שורש אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף
התחיל
הגוי לשחוט מיעוט סימנים כו' עד ישנה לשחיטתו מתחילה ועד סוף. עכ"ל. עיין מ"ש הרב לח"מ ועיין בכנה"ג סי' ב' הגהת הטור אות כ"ב ועיין בס' צרור החיים שתפס עליו תפיסה גדולה יע"ש ועיין בס' בתי כהונה חלק בית ועד דס"ו ע"ג ודבריו דחוקים מדברי הרב לח"מ כיע"ש, ואני בעוניי לא מצאתי מקום לתמיהת הרבנים הנז' דמאחר שרבינו קבע הלכתא כמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ממילא יהיב טעמא דהאי דינא לפי שיטתו ואדרבא אילו הוה יהיב טעמא דחשיבא השחיטה כקוץ בעלמא כמ"ש בגמ' למאן דס"ל אינה לשחיטה נותן מקו' לטעות דסבירא ליה כמאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף דהא למאן דס"ל ישנה לשחיטה ל"ל למימר דחשיבא כקוץ כיון דלדידי' הויא שחיטה מעליא ומה"ט הוא דנפסל ואי כונת הרבני' הנז' הוא דאמאי הוצרך רבינו למיהב טעמא ולא כתב הדין בסתם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הא לא שמיע לי כלומר לא ס"ל ודוק:
ובפשט ההלכה ק"ל טובא אמאי לא פרי' תלמודא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף מאותה ששנינו בפסחים פ' תמיד נשחט דס"א שחטו למולין ולערלים כשר ואמרינן עלה בגמרא ר"מ אומר הקדים מולין לערלים כשר ערלים למולין פסול ושקיל וטרי תלמו' בטעמייהו דרבנן ור"מ והוה ס"ד למימר דהבא פליגי דר"מ אית ליה כמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ומשו"ה הקדים מולין לערלין כשר ערלים לא חיילי ורבנן אית להו כמ"ד דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ובין הקדים מולים ובין ערלים כשר דכולה ערלה בעינן וליכא וע"ש בפי' רש"י והדר קאמר דאף ר"מ ס"ל כמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ופליגי בחצי מתיר יע"ש והשתא אמאי לא פריך מסתם מתני' דרבנן למ"ד אינה לשחיטה ואין לומר דאיהו מוקי פלוגתייהו דרבנן ור"מ בהכי ואתי איהו כר"מ ומשו"ה לא פריך מינה תלמודא דא"כ השתא נמי מאי פריך מהנהו ברייתות דמייתי דמצי' למימר דר"מ הוא ורבנן פליגי עליה ויש ליישב וכעת צ"י ודוק:
Loading...
4:13
1
Loading...