שורש אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אין
אדם מקנה דשלב"ל כו'. הנה אם אדם מתחייב בדשלב"ל ראיתי למהריב"ל ח"ב סי' ל"ו ול"ז חקר ודרש לדעת רבינו ז"ל אי מהני ויש ללמוד דאדם מתחייב בדשלב"ל ממתני' דהניזקין דאין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מפני תיקון העולם הא מדינא גבי ממשעבדי ומבני חרי מיהא גבי ולדעת ר"ח ז"ל קצובים אע"פ שאינן כתובים דהיינו אם קצב הפירות אע"פ שלב"ל ואינן כתובים גבי ממשעבדי נמי והרמב"ן הקשה מהך מתני' לס' רבינו ז"ל דאין אדם מתחייב בדבר שא"ק הביא דבריו הר"ב התרומות בשער ס"ד יע"ש בדשמ"ח. ולמה שהקשה הרמב"ן ולס' רבינו ממתני' דהניזקין נראה ליישב לדעת רבינו דיש לחלק בין מתחייב לתת דשלב"ל עצמו דכל כי האי דאין דרך להקנותו בקנין ה"נ אי אפשר דאפילו בחיוב אינו מתחייב לתתו דומיא דדבר שא"ק לסברת רבינו ז"ל אבל מתחייב לתת מנכסיו שבידו אלא שקוצב שיעור לחיובו דהיינו שיעור דמי שווי הפירות היוצאים משדה זו דהיא היא דינא דמתני' דהמתחייב לתת מנכסיו שיעור שווי הפירות של השדה שעדיין לב"ל שפיר דמי דדוקא במתחייב לתת גוף הדבר שלב"ל הן או דמיהן כיוצא בהם כגון שאין לו עכשיו נכסים דבהא ודאי מודינא דאין חילוק בין מתחייב לתת הפירות עצמן או דמי הפירות בזה הוא דאסתפקא ליה להרב ז"ל דהיה אפשר לומר דכיון דאין הקנין נתפס בדבר שלב"ל כדי להקנותו גם בחיוב אפשר דלא יחול כי אם בדבר שיוכל להקנותו יכול להתחייב דהא החיוב גרע מקנין דבקנין גוף הדבר הוא קנוי לו מיד אבל בחיוב אין גוף הדבר קנוי לו עד בואו לידו ונ"מ טובא לענין כמה מילי ופשוט הוא דכל כה"ג שהחיוב הוא לתת דבר שלב"ל שייך להסתפק בזה כיון דהחיוב הוא לתת הדבר שלב"ל דכה"ג אף דאית ליה נכסים למתחייב מ"מ עיקר החיוב הוא על גוף דבר שלב"ל ונכסיו אינהו ערבים ביה אם לא ימצא לגבותם משא"כ במתחייב מעכשיו לתת מה ששוים הפירות של דקל זה אמרי' דהו"ל כמתנה ע"ד שלב"ל שתלה החיוב בדבר שלב"ל שאם יש לו פירות יתחייב וג"כ שקוצב כמה הוא מתחייב שיעור דמי פירות והרי מעכשיו חל החיוב על נכסיו שבידו אלא שתלאה להקנאתו אם יצאו פירות באילן זה ושיעור שווי הפירות שיוציא האילן הוא מתחייב ולהא ממש דמיא והכי אמר לו הריני מתחייב מעכשיו לתת מנכסי דמי פירות שיוציא אילן זה דשפיר מתפרש דתנאה הוי ושיעורא יהיב לחיובו עד כדי דמי פי' אילן זה וחיובו תלוי בדשב"ל אם יצאו פירו' ומכ"ש באחריות שמקבל המוכר על פירות השדה שקנה הלוקח והו"ל כמתחייב לחבירו מעכשיו לתת ולשלם כל היזק שיולד לו כגון ההיא דמתנה ש"ח להיות כשואל וכן אם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא והיא היא אחריות דהו"ל מתנה בדשלב"ל שתולה הקנאתו בדשב"ל. ועיין בתשובה הרא"ש הביאה הטור ח"מ סי' ס"א בשטר שמשעבד נכסיו על חוב שיתחייב אח"כ בכ"י: ועיין להרב בני יעקב בדס"ח ע"א ואילך בדין שלב"ל ובדפ"ט ע"א יע"ש:
וה"ן לא שנא דמתחייב לתת מעכשיו אם יולד לו היזק אלא שנתחייב אף בהיזק נכסים שלב"ל לניזק ודוק:
עוד אפשר לומר ובהכי מתיישב קו' הרמב"ן דאפשר דתנאי שאני דהכא על תנאי זה נתן מעותיו בתורת קנין ע"מ שנתחייב באחריות דשב"ל ודבר שאינו קצוב ובהא לא שייך לומר נתבטל הקנין נתבטל המעשה דהיאך יתחייב לשלם יותר ממה שקבל מכח התנאי והרי אם לא ירצה לקיים התנאי אין לנו לומר אלא דנתבטל המעשה דהכא התנאי הוא נתינת הדמים בתורת קנין ומעשה הנתינה אי אפשר ליבטל וע"כ צריך לקיים התנאי וכעין זה עיין להרב מעשה חייא סי' ה' ולמוהרי"ט סי' מ"ה ותשו' מוהר"ם הביאה המרדכי בפ' הכותב על מי שקנה שדה והתנה עם אשתו שלא תערער אם ירצה למוכרו יע"ש. ועיין להרב בני יעקב דע"ה ע"ג ומשם אנו למדים דתנאי מהני בדש"בל וכמ"ש התוס' בפ' חזקת ובר"פ הכותב והראב"ד בפכ"ג מה' אישות ועיין להרב הנז' בדף ע"ח ע"א ואפי' לסברת ר"ח ז"ל דס"ל דתנאי לא מהני כיון דסילוק לא מהני בדשלב"ל כמו שנראה מדברי הר"ן בפ' הכותב מ"מ ס"ל דמהני תנאי ע"מ שתתן לי דבשב"ל דהא מתנה עמה שירשנה ותחזור ירושתה ליורשיה וירוש' דבשלב"ל הוי ועוד איכא למשמע מינה דגם יכול להתנות לתת למי שלא ב"ל דהא סתמא מתני להחזיר ליורשיה ואפי' שלא היו בעולם בשעת שהתנה נותן להם ירושתה דאע"ג דאין אדם מקנה למי שלב"ל ואפי' לר"ם כדאמרי' בפי"ן ובהכי מייתבא קושיית הרב בני יעקב בדפ"ט ע"ד וז"ל ז"ל ואה"ן דהוה מצי לתרוצי בדאמר בלשון חיוב ומש"ה חייב אבל לשון הירוש' לא מתוקמא הכי דקאמרי' אילין דכתבי כו' כל מאי דילה תיהדר לבי נשא משמע דלאו מדין חיוב אלא תנאי הוא דקמתני יע"ש:
ולפי מ"ש עוד בה דבלשון חיוב אינו מתחייב לתת לדשלב"ל וכמ"ש הוא ז"ל ע"ד מוהרב"א ז"ל יע"ש ולהכי תירץ לקו' בלשון תנאי דבתנאי מהני לתת אפי' לדשלב"ל:
ועיין להרשב"א בחי' לגטין די"ג ועיין בנדרי' דמ"ה בדין קני ע"מ להקנות ולהרב ד"א בקו' ז' וכן בההיא דע"מ שהמעשר שלי:
ולענין אם מת המתחייב קודם שבאו הפירו' לעולם כגון שנתחייב לתת פירות דקל זה ומת המתחייב קודם שבאו לעולם עיין להר"ב בני יעקב דצ"א שעלה ונסתפק בזה. ונראה שיש ללמוד דין זה מהא דאמרי' בפ' י' יוחסין דע"ח ופי"ן דק"ל דלר"ם אצטריך יכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ועיין להרשב"א ז"ל בכ"י שכתב דמינה יש ללמוד למקנה למי שלא בא לעולם דהיינו דוקא היכא דהקונה ב"ל אבל היכא שלב"ל לא עיין בש"מ לב"ב דקכ"ז וה"ה והוא הטעם לענין חיוב דאף דאדם מתחייב בדשב"ל ה"ד היכא שבאו לעולם יכול להתחייב לתתם לו ומשו"ה יכול להתחייב מקודם לכן ג"כ אבל בדבר דאף כשיבואו לעולם אינו יכול להקנותם ודאי דאם הקנה אותם ונתחייב בהם מקודם לכן דלא מהני וה"ט דלר"ם אף דס"ל דיכול להקנות דשב"ל וכן למי שלא ב"ל ה"ד היכא שבאו לעולם יכול להקנותם משו"ה יכול ג"כ להקנותם מקודם לכן : אבל אם נולד לאחר מיתת הנותן או ב"ל לאחר מיתה לא מהני הקנאתו מקודם לכן וה"ה והוא הטעם בחיוב כן נ"ל פשוט:
ודע דאע"ג דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אדם מתנה בשלב"ל ועיין להרב בני יעקב ז"ל מה שפלפל באורך בדברי המרדכי בפרקא קמא דמציעא מדף ס"ח ע"ד ואילך והרב בעל המפה בסי' ר"ט והרב כנה"ג שם הג"הט אות ע"ד וע"ז ומלשון המרדכי הנז' תשובה מוצאת לספיקו של הרמ"ל בה' אישות בקטן שקידש לכשיגדיל אי הוי דשב"ל או לא והדבר מבואר דדבשב"ל הוי וכמו שיראה הרואה בדברי מוהר"ם הנז' ועיין להרב שער המלך פכ"ב מה' אלו הט"ו במוכר חוב שלא הגיע זמנו שהביא ההיא דמוהריק"ו כיע"ש:
ודע דהא דאמרינן דאדם מתנה בדבר שב"ל נראה דדוקא בשתלה הקנאתו בדבר שלב"ל כגון לכשתגנב ותרצה ותשלמנה הרי פרתי קנויה לך מעכשיו וכן פירות ערוגה זו תרומה לכשיתלש וכן הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים וכן שדי נתונה לך לאחר שימות פ' וכיוצא וכמו כן מתנה ש"ח להיות כשואל שתולה הקנאתו בדשב"ל דכל כיוצא בזה ודאי דשפיר דמי אבל מוכר נכסיו ע"מ שתתן לי כ"כ מהפירות היוצא שנה שנה אף שמדברי הרא"ש בפ' המוכ' את הבית דס"ג נראה דס"ל דיכו' להקנות בזה. מיהו מדברי הרב העיטור נר' דלא מהני כמ"ש מוהר"ש יונה סי' כ"ה יע"ש. ונראה שדברי הר"ב העיטור בכה"ג מיירי שלא תלה הקנאתו בדשב"ל ואין כונתו שלא יקנה אלא אח"כ ומעכשיו כענין ההיא דלכשתגנב דכה"ג ודאי מהני ולא נחלק הר"ן בזה מעולם. אבל בכה"ג שמתנה ע"מ שיתן לו דשב"ל איכא למימר דתנאי בטל והמעשה קיים זו היא ס' בעל העיטור ז"ל וכן יש ללמוד מדברי התוס' שבפ' אע"פ שכתבו דה"ט דמתנה עמש"ב תנאו בטל משום דליכא למילף מתנאי בגו"ר והם לא התנו עמש"ב וה"ה והוא הטעם במתנה ע"ד שב"ל דתנאו בטל דבגו"ר לא התנו ע"ד שלב"ל דתנאי כזה אינו מבטל מעשה. ועיין להפ"ח בי"ד סי' ס"א ומרן החבי"ב סי' ר"ט הג"הט אות ע"ד וע"ו וההיא דע"מ שתניקי את בני אע"ג דהחלב לא ב"ל כמ"ש הרשב"א בח"ב סי' ע"ב ההיא מלתא תלי בה שתניקי, ואדם מתחייב בדשב"ל: ובהכי מייתבא דברי הריטב"א הביאן מרן ב"י בסי' ס' שכתב וכן בתנאה: ועיין מה שהק' הר"ב בני יעקב דפ"ח ע"ד:
ודע אי קנין מעכשיו מהני אף בדבר שב"ל דלכשבאו לעולם קנה הרב בני אהרן בביאורו לה' מתנה דקכ"ה ע"ג ד"ה עוד י"ל כתב דקנה יע"ש. ויפה השיג עליו הרב בני יעקב בדע"ג ע"ג: ועיין למוהרי"ט בחי' לקי' פ' האומר דס"ג שכתב וז"ל נהי דאדם מקנה דשלב"ל מיהו לא חל הקנין עד שיבוא אפי' אמר מעכשיו תדע דהא רבינא דאמר אדם מקנה דשב"ל גבי פירות דקל אמרי' בפ' א"ן עד שלב"ל יכול לחזור בו ומסתמא דקנין מעכשיו הוא דהא אין מטלטלי' נקני' אלא במשיכה שאם לאחר זמן אפי' בדשלב"ל לא קנה דבההיא שעתא כבר כלתה משיכתו וכיון דיכול לחזור בו ה"ה נמי דבעי' שיהא השטר קיים בשעת קניית עכ"ל : ודבריו צ"ע דס"ס ת"ל דהיאך קונה כיון דלא חל הקנין אלא עד שיבואו ויכול לחזור בו ובשעת הקניה הדר שודרא למריה ומה נועיל כי נפגע בלשון מעכשיו וע"ק דהא משכחת לה בכסף כיון שאין לו מה למשוך כמ"ש ז"ל לענין אחר עוד בה שהנך רואה דאשתמיט מיניה דמר דברי הר"ן והריטב"א שהביא הרב בני אהרן ז"ל ודברי הרשב"א בחי' לקי' שכתבו דהא דר"ה כשלא אמר מעכשיו מיירי ועיין להר"ב מח"א ה"מ דשלב"ל סי' א' מ"ש בשם הריטב"א ואשתמיט מיניה דברי הריטב"א בחי' שחולק ע"ז:
ועיין להרב מוהריט"א נר"ו בקו' גט מקושר סי' י"ב דס"ב ע"א שייחס להריטב"א ולהתוס' דס"ל דלר"מ בדבר שב"ל חל למגמר הקנין מקודם שיבא לעולם יע"ש וליתא דהריטב"א ז"ל ס"ל בהדיא איפכא כמ"ש ע"ש הר"ב בני אהרן וכן היא סברת הר"ן וכ"כ בש"מ פ' האשה שנפלה דפ"ב וכמו כן התוס' לדבריהם ז"ל ס"ל דאפילו דאמר מעכשיו יכול לחזור בו ולא קנה עד שיבואו לעולם לר"ם ועיין להר"ב בני יעקב ז"ל בדע"ב ע"ד ובדע"ד ע"ב ע"ק טובא מ"ש מוהרי"ט ז"ל דאפי' במעכשיו בעי' שיהא השטר קיים כו' ולע"ד לא נהירא דבהדייא כתבו התו' והנ"י בפ"ק דמציעא דא"ץ שיהא השטר קיים ע"ק ע"ד הר"ב בני יעקב בדע"ה ע"ב דמנ"ל להרשב"א א"י לחזור ועינינו הרואות דהרשב"א ז"ל כתב דהא דר"ה כשלא אמר מעכשיו ועוד מה שהק' בדע"ב ע"ד ל"ק לפי דברי מוהרי"ט ברם דברי מוהרימ"ט ז"ל יש לדחות כמ"ש וקנה בכסף וע"כ צ"ל הכי דסברת הר"ן והרשב"א ז"ל שכתבו דההיא דר"ה כשלא אמר מעכשיו וס"ל דדוקא במעכשיו קנה דקנה הפירות בכסף כיון דאין לו במה למשוך: ונראה דהך פלוגתא דרבוות' שייכא לדידן באומר שדה זו שאני מוכר לכשאקחנה תהא קנויה לך ועיין בס' מו"ה שער המלך פכ"ב ה"ה יע"ש:
טוען מידע...
כ״ב:א׳
א
טוען מידע...