אשם תלוי וחטאת העוף כו'. עיין בספר לח"מ כאן בפירקין שכתב וז"ל תנייא השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרים וכתבו שם התוס' דהאי חכמים פוטרין לאו היינו חכמים דפליגי עליה דרבי מאיר בפרק המביא כו' כלומר דבפ"ו דכריתות איפליגו רבי מאיר וחכמים גבי מביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דלרבי מאיר יצא וירעה בעדר דזה לא הפרישו אלא מספק וכיון שלא נתברר לו שלא חטא הוי חולין וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ופי' שם בגמ' דטעמייהו דרבנן מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש וא"כ לדבריהם כיון דהוי הקדש גמור ודאי דהשוחטו בחוץ חייב כרת כו' יע"ש וא"כ תימא על רבינו איך מזכה שטרא לבי תרי דהוא פוסק כאן דפטור ובפ"ד מה' פ"המ פסק כרבנן דפליגי אר"מ יע"ש מה שתי' והוא דוחק גדול כמו שיראה המעיין ולי נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' ר"פ המביא ד"ה אם משנשחט וז"ל לר"מ אתי שפיר דחולין בעזרה נינהו אלא אפי' לרבנן דעבדי' מיני' עולת נדבה היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודה דזבח פסול הוא א"נ כיון דבעת שחיטה לא היה ראוי לעולה שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבהו עולה אחר שחיטה עכ"ל הנה מבואר מדבריהם דלתי' הא' אפי' נודע אליו הן בעודינו חי אינו ראוי להקריבה ואינו קדוש אלא לדמיו ולתי' הב' כל שנודע קודם שחיטה ראוי להקריבו עולה וא"כ איכא למימר דרבינו ס"ל כתי' הב' שכתבו התוס' ומשו"ה פסק כחכמים דפטרי גבי מביא אשם תלוי בחוץ משום דלא איקבע איסורא שהרי אם נודע שלא חטא לא היה ראוי להקרבה ואי קרינן ביה ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל שראוי להקריבו בפנים חייבים עליו בחוץ וכל שאינו ראוי להקריבו בפנים אין חייבים עליו בחו' וכנודע ומ"ש התוס' ספק אכל דחכמים פטרי לאו היינו חכמים דפליגי אר"מ בפ' המביא איכא למימר דהתוס' התם ס"ל כתי' הב' שכתבו ר"פ המביא דלרבנן דר"מ כל שנודע לו קודם שחיטה ראוי להקריבו עולה ושפיר קרינן ביה ואל פתח אהל מועד לא הביאו שהרי היה ראוי להקריבו אל פתח אהל מועד ממ"נ דקודם שנודע היה ראוי להקריבו אשם תלוי ואחר שנודע היה ראוי להקריבו עולה כן נר' לי נכון.