שורש מצות שילוח הקן
המקדיש
עוף כו'. בר"פ שילוח הקן שנינו שילוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ואמרינן בגמ' טעמא דאמר קרא שלח תשלח במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד הגזבר ואמר רבינא הלכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח מה"ט שאי אתה מצווה לשלחה אלא להביאה לב"ד לקיומי ביה ובערת הרע מקרבך דמצוה על כל ישראל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד כדי לבער רשעים מישראל כדפרש"י ז"ל וכתבו התוס' שם בד"ה יצא זה כו' וז"ל פרש"י דטעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה וק' כו' ונראה דמפשטיה דקרא דריש דמשמע דבמידי שיכול לשלחו משתעי אבל הקדש מצוה להביאו ליד גזבר עכ"ל וק"ט דאפי' נימא דאיכא במצוה זו עשה הא קי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכיון דבשלוח הקן איכא עשה דשלוח ול"ת דלא תקח היכי דחינן משום מצוה זו דמביאה ליד גזבר עשה ול"ת וכדפריך תלמודא לקמן דף קמ"א ע"א עלה דאמרינן תשלח אפי' לדבר מצוה ואפי' בשלקחה ע"מ לשלחה דליכא לאו הא איכא עשה ואין עשה דוחה עשה כדמסקינן התם ועוד דלקמן דקמ"א דרשינן שלח תשלח ואפילו לדבר מצוה והכא כתבו ז"ל דכל דאיכא מצוה אינו מחוייב לשלח, ונראה דיש חילוק דהכא שאני שהמצוה קדמה לעשה שהרי מיד דאקדשה איכא מצוה להביאו ליד גזבר וכן כשהרג העוף את הנפש מיד חל עליו המצוה להביאו לב"ד וכיון דעשה זה קדם תחילה דחי לעש' שנולד אח"כ ואפי' ללא תעש' והוא כלל גדול וחידוש:
שוב ראיתי דמעיקרא קושייא ליכא דלא דמי כלל לההיא דצפורי מצורע משום דהכא סברא הוא דליכא עשה דשלוח לא בשל הקדש ולא כשהרג את הנפש ולאו משום מצוה הוא דממעטינן להו אלא משום דודאי בשל הקדש דלא פקע קדושה מנייהו כדאמרינן בגמרא הו"ל כמזומן דפטרינן ליה משילוח וכן בעוף שהרג דאיכא מצוה להורגן משום דאין סברא שיאמר הכתוב שלח כיון דרשיעי נינהו והסברא נותנת דבהם לא ציוה הכתוב ודוק: