שורש עוסק בת"ת פוסק לק"ש היה
עוסק בת"ת כו' פוסק וקורא כו'. עיין במ"ש מרן בכ"מ ועיין להטור בא"ח סי' תל"ה גבי בדיקת חמץ שכתב הר' יונה שאם התחיל בלימודו כבר א"צ להפסיק כדי לבדוק וכתב עליו הטור ונ"ל שכיון שהטעם משום שמא יטריד בלמודו אין חילוק ואפילו התחיל פוסק עכ"ל ותמהו עליו מדתנן בשבת דאם התחילו אין מפסיקין ואע"ג דטעמא הוא משום שמא ימשך ואפי' שהתחיל באיסור כמ"ש שם התוס' והפוסקים ועיין להרפ"ח שם שדחה דברי הטור יע"ש והקשה עוד דס"ס ק' מאי שנא דגבי תפלה לא נאסר הלימוד ולא חיישינן שמא ימשך. ותירץ דשאני בדיקה דמזמן לזמן קאתי יע"ש וק"ל טובא דא"כ מאי פריך בפרק לולב הגזול עלה דתנן נוטלו על שלחנו למימרא דמסיק ורמינהי אם התחילו אין מפסיקין ומאי קושיא שאני לולב דמזמן לזמן קא אתי ומהראנ"ח ז"ל בח"א סי' מ"ח חיל' בין מצוה דאית בה מעשה לאין בה מעשה כתפילה דזה שנון וזה שנון כמ"ש התוס' בפ"ק דמ"ק ולהכי גבי תפלה כל שהתחיל בלימודו אינו מפסיק כיון דעסיק בתורה ותפלה נמי שנון היא משא"כ גבי בדיקה יע"ש ולחילוק זה נמי קשיא ההיא דפרק לולב הגזול ועיין להרמ"א ז"ל.
ולדידי עיקר דברי הטור נוחי' הם דמשמ' ליה דגבי לימוד איכא למיחש שמא ימשך טפי משאר מלאכות וההיא דתנן אם התחילו אין מפסיקין היינו דוקא בשאר מלאכות כאכילה ושתיה אבל בלימוד דאפילו אם התחילו מפסיקין דאי' למיחש טפי שמא ימשך והיינו דאמרי' בשבת די"א דסיפא דמתני' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה אתאן לדברי תורה נמי כגון רשב"י וחבריו אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה ומשמע ליה להטור דמיירי אפי' בדאיכא שהות ביום ואע"ג דבשאר מלאכו' קתני רישא דאם התחילו אין מפסיקין בלימוד מפסי' דאיכא למיחש טפי שמא ימשך ובדרך זה הלך רבינו כאן בדין שלפנינו כמ"ש הלח"מ ומהראנ"ח בדרשותיו פ' צו ועיין בס' באר יעקב מ"ש בדעת הטור ואין דבריו נכונים בזה יע"ש.
ובמ"ש עוד רבינו היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק כו' כתב מרן בכ"מ נ"ל שלמד כן כו' דבירושלמי פ' אין עומדין כו' אלא עכ"ל שסובר רבינו דהירוש' לא מיירי אלא לענין תפלה בלבד וכו' וק"ט דזה נר' היפך ממ"ש מרן גופיה בב"י סי' ע' אחר שהביא דברי הירוש' וז"ל נר' מדברי הרמב"ם ז"ל שהוא מפרשו לענין שלא להפסיק מצרכי צבור לק"ש יע"ש וע"ק דבב"י סי' צ"ג כתב הטור די"מ דהירוש' איירי לענין שא"צ לפסוק כדי להתפלל כמו שא"צ לפסוק מת"ת לתפלה למי שתורתו אומנותו וכתב מרן הב"י שכ"נ מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' תפלה וזה הפך מ"ש הב"י בסי' ע' דהירוש' איירי לענין ק"ש לדעת רבינו ומצאתי כתוב להרב מהר"י כולי ז"ל בזה שהוק' לו כן וכתב וז"ל ונלע"ד דמ"ש מרן ב"י סי' ע' דהרמב"ם ז"ל מפרש הירוש' לענין ק"ש לאו למי' דכל מימרת ר' ירמיה אתמר לק"ש אלא ה"פ כל העוסק בצרכי צבור והגיע ק"ש לא יפסוק דהרי הוא כמי שעוסק בד"ת והגיע ז"ת דאינו פוסק למי שתורתו אומנותו אבל לעולם דלק"ש פוסק אפי' למי שתורתו אומנותו וא"כ שפיר פסק הרמב"ם שפוסק מד"ת לק"ש ואינו פוסק מצרכי צבור לק"ש דהירו' השוה עוסק בצרכי צבור לק"ש כעוסק בד"ת לענין תפלה למי שתורתו אומנותו וכ"ן מדברי מרן כ"מ בפ"ו מהל' תפלה שכתב וז"ל ומ"ש רבינו וכל העוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה פי' כמי שתורתו אומנותו ועוסק בתורה שהרי כתב בפ"ב מהל' ק"ש היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק כו' וק"ש חמירא מתפלה לענין הפסקה וכיון דלענין ק"ש אינו מפסיק כ"ש שאינו פוסק לתפלה ע"כ. והשתא מ"ש בכ"מ בפ"ב דק"ש דאם היה מפרש רבינו לענין ק"ש היל"ל שמפסיקין מצרכי רבים לק"ש כמ"ש שפוסק מד"ת לק"ש כו' היינו לומר דאם רבינו מפרש כל מימרת ר' ירמי' לענין ק"ש וה"ק העוסק בצרכי צבור כעוסק בד"ת וכי היכי דעוסק בד"ת פוסק לק"ש א"כ היל"ל שפוסק מצרכי צבור לק"ש כמו שפוסק מד"ת לק"ש כיון שהירו' השוה אותם אלא עכ"ל שסובר רבי' דהירו' דקא' כעוסק בד"ת לא מיירי אלא לענין תפלה בלבד ורישא דקא' ועוסק בצרכי צבור איירי לענין ק"ש וה"ק העוס' בצרכי צבור אינו פוסק לק"ש דהו"ל כמי שעוסק בד"ת שאינו פוסק לתפלה במי שתורתו אומנותו כנ"ל ודוק.
ולי ק"ק על מרן כ"מ דמה מקשה לרבי' שהיל"ל שמפסיקין מצרכי צבור לק"ש והלא הוא ז"ל כתב שנר' לו שלמד דינו רבי' ממ"ש בגמ' כי תניא ההיא בעיבור שנה וא"כ מאחר דגמ' דידן פליג אירוש' פסק כגמ' דידן ומאי קושיא. ע"כ נר' ברור דה"ק דהנה מ"ש בגמ' כי תניא ההיא בעיבור שנה אין משם הוכחה דהעוסק בצ"צ אינו פוסק דאיכא למידחי דהיינו דוקא בעיבור שנה לא יפסיק כדי שלא יתקלקלו המועדות כמ"ש התוס' שם וכיון שכן אם איתא דרבי' מפרש הירוש' לענין ק"ש וקאמר דהעוסק בצ"צ פוסק לק"ש הי"ל לרבי' לפסוק כן ולומר דבגמ' דוקא נקט עיבור שנה מהטעם שכתבו התוס' אבל שאר צ"צ פוסק והוה ניחא ליה לפרש כן כי היכי דלא ליפלוג גמ' דידן אירוש' אלא ודאי דעכ"ל שסובר רבי' דהירוש' איירי לענין תפלה כו'. ומיהו קושטא דמילת' לע"ד דרבי' ס"ל דעיבור שנה דנקט לאו דוקא דה"ה לכל צ"צ דאי ס"ל כס' התוס' הי"ל להביאו בפ"ג מהל' קידוש החדש כי שם ביתו אלא ודאי כדכתי' ודוק והנה נתבאר מתוך דברינו דהירו' יש בו ב' פירושי' כמ"ש הטור סי' צ"ג ובזה נבין מ"ש התוס' בברכות דל"א וז"ל רב אשי עביד כבריית' ירוש' לא יעמוד ויתפלל אלא מתוך דבר הלכה אמר ר' ירמיה העוסק בצ"צ כעוסק בד"ת דמי עכ"ל. ויש להתבונן מה ראו על ככה להביא דברי הירוש' הזה ומה הגיע עליהם ונר' דרצו ללמדנו דהירוש' איירי לענין לעמוד מתוך צ"צ להתפלל שגם זו שמחה כמ"ש הטור סי' צ"ג ולא איירי לענין להפסי' כפי' הי"מ שהביא הטור דהתוס' אזלי לשיטתייהו שכתבו דמ"ש בגמ' כי תניא ההיא בעיבור שנה דוקא נקט לה מטעמא שלא יתקלקלו המועדות אבל בעוסק בשאר צ"צ ס"ל לתלמודא דידן דפוסק וכי היכי דלא לפלוג הירוש' דמשמע משם שפוסק בשאר צ"צ לפיכך מפרשי' התוס' דברי הירוש' לענין אחר ודוק.
Loading...
2:5
1