שורש מקדש אשה בכשרות ואח"כ נאסרה לו
אין
לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קדושין אלא כ"ג באלמנה כו'. יע"ש. אני מסתפק לדעתו ז"ל במי שקדש אשה ונשאת בהיתר ואח"כ נעשה פצוע דכא וכרות שפכה אי כופין אותו לגרשה שלא יבא עליה מי נימא דכיון שנשאה בהתר אין זה בכלל לאו דלא יבא או דילמא דדוקא ממלקו' הוא פטור אבל איסורא דאורייתא רביע עליה שלא יבא עליה וכעין זה אני מסתפק לדעתו ז"ל בלאו דלא יבא ממזר בקהל ה' שאם בשעה שנשא בת ישראל לא היה ממזר ואחר שנשאה נעשה ממזר אי כופין אותו לגרשה ושלא יבא עליה וכ"ת היכי משכחת לה ממזר כה"ג דבשעת נשואין לא היה ממזר ואח"כ נעשה ממזר משכחת לה במי שקידש אשה ע"מ שאין לו עליה או עליו נדרים שאינה מקודשת וכתב הר"ן בפי"א דמסכת נדרים דפ"ה ע"א דמדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה לינשא לאחר ואחר שנשאת לאחר הלכה אצל חכם והתירה וכן הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת למפרע לראשון כמ"ש הר"ן שם ובניה שהוליד מן השני הם ממזרים ובכן אם לאחר שנשאו בניה שהוליד מן השני בת ישראל והלכה היא והתי' נדריה או הלך הוא והתיר נדריו נמצא דבשעת שנשאו בת ישראל לא היו ממזרים ואחר הנשואין נעשו ממזרין דבשעת שהתי' נדריהם חלו הקדושין למפרע ונעשו בניה ממזרין ומשכחת לה נמי בגוונא אחרינא במי שגירש אשתו ע"מ שתעשה האשה כך וכך או ע"מ שלא תעשה והלכה האשה ונשאת לאחר וילדה ממנו בן והלך הבן ונשא בת ישראל ואח"כ מתה האשה ולא קיימה התנאי שהתנה בעלה הראשון או שעברה על מה שציותה לה שלא תעשה ועשתה דנמצא הגט בטל למפרע ובניה ממזרים כדאיתא בפרק המגרש דפ"ג ע"א וכמ"ש הר"ן בפרק המדיר דתק"ו ע"א יע"ש נמצא דבעת שנשא בת ישראל לא היה ממזר ונשאה בהיתר ואח"כ נעשה ממזר א"כ לדעת רבינו היכי לידיינו דייני להאי דינא:
איברא דלזה הסברא נותנת דאף לדעת רבינו ז"ל כופין אותו לגרש דכיון דנעשה ממזר בן זה מפני שחלו קדושי האשה למפרע או מפני ביטול הגט אף נשואי בן זה נעשו באיסו' למפרע ואיתיה בלאו דלא יבא ממזר בקהל ה' אבל בענין פצוע דכא וכרות שפכה דבעת שנשא בת ישראל היה כשר ואחר זה נעשה פצוע דכא וכרות שפכה ואין כאן איסור למפרע יש להסתפק לדעת רבינו וכמדובר והנה מצד הסברא נראה דכיון דלא לקי אלא עד שיקדש ויבעול כל כה"ג דהקדושין היו בהיתר וגם היתה נשואה לו ובא עליה בהיתר הואיל ואשתרי אשתרי ואין זה בכלל לאו דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה שהרי לא אמרה תורה לא יבא אלא ע"י קדושין פסולין וכאן שהיו הקדושין בהיתר אין כאן לא יבא וכיון דאינו עובר על לאו זה אף איסורא נמי ליכא דמנ"ל לבדות איסור מדעתינו ואולם אנכי הרואה אותה ששנינו בר"פ הערל גבי אכילת תרומה פצוע דכא וכרו' שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהם לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו ופרש"י נשיהם של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשוייא לה חללה בביאתו שהרי נבעלה לפסול לה ואם לא ידעה לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן בהיתר הרי אלו יאכלו וכו' יע"ש מבואר מהכא דאפי' נעשה בהיתר ואח"כ נעשה פצוע דכא וכרות שפכה איתיה בלאו דלא יבא ואם בה עליה לשווייא חללה בביאתו ועיין בחי' הרשב"א שם וליכא למימר דמ"ש ואם לא ידעה משנעש' כרות שפכה מיירי כשנעשה כרות שפכה קודם נשואין ונשא' באיסור ולא בא עליה אחר נשואין דמלבד דלישנא דאם לא ידעה משנעשה כרות שפכ' מבואר דנעשה כרות שפכה אחר הנשואין עוד בה דבגמ' שם דע"ה אמרי' עלה מאן תנא משעת הביא' פסולה אכלה ואמר ר"א במחלוקת היא שנויה ור"א ור"ש היא ור"י אומר אפי' תימה ר"מ שאני הכא שכבר אכלה יע"ש:
הרי לך בהדיא דמתני' מיירי בשנשאה בהיתר דאכלה כבר ואח"כ נעשה פצוע דכא וכרות שפכה ואפ"ה קתני שאם לא ידעה היא דמצי אכלה אבל אם ידעה לא מצי אכלה דשוייא חללה בביאתו והך מתני' פסקה רבינו ז"ל בפ"ז מה' תרומות די"ג ועיין במהרי"קו ז"ל יע"ש ולדעת החולקים על סברת רבינו וס"ל דלאו זה דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה וכן כל לאו דדוכוותיה דכתיב לא יבא כגון לא יבא ממזר וכן לא יבא עמוני ומואבי דלא כתיב בהו לא יקח לוקה על הביא' בלתי קדושין כמ"ש ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן שם בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה אתו שפיר דינא דמתני' וזו ראיה גדולה לדבריהם ז"ל אך לדעת רבינו לא ידענא מאי אדון בה והדבר צריך אצלי תלמוד ושוב ראיתי למרן החביב בכה"ג א"ה סי' קנ"ד הגהת הטור אות ס"ו שכתב וז"ל הא דנושא אשה בעבירה כופין אותו להוציא דוקא כשהנשואין הם באיסור אבל כשהנשו' הם בהתר אע"פ שאח"כ עובר על דברי תורה אין כופין אותו לגרש משפט צדק ח"א סימן נ"ט וסיים וכתב שזה בעיניו תימה עכ"ל וכעת אין הספר בידי לעמוד על דבריו ז"ל יע"ש:
וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ב מה' סוטה די"א על מ"ש רבינו היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות ומשקה אותה שכת' וז"ל ואני מסתפק בדין זה דוכוותא באיסור תורה מהו כגון מי שנעשה כרות שפכה בין קינוי לסתירה מי אמרינן דוקא באיסורין דרבנן הקלו כל שבשעת קינוי היתה ראויה לשתות אבל באיסורי תורה לא או דילמא לא שנא והדבר צריך תלמוד עכ"ל מבואר מדבריו דמפשט פשיטא ליה דאפי' נשאה בהתר ואח"כ נעשה כרות שפכה דאסירא ליה מדאורייתא ולא ביאר לנו הרב דספק זה אינו אלא לדעת הסוברין דלאו זה דלא יבא פצוע דכא וכרות שפכה אינו תלוי בקדושין אלא דאף בביאה לחודה עבר עליה ובכן אפי' נשאה בהתר ואח"כ פצוע דכה נעשה אסירא ליה אבל לדעת רבינו ז"ל דלאו זה תלוי בקידושין כל שנשאה בהיתר ואח"ך נעשה פצוע דכא וכרות שפכה איכא למימר דשריא ליה ולא אסירא ליה כלל ואפי' אם נאמר דאסירא ליה מדרבנן אכתי הוה ליה כאיילונית שכתב רבינו דכל דבשעת קינוי היתה מותרת לו כבר נראית לשתות ומשקה אותה:
ודע דלפום מאי דמפשט פשיטא ליה הכא להרב מ"ל דכל שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה אף אחר שנשאה בהתר אסירא ליה מדאורייתא ממילא נדחה היא אותה שכתב הרב ז"ל גופיה לעיל בה"ח ד"ה אף במ"ש רש"י ז"ל עלה דתנן בר"פ ארוסה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינ' לישראל ובת ישראל לנתין כו' לא שותות ולא נוטלות כתובה דטעמא דכל הנך דלא שותות ולא נוטלות כתובה משום דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לשתות הכתוב מדבר והק' הרב דקרא למאי אצטריך למעט מי שאינה ראויה לאישות תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון דהא ע"כ בבא עליה מיירי דאי לא הא קדם שכיבת בועל לבעל ומתוך קושיא זו כתב הרב ז"ל דרש"י חולק בזה וס"ל דהא דאין האיש מנוק' מעון אינו אלא בעבירה דבא עליה אחר שנסתרה ולא בשאר עבירות ושוב הכריח הרב מהסוגייא שבפרק עגל' ערופה דף מ"ז דמאי דאמרינן אין האיש מנוקה מעון הוא כולל לכל שבא ביאה אסורה בין מאשה זו שנסתרה בין משאר עביר' והניח דברי רש"י ז"ל בצ"ע יע"ש ולפי האמור איכא למי' דקרא דכי תשטה אשתו אצטריך למעט מי שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה אחר שנשאה בהתר דהשתא מנוקה מעון הוא אבל אינה ראויה לאישות וא"נ אצטריך קרא למי שנעשה ממזר אחר שנשא בת ישראל ובהנהו גווני דאמרן לעיל ואע"ג דמתני' לא קתני אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצ' לכהן הדיוט כו' וכל הני משעת נשואין באיסור נשאן והי"ל לרש"י לומר דכל הני אמעיטו מקרא דונקה האיש מעון ואין זה מנוקה מעון הא לא קשיא דרש"י ז"ל נקט קרא דכי תשטה אשתו דנפקא מינה נמי לפצוע דכא וכרות שפכה וממזר דבשעת נשואין בהתר וכמדובר וא"נ נקט רש"י טעמא דראויה לאישות לאשמועינן דמה"ט אינן נוטלות כתובה דאינהו אפסידו אנפשייהו וכמ"ש הרב מ"ל ז"ל דאי מטעמא דאינו מנוקה מעון לא מפסדי כתובתייהו כיון דמצד עצמן ראויות לשתות ודוק ובחידושי להלכות סוטה ישבתי עוד דברי רש"י ז"ל באופן אחר יע"ש:
ודע דזה שכתב הר"ן ז"ל דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים דאינה מקודשת כלל ויכולה לינשא לאחר לכתחילה ולא חיישינן דילמא אחר שתנשא לאחר תלך אצל חכם ותתיר נדריה ותהיה מקודשת למפרע לראשון ובניה מן השני הם ממזרי' לכאורה יש לגמגם בזה מאותה שאמרו בפ' הערל דע"ח שאלו את ר"א ממזרא לאחר עשרה דורות מהו אמר להם מי יתן לי דור ג' ואטהרינו אלמא קסבר ממזרא לא חיי כו' והאנן תנן ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם ואר"ז דידיע חיי דלא ידיע לא חיי יע"ש ולפי דבריו ז"ל אף דממזרא לא חיי מ"מ אכתי משכחת לה ממזרא לאחר עשרה דורות בראובן שקידש אשה על מנת שאין עליה או עליו נדרי' ונמצאו עליו או עליה נדרים דמדינא אינה מקודשת ויכולה לינשא ואחר ימים רבים הלכה או הלך אצל חכם והתירן דכל מה שעבר מזמן שנשאה שני עד היום מדינא לא מענש וחיי ועלה קבעי ממזרא לאחר שעברו עשרה דורות וכן הקשה מרן מלכא הרב המופלא מוהרח"א ביום הקהל במ"ש הר"ן בפי' ההלכות בפי' המדיר דתק"ו ע"א דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרי' והלכה ונשאת ואח"כ הלכה אצל חכם והתירה דחלו קידושי ראשון למפרע וצריכה גט מזה ומזה יע"ש דא"כ קשה ההיא דפ' הערל דע"ח ע"ב דשאלו לר"א ממזרת לאחר עשרה דורות מהו וא"ל מי יתן לי דור ג' ואטהרינו וקסבר ממזרא לא חיי יע"ש והשתא לפי דברי הר"ן משכחת לה דור שלישי בממזר אע"ג דלא חיי בכי האי גוונא במקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרי' והלכה ונשאת ואחר שילדה דור ג' הלכה והתירה נדרה ונמצאו קידושי ראשון חלין למפר' ובניו ממזרין למפרע אלו דברי מרן נר"ו:
ואני בע"ד לא אדע שכו' למה זה תלה תלונותיו על דברי הר"ן דאף לשיטת התוס' החולקי' על הר"ן וס"ל דכל שידע המקדש שהיו לה נדרים אף עפ"י שהלכה אח"ך והתירה לא הוו קידושין כמ"ש אכתי קשה ההיא דפ' הערל דאכתי משכחת לה ממזר לאחר עשרה דרי במגרש את האשה על תנאי כך וכך והלכה ונשאת ואחר עשרה דרי מתה ולא קיימה התנאי דלמפרע נמצא שאינה מגורשת ובניה ממזרים שהרי אמרו בפרק המגרש והביאו הר"ן שם בפ' המדיר אי הכי כל תנאין דעלמא נמי לא קנסי' דילמא לא מקיימה התנאי ונמצא גט בטל ובניה ממזרין יע"ש ולעיקר הקושיא נר' לע"ד אי ניחא קמיה דאע"ג דמשכחת ממזרת לאחר דור עשירי בכה"ג מ"מ ר"א לא השיב אותם אלא לפי שאלתם דה"ן משכחת לה בדידיע דחיי אלא שלא רצה לברר להם תשובתו שכך היה דרכו כמ"ש התוס' שם בפ' הערל וה"ן אע"ג דמשכחת לה בדלא ידיע בכה"ג מ"מ הם לא שאלוהו לר"א בכה"ג ור"א לא רצה לברר תשובתו כנלע"ד ועיין בחידושי הר"ן לנדרים דפ"ה ע"א שדבריו שם נראין כסותרין למ"ש בפ' המדיר יע"ש ודוק:
Loading...
15:2
1
Loading...