלתי טעם דהותר מכללו ועוד שעפ"י האמור אין מקום לדבריו דודאי למאי דלא אסיק אדעתיה תנא דברייתא דכהני' אקרו ביתו אצטריך לטעמא דהותר מכללו ללמדינו היכן תלויה כפרתן אי בשעיר של עם או בשל כ"ג אבל בתר דמסיק דכהני' בכלל ביתו הן מעתה ממילא ידעינן דבשעיר של עם הוא דמתכפרי דאי בפרו של אהרן היה הכתוב פורט כפרת הלוי' כי היכי דפרט כפרת הכהני' וברור. והרב קרבן אהרן בדק"ע ע"ד הביא דברי מהריב"ל והשיא כונת דבריו למה שלא עלה על דעתו ז"ל ועיקר קושית מהריב"ל הקשה אותה על שמו והדברי' תמוהי'.
וע"פ האמור הנה דברי התוספות בפרק שתי מדות נוחים יותר היפך מ"ש הרב ברכת הזבח ע"ש ובעיקר דבריהם קשיא לי דכיון דהך מילתא אי לוים אקרו עם בפלוגתא דתנאי מוקמינן לה התם א"כ מאי קא קשיא להו דהא שפיר איכא למימר דהך ברייתא אתיא כמ"ד דלוים אקרו עם ואה"נ דלאידך מ"ד לא ס"ל כתנא דידן דיהיב טעמא גבי כהני' משו' דהותר מכללו אצל פרו של אהרן ולא אצל העם אלא ס"ל דכהני' בכלל ביתו ולוים כיון דלא מצינו להם כפרה עכ"ל דהותר מכללו אצל שעיר של עם דכיון דכל עיקר קושיית התוס' אינה אלא לתנא דברייתא דקאמר מעיקרא דשעיר של עם לא הותר מכללו אימא דאידך תנא לא יאמר כן ועיין עוד בדברי הרב ברכת הזבח במ"ש עוד שם ליישב דברי התוספות דפרק שתי מידות שתירצו התירוץ הזה שתירצו כאן ולא הוקשה להם ע"ז כלום כמה שהוק' להם פה יע"ש ולדידי אפשר דמה"ט ניחא להם התם בתירו' זה דאיכ' למי' דהך תנא ס"ל דלוים אקרו עם וכדאמרן ועיין בס' צאן קדשי' שם ואין דבריו נכונים בזה לע"ד ע"ש.
ובר"ח האי מיבעי ליה כו' כתבו וז"ל ומדאצטרי' קרא לומר דלא מייתי משל צבור אלמא מתכפרים בו כו' הקשה מהריב"ל על דבריהם דמי דחקם לפרש כן ולא דפריך בפשיטות דהאי קרא אצטריך למעט ההבאה וראיתי להרב ק"א בדק"ע ע"א שתירץ דדחקם לפרש כן דאי בפשיטות הוא דפריך קשה דמאי קו' דאימא משום דממעטינן להו מהבאה הוא דס"ד למעוטינהו נמי מכפרה דאי אית להו כפרה בו אין סברא למעט להו מהבאה ועוד דאיכא למדרש קרא הכי והכי הוצרך תנא להכריח דלא נדרוש קרא דאתא למעט הכפרה ולכך הוצרכו התוספות לומר דקושיית המקשה הוא מדאצטריך קרא לו' דלא יביא משל כהנים שמעינן דאית להו כפרה דאי לית להו כפרה למה הוצרך למעטינהו מהבאה דמהיכא תיתי לומר דיביא משלהם עד שהוצרך קרא למעטינהו ובהכי יתיישב הקושייא הראשונה שהקשינו דכי ממעטינן להו מהבאה ממעטינן להו מכפרה ולקו' השניה תירצו נמי בהכי דמעולם לא ס"ד דמקשה דאיכא למדרש קרא דאשר לו למעט הכפרה אם לא בשנדרוש תחילה שלא יביא משלהם דאי לא לא נוכל לדרוש קרא למעטינהו מכפרה כיון שהוא בא משלהם אלא ע"כ למדרש תחילה שלא יביא משלהם וכשנדרוש שלא יביא שמעינן דאית להו כפרה מדאצטריך למעטינהו מהבאה אלו דבריו יע"ש ואני בע"ד לא ידעתי איך ישב קושייתו השניה בהכי ואיך תלה זה בזה ואמר דכי דרשינן קרא דאתא למעטינהו מכפרה ע"כ למדרש קרא למעטינהו מהבאה דאי לא אלא דבא משל אחיו לא נוכל למדרש קרא דאתא למעטינהו מכפרה דמי זה אמר דכי דרשי' קרא למעט הכפרה ולא ההבאה שמעי' דמשלהם הוא בא דמסברא ודאי ממעטינן להו מהבאה נמי מיהו הכרח הקו' הראשונ' היא נכונה בטעמה וכ"כ הרב ח"ה.
עוד הקשה מהריב"ל בדברי התוס' וז"ל ותו דהא אמרינן לעי' דמאת עדת בני ישראל נפקא דלא יביא משלהם אע"ג דכתיב אשר לעם למעוטי שאין הכהנים מתכפרים בדעם ותירץ וז"ל והא לאו מילתא היא משום דלא דרשינן אשר לעם שאינן מתכפרים אלא דאי אייתר אשר לעם עכ"ל וביאור דבריו כתב הרב ק"א בדק"פ ע"א דאיך אמרו התוס' דמדאצטריך קרא לומר שלא יביא משלהם נשמע שמתכפרים והלא לעיל דרשינן קרא דמאת עדת בני ישראל למעט שלא יביא משלהם ר"ל משל כהנים אע"ג דדרשינן קרא דאשר לעם שלא יתכפרו בשל עם ולזה תי' דלא דרשינן קרא דאשר לעם למעט שלא יתכפרו אלא משום דאייתר שכבר נאמר קרא דמאת עדת בני ישראל דאי לאו הכי הו"א דבא לו' שלא יביא אלא משל עם והו"א דמתכפרים אלא שאחר שדרשנו שלא יביא משלו אלא משל עם מקרא דמאת עדת בני ישראל אייתר קרא אשר לעם למעט הכפרה שאינן מתכפרים בשל עם עכ"ל.
ואנכי לא ידעתי למה הוצרך לזה דמעיקרא קושיא ליכא דהכא לאו מסברא בעלמא הוא דאמרי' הכי אלא משום יתורא דקרא דאי הכהני' נמי לא מתכפרי' בפרו של אהרן למה זה הוצרך קרא אחורי תניינא דאשר לו למעטינהו דהא כיון דלא מתכפרי' הו"ל כשאר העם ומהיכא דממעטינן שאר העם מתמעטו נמי אחיו הכהני' ומקרא יתירא שמעינן דאית להו כפרה דהשתא איצטריך שפיר קרא אחרינא למעטינהו כיון דלא שוו לשאר העם ולדבריו לא ידעתי אמאי לא הוק' לו קרא דאשר לו היכי דריש בברייתא למעט שאר העם מהבאה שלא יביא משלהם הא שאר העם אע"ג דאינן מתכפרי' בפרו של אהרן דהא אית להו כפרה לחודיה וא"ה אתא קרא למעטינהו שלא יביא משלהם מיהו לזה י"ל דכיון דכפרתן תלויה ביד כ"ג דין הוא דיביא משלהם להכי אצטריך קרא למעטינהו. מיהו עיקר הקושיא לדידי לא שמיע לי דזה שכתב דקרא דאשר לעם מיניה ממעטינן לעי' שלא יביא משלהם כלו' משל כהנים הנה רש"י לא כתב כן אלא שלא יהיה משל כ"ג דהו"א כיון דפרו משלו הוא בא ה"נ שעיר אשר לעם כו' וא"כ אחיו הכהנים מהיכן שמיע לן דלא יביא משלהם דאפשר דהם חושבין כשאר עדת בני ישראל ועל הרב קרבן אהרן אני תמה שהודה לדברי מוהריב"ל והוא ז"ל כתב לעיל דהכרח התוס' שכתבו דקושית המקשה הוא מכח מדאצטריך כו' הוא משום דאל"כ קשה דכיון דממעטינן ההבאה מינה שמעינן שלא יתכפרו בו כו' יע"ש וא"כ ק' למה לא הקשו התוס' קושייתם הלזו בקושיית הגמ' דפריך לעיל גבי קרא דאשר לעם דממעטינן ההבאה שלא יביא משלהם ר"ל משל כהנים אלא ודאי דלעיל לא קשיא להו מידי כדאמרן.
עוד כתבו התוס' וז"ל וקצת תימה דמאי פריך נימא להם דהא דדרשינן דלא מייתי משל כהנים היינו לבתר דקי"ל דכהנים מתכפרים בו ע"כ וכתב מהריב"ל ותו יש לתמוה במ"ש וקצת תימא ולכאורה נראה שהיא תמיהא רבה יע"ש ולע"ד דהדין עמהם דאין כאן כי אם קצת תימה ולא תמיהא רבתי דאיכא למימר דאם איתא דלבתר דמסיק בברייתא דכהנים מתכפרים בפרו של אהרן מעתה קרא דאשר לו דריש ליה תנא דברייתא דאתא למעט ההבאה כדדריש אידך תנא דברייתא ומאי דקאמר מעיק' יכול לא יתכפרו בשל כ"ג דכתיב אשר לו אינו אלא לס"ד בעלמא א"כ הו"ל לברייתא לבתר דמסיק דמתכפרי בפרו של אהרן לומר א"כ קרא דאשר לו למאי אתא למעט ההבאה ומדלא קאמר הכי משמע דהך משמעותא דמשמע ליה לתנא דאתא למעט כפרת אחרים אכתי קאי ולא הדר ביה אלא דהשתא ממעטינן מיניה לוים דוקא ולא כהנים דאית לן קרא לרבויינהו וע"ז הוא דפריך תלמודא שפי' דהא אצטריך למעט ההבאה כאידך תנא דברייתא ומפני שאין זה הכרח כ"כ דאפשר לומר דתנא לא נחית להכי ולהכי לא הדר לפרש קרא דאשר לו למעט ההבאה לכן כתבו קצת תימה.
עו"כ מהריב"ל וז"ל ועוד יש לתמוה בפשטא דשמעתתא דפריך והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מנ"ל לכדתנייא כו' ואמאי הוצרך לאתויי הך ברייתא והלא לעיל מקשינן והך אשר לעם להכי הוא דאתא כו' האי מ"ל דקאמר רחמנא מדעם ליהוי וטעמא כמ"ש דפשטא דקרא מדמשמע דעם ה"נ פשטיה דקר' מש' אשר לו משלו ולמאי אצטריך לאתויי ההיא בריית' דשלו מביא ואי משו' הא לחוד לא הוה קשיא דמצינן למימ' דאצטריך לאתויי הברייתא דהא משלו אחרינא קאתי וכדאמרינן לעיל ההוא משל עדת בני ישראל נפקא אלא שלפ"ז יש לתמוה על דברי התוס' ז"ל איפכא ממאי דהוה קשיא לן דהאי קצת תימה לא קשיא ולא מידי דלאו מחמת הבריית' קפריך אלא כדפריך לעיל ומאי דאייתי ברייתא הוי לכדאמרן עכ"ל והרב ח"ה לא ניחא ליה לומר כן דא"כ מעיקרא הו"ל למפרך מקרא כדפריך לעיל ולבתר הכי הו"ל לאתויי הברייתא לאלומיה פירכיה יע"ש וכ"כ הרב ק"א ז"ל בדקס"ט ע"ב וע"ג יע"ש ולכאורה היה מקו' לישב ולו' דודאי אף התוס' אזלי ומודו דמאי דלא אקשי תלמודא מפשטיה דקרא הוא משום דהכא אייתר קרא דאשר לו והוה ס"ד לומר דאתא למעט כפרת אחיו הכהני' ומשו"ה הוצרך לאתויי הברייתא לומר דאכתי אצטרי' למעט הכהנים שלא יביא משלהם דמהיכא דממעטינן שאר העם לא ממעטינן אחיו הכהנים דשאני כהנים דמתכפרי בפרו של אהרן וע"ז הוקשה להם להתוס' דכיון דעיקר הכתוב השני דאשר לו לא הוצרך אלא משום דהו"א דאתי משל כהנים ומשום דמתכפרי בפרו של אהרן אבל אי ליכא לטעמ' דמתכפרי לא הוה בעי קרא אחרינא למעטינהו דמהיכא דממעטינן שאר העם מינה מתמעטו אחיו הכהנים א"כ נימא דהא דדרשינן להך קרא למעט הבאת הכהנים היינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרים בו דלס"ד דבריית' דלעי' דאין הכהנים מתכפרים בו אדרבא דרשינן להאי קרא למעט שלא יתכפרו בו ומקרא דאשר לו דמתמעטו שאר העם מהבאה מתמעט אינהו נמי מהבאה ומיתורא דקרא דרשי' למעוטי כפרה כדדרשינן לעי' בקרא דאשר לעם חד למעוטינהו מהבאה וחד למעוטינהו מכפרה אבל הא ודאי ליתא דכיון דחזינן בברייתא דלעיל דמייתי קרא דאשר לו לומר שאין אחיו הכהנים מתכפרים בו ש"מ דחיליה דתנא דברייתא אינו אלא מהך קרא דאי לאו קרא דאשר לו הוה שמעינן דאחיו הכהנים מתכפרים בו והשתא לפום האי סברא נדרוש קרא דאשר לו למעט ההבאה דהשתא ליכ' למעוטינהו מהבאה מקרא דממעטינן שאר העם דאחיו הכהנים שאני דמתכפרי בפרו של אהרן ודוק ומיהו אכתי י"ל דשפיר קשיא להו דאימא דהא דדרשינן קרא דאשר השלישי לעכב היינו לבתר דקים לן דמתכפרי הכהני' בפרו של אהרן דאי לאו הוה דרשינן הך קרא למעט כפרת הכהנים מפרו של אהרן דהכי אית לן למדרש טפי ולא לעכב כמ"ש התוס' לקמן ד"ה שנה עליהן כו' ואין לומר דכיון דקרא דאשר לו השני דמיניה ממעטינן שלא יביא משלהן לא אצטריך אלא משום דאיכא סברא שיביא משלהן כיון דמתכפרים בו א"כ איך נדרוש אשר לו השלישי למעטי' מכפרה הא ודאי לא קשיא דבא זה ולמד על זה כמ"ש מוהריב"ל למה שהוקשה לו בדברי התוס' ז"ל יע"ש.
ואיך שיהיה הנה מבואר יוצא מתוך סוגייא זו דאין פרו של כ"ג בא אלא משל עצמו ולא משל צבור וגם לא משל אחיו הכהנים אע"ג דמתכפרים בו וגם איכא קרא יתירא לעיכובא ורבינו לא ביאר לנו דבר זה אי איכא עיכובא או לא וכמו שהקשה הרב מ"ל ובס' אוריין תליתאי בחידושי שבועות אשר שם להרב נאמן שמואל ראיתי שכתב ע"ש הרמב"ן דמה שלא שנה הכתוב בשעיר של עם לומר שיהיה משל עם לעיכובא הוא משום דכבר כתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם וכל היכא דכתיב חוקה עכובא הוא עכ"ל ואנכי לא ידעתי א"כ גבי פרו של אהרן נמי למה לן תרי קראי לעיכובא הרי כתיב חוקה דהאי קרא דוהיתה זאת לכם לחוקת עולם גם על פרו של אהרן קאי שהרי בפ' טרף בקלפי דע"ב אפליגו רב ושמואל גבי שחיטת פרו של אהרן אי מעכב השחיטה להיות דוקא ע"י כ"ג ומ"ד דמעכב היינו משום דכתיב אהרן וחוקה ומאן דס"ל דלא מעכבא היינו משום דשחיטה לאו עבודה היא יע"ש ועיין בפ' הוציאו לו ד"ס בפלוגתא דר"י ור' נחמיא גבי עבודות הנעשות בבגדי לבן אי כתיב בהן חוקה יע"ש וכעת צ"ע.
ויש להסתפק אי פרו של אהרן מצי אתי משל בני ביתו מסמוכים על שולחנו של כ"ג שידו כידם וראיתי להרב ח"ה גבי מאי דקאמר תלמוד' התם וכי תימ' ביתו כתיב שכתב וז"ל פי' דה"ק כיון דסמוכים על שולחנו הרי משלו מקרי וכתב עוד ובזה יתיישב לקמן דמוקי אשר לו השלישי לעכב ולא מוקי למעט בני ביתו די"ל דבאשתו ובני ביתו ודאי דלא שייך לומר דיביא משלהם דמשלו הוא עכ"ל ומדברי התוס' בפ' הוציאו לו ד"ן ע"ב ד"ה או דילמ' מקופיא כו' משמע לכאורה דלא כמ"ש הרב שכתבו שם דאף כפרת בני ביתו מקופייא הוא דאל"כ הו"ל כקרבן השותפין יע"ש ואם כדברי הרב דבני ביתו ידו כידם מאי קרבן השותפין איכא ויש לדחות ומ"מ זה שכתב הרב לישב מאי דקאמר ואם נפשך לומר דהכונה דבני ביתו לא חשיבי הותר מכללו לענין הכפרה כיון שידו כידם דברי התוספו' דהתם הויין תיובתיה דלפום מאי דס"ד התם דמקופייא מתכפרי בני ביתו אמאי לא אקשי תלמודא מהך ברייתא דקאמר ואם נפשך כו' ואי ב"ב מקופיא הוא דמתכפרי אין לך הותר מכללו יותר מזה כיון שאין כפרתן שוה שכ"ג מתכפר בקיבעא ובני ביתו מקופייא ודוק ולענין אם אירע פיסו' בכ"ג אם היה הפר בא מזה שמשמש תחתיו או לא עיין להרפ"ח ועיין במ"ש לקמן בפ"ה הל' י"ג ועיין בתוס' ישנים בפ"ק דיומא די"ב ע"ב ואיה"ב לקמן בפ"ה נעמוד על דבר זה.
עוד כתב ר' ואיל הבא משל צבור והוא האיל כו' הרב ל"מ כתב דוי'ו דוהוא מיותרת וצ"ל הוא האיל דאי גרסי' והוא אין גזרה בלשונו כלל והרב פ"ח כתב שלא דק דבכלל המוסף שכתב רבינו ז"ל הוא גזירת הלשון עכ"ל ואין דבריו נכונים בזה דכיון דלא נחית רבינו אלא לאשמועינן שהוא בכלל המוסף הרי השמיענו דבר זה במה שמינה בתחילת דבריו האיל בכלל המוספין ולמה חזר לומר שהוא בכלל דמוסף ומהיכא תיתי לומר שלא יהיה מכלל המוסף ועיין בהגהות הרב בני יעקב שגם הוא הסכים להגהת הלח"מ ז"ל יע"ש.
ועל מה שהוקשה לו עוד להרפ"ח דהכא פסקי' כר' דאמר איל אחד לומר שהוא האמור בחומש הפקודים ודרשת המיוחד שבעדרו נפקא לן מדכתיב מבחר נדריך ולית לן לדראב"ש דאמר חד בחובו וחד בנדבה ואלו בפ' הוציאו לו דל"ד גבי קרא דאת הכבש אחד קי"ל כרבנן דאמרי מאי אחד מיוחד שבעדרו וקרא דמבחר נדרי' לנדבה הרי דאצטריך חד לחובה וחד לנדבה וא"כ הוה ליה למפסק הכא כראב"ש משום דרבנן קיימי כוותיה עיין להתוס' ישנים בפ' א"ל הממונה דל"ד ע"ב ד"ה חד בחובה שהוקשה להם הפך קושיית הרב דאי רבנן דהכא ס"ל כראב"ש למה לן תרתי קראי בחובה ובנדבה ומתוך כך כתבו דרבנן דתמיד ס"ל כר' דהתם וכתירוץ הפ"ח ז"ל אלא שיש לגמגם קצת על מרן כ"מ למה לא הכריח ג"כ דהלכה כר' משום דרבנן דתמיד ע"כ קיימי כוותיה וי"ל ועיין בס' זבח השלמי' למהר"ם גאלאנטי ותדע מאיזה אחד דרשו כן יע"ש בד"ח ע"ד סי' כ"ב.